שאלה:
מי שבירך על מצווה כגון שופר או ארבעת המינים והתברר שלא קיים את המצווה מחמת פסול בשופר או בד' מינים… האם כשהוא חוזר ומברך, צריך לחזור גם על ברכת שהחיינו, והאם הדין שונה אם לא היה שום היסח הדעת מברכת שהחיינו, אך הפסק היה [המחייב לחזור ולברך על המצווה]
תשובה:
יש לחזור ולברך שהחיינו.
חג שמח.
מקורות:
משנה ברורה סי' תרנו ס"ק נו. יש שהעירו על זה ממה שכתב בסי' תרעא ס"ק מה שמי שמדליק נרות חנוכה בבית כנסת ומברך שהחיינו לא יחזור ויברך שוב בהדלקה בביתו, אא"כ יש לו שם בני בית, אף שלא קיים מצותו באותה הדלקה שבבית הכנסת, ויש ליישב, שכיון שיש קיום פירסומי ניסא בהדלקה זו, אף שלא די בה לקיום חובתו, הברכה חלה משא"כ כאן. ועוד יש לדון בזה מדברי האבודרהם שכתב שאין מברכים שהחיינו על אכילת המצה משום שיצא ידי חובה בהשחיינו שאמר בקידוש [בשונה מלולב שעדיין אין זה זמנו] וזה פלא כיון שמפסיק הרבה עד אכילת המצה, ואולי יש ליישב שכאשר היה לברכה על מה לחול – על קדושת היום, היא חלה גם על המצה שכבר בא זמנה, אבל כאשר לא היה לה על מה לחול, השרי בירך על המצוה ונמצא שלא קיימה, הברכה בטלה.
כבודו התכוון לסימן תרנ"א !!
עוד שאילה… האם לכתחילה בעל צריך להקנות לאשתו ביום א' [מתנה ע"מ להחזיר] או שניתן לסמוך על
אומדנה שעל דעת כן מסר לה
לא הבנתי, היא הרי צריכה לעשות מעשה קנין.
ייתכן שברשות בעלה, היא יכולה לעשות מעשה קנין ללא מעשה הקנאה מבעלה מכיוון שהד' מינים נמצאים ברשות המשותף שלהם [=ביתם]
וזה ודאי מספיק, בכל אדם מספיק רשות ולא צריך דעת אחרת מקנה אלא כשמקנים לקטן.
השאר תגובה