קציצת סכך בחול המועד / מעצי פרי

שאלה:

האם מותר לתלוש ענפים בחוה"מ ע"מ לסכך בהם? וללא קשר לחוה"מ אלא מצד בל תשחית אם העץ נושא עץ פרי עדיין מותר? כמובן שמדובר בחו"ל שאין בעיה של שמיטה

תשובה:

שלום וברכה

בשעת הדחק שאין עצי סרק ואין סכך אחר, מותר לקצוץ גם מאילן פרי, אבל כדאי הקפיד שיהיה על ידי גוי. כשאין סכך אחר אפ]שר גם בחוה"מ.

מקורות:

שו"ת יחוה דעת חלק ה סימן מו: שאלה: האם מותר לאדם שיש לו פרדס לקצוץ משם ענפים מאילנות העושים פירות כדי לסכך בהם את סוכתו, או שמא יש בזה איסור משום לא תשחית את עצה?.
תשובה: הרמב"ם (בפרק ו' מהל' מלכים ה"ח) כתב: כל הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל מותר לקצוץ האילן אם היה מזיק לאילנות אחרים, או שדמי עציו יקרים, לא אסרה תורה אלא דרך השחתה. ומשמע שכל שאינו דרך השחתה אלא לצורך מצוה כמו בנידון שלנו, מותר לקצוץ. וכן מוכח ממה ששנינו במשנה תמיד (כט ע"א): כל העצים כשרים למערכה חוץ משל גפן ושל זית, אבל באלו היו רגילים במורביות של תאנה ושל אגוז. ובגמרא (שם /תמיד דף כ"ט ע"ב/), מאי טעמא, אמר רב פפא משום דקטמי. (כלומר, עצי גפן וזית ממהרים להעשות אפר ואינם עושים אש מרובה. הרא"ש והמאירי שם. ויש גורסים משום דקטרי, כלומר שמעלים עשן הרבה. הרא"ש שם). ורב אחא בר יעקב אמר משום יישוב ארץ ישראל. ומפרש בגמרא שם /תמיד דף כ"ט ע"ב/, שלדברי רב אחא בר יעקב מה שהיו רגילים בשל תאנה, היינו בתאנה מדברית שאינה עושה פירות. וכתב על זה הבאר שבע שם, לכאורה תימה, דלרב פפא שאינו סובר הטעם משום יישוב ארץ ישראל, משמע שהיו רגילים גם בתאנה העושה פירות, ולמה לא יהיה אסור משום לא תשחית את עצה, ומבואר בבבא קמא (צא ע"ב) שאפילו שלא במצור נוהג איסור זה, ולכן אמר רבי חנינא ששיבחת בנו לא מת אלא על שקצץ עץ תאנה שלא בזמנו. ואפשר שלצורך מצוה גדולה של עצי המערכה מותר. ע"כ. והמשנה למלך (פרק ז' מהלכות איסורי מזבח) הביא דברי הבאר שבע, וכתב שבלא זה יש לומר שדוקא כשקוצץ את כל האילן משרשו, יש בזה איסור בל תשחית, אבל לקצץ ענפים וחריות מן האילן אין בזה איסור, ולצורך עצי המערכה לא היו כורתים אלא ענפים בלבד. ע"ש. והנה לתירוץ הבאר שבע שלצורך מצוה מותר, גם לצורך סוכה יש להתיר כשאינו מוצא סכך אחר, וגם לתירוץ המשנה למלך, יש להתיר בנידון שלנו שקוצץ ענפים בלבד, ואינו כורת את האילן משרשיו. והגאון בעל הפלאה בספר פנים יפות (סוף פרשת שופטים) כתב גם כן שלצורך מצוה מותר לקצוץ, דלא גרע ממה שאמרו (בבא קמא צא ע"ב) אם היה מעולה בדמים מותר. (ופירש רש"י, שדמי העצים יקרים לבנין יותר משבח פירותיו). וכן משמע מהפסוק (בנחמיה ח') צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי תמרים ועלי עץ עבות (ומפרש בסוכה לז ע"א דהיינו לסכך בהם). ע"כ. [ולדברי המשנה למלך הנ"ל, יש לפרש הפסוק בנחמיה, שהיו כורתים ענפי העצים בלבד]. וכן כתב בשו"ת שאלת יעב"ץ חלק א' (סימן עו), שהואיל ולא נאסרה קציצת אילנות אלא רק כשעושה דרך השחתה, וכמו שכתב הרמב"ם הנ"ל, ולכן אם היה מעולה בדמים או שהיה מזיק לשאר אילנות החשובים ממנו מותר לקוצצו, כמבואר בבבא קמא (צא ע"ב), קל וחומר לדבר מצוה שיש להתיר, וכן מוכח בתמיד (כט ע"ב) שהוצרכו לתת טעם שאין לוקחים לעצי המערכה משל גפן וזית, משום יישוב ארץ ישראל, והרי בלאו הכי אסור לקצוץ עצי פרי, אלא ודאי שלצורך מצוה מותר, ומכל מקום חששו ליישוב ארץ ישראל, לפי שצריכים להרבה עצים לבערם על המזבח בתמידות וכו'. ע"ש. וכן פסק בשו"ת דברי חיים מצאנז חלק ב' (חלק יורה דעה סימן נז). ע"ש. גם הגאון מטשעבין בשו"ת דובב מישרים חלק א' (סוף סימן קלד) נשאל בנידון שלנו אם מותר לקצוץ אילן לסכך בו הסוכה, והעלה על פי דברי הפנים יפות הנ"ל להתיר, ושכבר קדמו הבאר שבע (תמיד כט ע"ב) שלצורך מצוה יש להתיר. ע"ש. וכן כתב בשו"ת ויעתר יצחק (חלק יורה דעה סימן סד). ע"ש.
וראיתי בשו"ת בית יצחק שמלקיס חלק א' מיורה דעה (סימן קמב אות ב') שהסכים גם כן לדברי הפנים יפות והבאר שבע, שבמקום מצוה הוי כדין מעולה בדמים שמותר, אך פקפק בסברת המשנה למלך שהתיר קציצת ענפים, שיש לומר מה לי /אם/ קוצץ כל האילן, ומה לי אם קוצץ ענף מעץ הנושא פירות, ושמא הוי כדין חצי שיעור שאסור מן התורה, לדעת האומרים שדין חצי שיעור שייך אף שלא באיסורי אכילה. ע"כ. ובאמת שרבו הסוברים שאין דין חצי שיעור שלא באיסורי מאכל, וכגון במלאכות שבת וכדומה, וכמו שכתב בשו"ת חכם צבי (סימן פו). ע"ש. ועיין בשו"ת תורת חסד מלובלין (סימן מד אות ט') שהביא ראיה לזה מהתוספתא (פרק ד' דביצה). ע"ש. וכן כתב בשו"ת אבני נזר חלק ב' מיורה דעה (סימן רנט). וכן מוכח מדברי הרמב"ם (פרק א' מהלכות שבת הלכה ג'), וכמו שכתב המהרי"ט אלגאזי בספר קהלת יעקב (מערבת ח' אות קלז). ומה שכתב בספר פתח עינים (שבת עד ע"א) לדחות ראייתו, במחכ"ת אין דבריו מחוורים כאשר יחזה המעיין. וכן מדברי הרדב"ז חלק ה' (סימן ב' אלפים ר"ב) מוכח דסבירא ליה כהחכם צבי הנ"ל. והארכתי עוד בזה במקום אחר. ומכל מקום איסורא דרבנן איכא. וכן כתב בשו"ת חבלים בנעימים חלק א' (דף כב ע"ד). אלא שכאן יש לומר שקציצת הענפים גורמת השבחת שאר חלקי האילן, וכן ראיתי להגאון רבי צבי פסח פראנק בשו"ת הר צבי (חלק אורח חיים חלק ב' סימן קא) שנשאל בנידון דידן, והעלה להתיר על פי דברי הבאר שבע, ועל פי המשנה למלך, וכתב, שדברי המשנה למלך שהתיר בקציצת ענפים בלבד, מוסברים יפה בטוב טעם, כי בקציצת הענפים היניקה מתפשטת בשאר הענפים והפירות להוסיף תת כחם, ואין כאן השחתה כלל. ע"ש. וע' בשו"ת דובב מישרים ח"ב (סי' מב). ובשו"ת קנין תורה ח"ג (סי' ח). ודו"ק.
והן אמת כי בצוואת רבי יהודה החסיד (אות נג) כתב, אילן העושה פירות אין לקצוץ אותו. וכתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל חלק א' (סימן כג), שיש לצדד שכוונתו לומר שגם באופן שמותר מן הדין לא יקוץ, כשם שרוב צוואותיו הם דברים המותרים מן הדין. ולכן נראה דלרווחא דמילתא יקוץ רק על ידי גוי. והגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חיים ביד (סימן כד) כתב על זה, ואנן בדידן ראינו להחמיר בכל צוואות רבי יהודה החסיד, כי העובר עליהם לא ינקה מעונש עוני או מיתה ח"ו, וחמירא סכנתא מאיסורא, ולפי הנראה מפשט דבריו של רבי יהודה החסיד שאין היתר אפילו על ידי גוי, ולכן ראוי להחמיר בזה. ע"ש. גם בשו"ת צרור הכסף (חלק יורה דעה סימן ו') כתב להוכיח בראיות שכל מה שאסור משום סכנה, כגון מה שכתב בצוואת רבי יהודה החסיד שלא ינתוץ תנור וכירים וכיוצא בזה, אין להתיר אפילו לצורך מצוה, ואף על פי שהרב בית דוד (בחלק יורה דעה סימן נו) עשה מעשה בעצמו לנתוץ תנור כדי לעשות בית תלמוד לבנו. מכל מקום כבר שמענו מפי מגידי אמת שהן בעון נפטר בנו בעודו באבו, ופוק חזי מאי סליק ביה וכו'. ע"ש. ובספר עקרי הד"ט (חלק יורה דעה סימן יד אות ב'), הביא דברי הצרור הכסף הנ"ל, ודחה כל ראיותיו, ומכל מקום העלה שדינו דין אמת, ואין לנו לעשות פירוקא לסכנתא, ואף על פי שהגאון יעב"ץ התיר לקצוץ אילן במקום מצוה, ושאין לחוש בזה לסכנה, מכל מקום נראה שכל מה שאתה מרבה ספקות וספקי ספקות אין להקל במקום סכנה, ובפרט למאן דקפיד דקפדי בהדיה (פסחים קי ע"ב). ע"כ. (וראה עוד בשו"ת יוסף אומץ סימן לז). אבל לפע"ד אין דבריו מוכרחים, שאפילו לדעת מי שאומר שאין לסמוך על ספק ספיקא במקום סכנה, זהו דוקא בסכנה טבעית, אבל בסכנה סגוליית כמו בנידון דידן יש להקל במקום מצוה, וכעין מה שכתב הרמב"ם בפירוש המשנה (יומא פג ע"א) לחלק בזה בענין פקוח נפש. ע"ש. וכן כתב חילוק זה הגאון מלובלין בשו"ת תורת חסד (חלק אבן העזר סימן ה' אות ה'). וכן כתב הגאון רבי שלמה קלוגר בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן קצח). וכן מבואר בשו"ת אמרי אש (חלק יורה דעה סימן ס'), ובשו"ת מהרש"ג חלק ב' (סוף סימן רמ). ועוד. (וראה עוד במש"כ בשו"ת יביע אומר חלק א' חלק יורה דעה סימן ט' אות ו – ח ובהערה לשם). ועיין בשו"ת שם אריה (חלק יורה דעה סימן כז) שכתב, שכל הצוואות של רבי יהודה החסיד לא יזיקו אלא רק לאחד מני אלף, ומדינא אין לחוש להם כלל, והרב עשה משמרת למשמרת בדרך עצה טובה, ומשנת חסידים היא, אף על פי שאינה אלא חששא כל שהיא בלבד, שלא ניזוק בזה רק אחד מני אלף, ומאן דלא קפיד לא קפדי בהדיה. וראיה לזה שלא הוזכרו כלל בש"ס בענינים האסורים משום סכנה, וגם הפוסקים הראשונים לא זכרו מהן כלל. ע"ש. ובשו"ת מהר"ם מינץ (סימן עט) כתב, שכל צוואות רבי יהודה החסיד לא נתפשטו, ורובן בטלות, ולכן גם מה שכתב שסכנה להתיר נדר שנדר בעת צרה, היינו למאן דקפיד דקפדי בהדיה. ע"ש. והואיל ומבואר בדברי הפנים יפות והגאון יעב"ץ וסיעתם הנ"ל שבמקום מצוה מותר לקצוץ עצי פרי, אין לחוש לסכנה, כי שומר מצוה לא ידע דבר רע. וכן פסק הגאון ר' יוסף ענגיל בשו"ת בן פורת ח"ב (סימן יא). ע"ש. וכן כתב הגאון רבי אהרן לוין, אב"ד רישא, בספר ברכת אהרן על ברכות (מאמר רסב אות ד'). ע"ש. ומכל שכן כשקוצץ רק ענפי האילן, ואינו עוקר את האילן כולו. ומכל מקום לרווחא דמילתא היכא דאפשר יש לעשות הכל על ידי גוי, וכמו שכתב מרן החיד"א בשו"ת חיים שאל הנ"ל. וכן כתב בשו"ת טוב טעם ודעת תליתאה (חלק ב' סימן ח'). ובשו"ת לבושי מרדכי מהדורא בתרא (סימן כה). ובשו"ת ויעתר יצחק (סימן סד). וכן כתב הגאון רבי צבי פסח פראנק בשו"ת הר צבי הנ"ל (בסוף סימן קא וקב). וכן ראוי לעשות +ודע שבאילן סרק מבואר בתוספות בבא בתרא (כו סע"א) שאין בקציצתו איסור בל תשחית, ולא חשש סכנה. וכן מתבאר בפסקי תוספות ריש פרק מקום שנהגו (פסחים נ ע"ב). ועיין עוד בשו"ת חיים שאל חלק א' (ריש סימן כג), ובשו"ת בית יצחק חלק א' מיורה דעה (סימן קמב אות ג'), ובשו"ת חבלים בנעימים (דף כב ע"ד). ולכן אם אפשר לקצוץ מענפי אילן סרק עדיף בודאי מלקצוץ מענפי אילן מאכל. אמנם הקוצצים מאילנות השייכים לרשות ממשלתית המקפידה על כך, כגון אלו שכורתים ללא הבחנה עצי יער ודקלים ושדרות נטועות, ולפעמים גורמים גם למותם של העצים, ואף על פי שרשות שמורות הטבע מוחה על כך, רבים מורים היתר לעצמם בטענה שהוא לצורך מצוה. לו חכמו ישכילו זאת, שאף על פי שעושים כן לצורך מצות סוכה, באופן כזה נחשבת מצוה הבאה בעבירה, שהרי יש בזה איסור גזל, ועל זה נאמר ובוצע ברך ניאץ ה', ואסור לברך לישב בסוכה על סוכה המסוככת בעצים אלה. וכדרשת חז"ל בבא קמא (צד ע"א). ועיין עוד בתוספות סוכה (ל ע"א) סוף ד"ה הא. וכבר כתב בעל העיטור (הלכות סוכה דף פה ע"ד), שאם גזל עצים וסיכך בהם ולא רצה לפרוע דמיהם לא יצא ידי חובתו. וההוא דאמרינן (בסוכה לא ע"א) בעובדא דריש גלותא וכולהו רבנן יתבי בסוכה גזולה וכו', ולא אשגח בה רב נחמן, התם היה נותן לה הדמים, ולא היתה רוצה ליטלם, והיתה צווחת ליטול את עציה. וכן הובא במאירי (סוכה לא ע"א), ובטור /א"ח/ (סימן תרלז). ואף שמרן הבית יוסף כתב שנראה שאין כן דעת רש"י, מכל מקום המגן אברהם שם כתב שהעיקר כדברי בעל העיטור. וכן כתב האליה רבה (שם סק"ח), ושכן פסק השבולי הלקט. וכן כתב בספר התניא ומהרי"ו. ע"ש. וכן פסק בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (שם סעיף ה'), והמשנה ברורה (שם ס"ק טז). ועיין בבכורי יעקב שם (סק"ט). [ומה שהקשה האליה רבה על השבולי הלקט בשם בעל העיטור, על מה שכתב דההיא עובדא דריש גלותא וכולהו רבנן דיתבי בסוכה גזולה, מיירי שלא היה נותן לה הדמים, שאם כן קשה אמאי לא אשגח בה רב נחמן ואמר פעיתא היא דא וכו', נראה שטעות סופר הוא בדברי בעל העיטור, וצריך לומר שהיה נותן לה הדמים ולא היתה רוצה ליטלם. וכמו שהעתיק בשמו המאירי הנ"ל. וכן הגיה הגאון מהר"ם יונה בפתח הדביר אות קעא. (וראה עוד בשו"ת כתב סופר חלק אורח חיים סימן קכד, בד"ה עוד רגע). וכן עיקר. ועיין בברכי יוסף סימן תרלז סק"ו. ודו"ק]. ורבינו אברהם בר יצחק אב"ד, בעל האשכול, בהשגותיו לתשובת רבינו יוסף בן פלט, הובאו דבריו בספר אבודרהם בתחלת הספר שער ג', כתב, ואותה סוכה שהיו רבנן וריש גלותא יושבים בתוכה שהיתה גזולה, לא היו מברכים עליה, בשביל שהיתה מצוה הבאה בעבירה, שהיו העצים גזולים. ע"כ. (והובא בברכי יוסף בשיורי ברכה סימן תרלז). ולפי דרכנו למדנו, שעל כל פנים אין לברך על סוכה שעצי הסכך שלה גזולים. ואף בקרקע שאינה נגזלת דכשרה, כתב המגן אברהם שאין לברך לישב בסוכה דהויא מצוה הבאה בעבירה, והוי ברכה לבטלה. וכן פסק בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן (ס"ק יא). ועל כל פנים בגזל עצים וסיכך בהם ואינו נותן דמיהם בודאי שאסור לו לברך לישב בסוכה. וכן כתב המאמר מרדכי (סק"ד), וכדברי רבינו אברהם בר יצחק אב"ד הנ"ל. ועיין במשנה ברורה בביאור הלכה שכתב, שהרבה אנשים לוקחים קרשים שלא מדעת בעליהם, כדי להעמיד בהם דפנות לסוכתם, ומחזירים אותם מיד לאחר החג, ובאמת שאין יוצאים ידי חובת מצות סוכה, שהרי על כל פנים משתמשים הם בסוכה באיסור גזל, דקיימא לן בחשן משפט (סימן רצב סעיף א') שואל שלא מדעת גזלן הוי. וכבר כתב הפרי מגדים (במשבצות זהב סק"ד) שדין סוכה גזולה שייך גם בדפנות. וכן כתב הבכורי יעקב (ס"ק יא). [וכן כתב הגאון מהר"ם בן חביב בכפות תמרים סוכה לא ע"א ד"ה מחלוקת]. ואסור לברך על סוכה כזאת. עכת"ד. וכן כתב בכף החיים (סימן תרלז ס"ק כד). ע"ש. ולפיכך יש להזהיר ולהודיע ברבים חומר האיסור בזה. ולשומעים ינעם ועליהם תבוא ברכת טוב.
בסיכום: מותר לקצוץ ענפים של עצי פרי כדי לסכך בהם את הסוכה, ואין בזה איסור משום בל תשחית. ומכל מקום אם אפשר נכון לעשות כן על ידי גוי שהוא יקצוץ הענפים ולא יסייע הישראל עמו. ואם יש לו אילנות סרק בודאי שעדיף לקצוץ מאילני סרק שאין בהם איסור בל תשחית כלל, ואסור לכרות ענפים מאילנות השייכים לרשות ממשלתית או עירונית, המקפידה על כך, כדי לסכך הסוכה, שיש בזה משום איסור גזל, ואין לברך על סוכה כזאת.