שאלה:
שלום רב
האם את ספר הזוהר חיבר רשב"י, כי שמעתי שהיו מי שפקפק בזה, ואני לא ידעתי, כי הרי ידוע שיש לזה חשיבות כמו מדרשים ויותר.
האם באמת יש אסמכתא לפקפוק
תשובה:
שלום רב
ספר הזוהר התחבר בלי ספק על ידי רשב"י, כפי שנקטו כל גדולי ישראל בכל הדורות וראה מה שכתב בזה החיד"א בשם הגדולים ועוד. בעבר היו שתי נסיונות מפוקפקים לערער על אמיתות הזוהר, האחד בעת הפצתו על ידי משה די ליאון, שרצו לייחס לו חלקים בזוהר וכדומה, ואף רבי יעקב עמדין בספרו מטפחת סופרים נטה לייחס חלקים מסויימים בזוהר לדי ליאון, ולטעון שכביכול אינם מרשב"י. כמו כן היתה כת שלמה בתימן בראשות רבי יחיא קאפח שהאמינה שהזוהר אינו קדום, אולם כל גדולי תימן בראשון מהרי"ץ לחמו כנגדה ואף החרימו את חבריה. סוף דבר הכרעת כל גדולי הדורות שאין שחר לפקפוקים אלו, ויש לנו מסורת כבר מגדולי הראשונים על המצאות הזוהר.
יום נעים.
ראיתי ציטוט מהתשובה מאהבה שכתב כך: אני אומר הריני נשבע בתורת ה' שבספר הזוהר נמצאו כמה זיופים וקלקולים אשר הוסיפו, ועלה אחת מתלמוד בבלי הויות דאביי ורבא קדוש יותר מכל ספר הזוהר… באו ונחזיק טובה וחינות לשני מלכים גדולי אדירים, אדוננו המשובח המנוח הקיסר יאזעף השני ואדוננו המהולל הקיסר פראנץ השני אשר צפו והביטו בחכמתם הנפלאה רבות רעות ושבושי דעות תסתעפנה מחלומות והבלים המקובלים והמה לנזקי בני האדם נזקי הגופות ונזקי הנפשות, ופקדו באזהרה גדולה שלא להביא ספרי קבלה בכל מדינות מלכותם.
האם בדיעבד מוסכם שאינ נכון?
כמו"כ ראיתי בשם רבי אברהם אבולעפיה שתקף את מקובלים שנקטו שיטת עשר ספירות וכתב: ולפיכך אודיעך שבעלי הקבלה הספירות חשבו לייחד השם ולברוח מאמונת השלוש ועשרוהו וכמו שהגוים אומרים הוא שלשה והשלשה אחד כן מקצת בעלי הקבלה מאמינים ואומרים כי האלוהות עשר ספירות והעשרה הם אחד, והנה הם רבוהו תכלית הריבוי והרכיבוהו תכלית המרכבה ואין ריבוי אחר העשרה.
האם הכוונה לתקוף את המושג עשר ספירות הידוע לנו.
הבנתי שמחלוקת הגר"א ובעל התניא היתה, שמבחינת הגר"א בהבנת עניני קבלה יש תפיסות בספר התניא שיכולות להיות כפירה [ח"ו לא באתי למעט קדושת התניא, אלא רק לומר שהיה בזה מחלוקות כמו מחלוקת ב"ש וב"ה לשם שמים]. השאלה אם באמת יש בקריאת ספר התניא לפי הגר"א חשש של כפירה בכל מיני מושגים.
האם אפשר לדעת במה נחלקו, כי אולי נפק"מ לדידן לדעת מה לסבור, אולי בלי משים פשוט לנו כמו צד אחד, ולפי הצד השני זה חסרון באמונה?
גדולי עולם שהתנגדו לתפיסה של עשר ספירות כמו הריב"ש ואחרים לא הכירו את חכמת הקבלה כפי שהתגלתה בשנים מאוחרות יותר על ידי האר"י מפי אליהו הנביא, הבנת חכמת הקבלה על פי האר"י כמובן אינה סותרת את אחדות ה' אלא מגלה עולמות רוחניות שיש בהם השתלשלות וסדרי מדרגות, אבל המאציל העליון האור האין סופר הוא תמיד אחד ואור פשוט שאין בו תפיסה וחילוקי מדרגות כלל.
עיקר ההתנגדות של הגר"א לחסידות לא היתה בגלל דברים שנכתבו בס' התניא, אלא בגלל שחשש שעצם החסידות כתנועה יש בה מהשבתאות שאז העולם התורני לחם בה מלחמת חרמה. לימים התברר שאין חשש כזה והכל בא על מקומו בשלום, ואפשר ללמוד בספרי חסידות ולהחכים.
אבל זה לא נכון שהיתה גם התנגדות בעיקרי האמונה [הבנתי שהיה מחלוקת בגדר "אחדות ה"?]
לגבי הנושא של אחדות ה' הסברתי את הנקודה, אין כאן מחלוקת אמיתית, וגם לא יכולה להיות בענין זה מחלוקת…
אם נחזור לויכוח בין הגר"א לבעל התניא, יש שרצו לדייק בדבריהם שנחלקו בנושא הנקרא "צימצום" תקצר כאן היריעה מלפרט. למעשה אין הכרח שנחלקו בכך, על כל פנים מעבר לכך אין מחלוקות בנושא של עיקרי אמונה [יש ויכוח ידוע בשאלה מה זה תורה לשמה, ראה בענין זה בנפש החיים שער ד].
כפי המקובל אצלנו שספר הזוהר הוא מהרשב"י, א"כ איך ניתן להסביר שעבר כ"כ הרבה זמן מהרגע שנתחבר עד הרגע שנתגלה?
יש נקודה מענינת ראשית מבחינה רוחנית, בשונה מתורת הנגלה שאדרבה, ככל שאנו מתרחקים והדורות עוברים ההבנה שלנו מתמעטת, ואנחנו בעצם תמיד עוסקים בהבנת דברי הקדמונים, בתורת הנסתר, אדרבה, ככל שמתקרבים לביאת המשיח הגילויים מתגלים, ומכאן כל תורת האר"י שלא היתה ידועה בדורות שלפניו אלא באופן הרבה פחות מפורט ומבואר, כך גם לגבי הזוהר לא היה הדור מתאים לדילויו אלא לאחר זמן. ובנוגע לבחינת אמיתותו, תמיד ידעו שיש זוהר, אלא שלא היה אותו בכל מקום ולא בכזה היקף, זה לא דבר שפתאום נולד בלא שידעו ממנו קודם.
משה די ליאון היה זה שהפיץ את הזוהר לראשונה לא ?
באופן ציבורי זה נכון, אבל יש עדויות על מסירתו ליחידים כבר קודם לכן, משה די ליאון הפיצו וייחסו לרשב"י אבל כבר מבני ביתו ועוד מבני ביתו נטו לומר שחלק מהדברים בדה מעצמו, אלא שזה מאות רבות של שנים מוסכם על כל גדולי וחכמי ישראלך קדמות ספר הזןהר ויחוסו לרשב"י.
אבל הוא היה רב תלמיד חכם לא ?
זה לא רלוונטי לשאלה.
א"כ כיצד נזכרים אמוראים בזהר? (ראיתי בהקדמת תיקוני זהר שכתוב וכמו דאוקמוה באגדות רבה בר בר חנה ועוד כיו"ב)?
השדרה המרכזית של הספר התחברה על ידי רשב"י ונוספו שם מעט מדברי תנאים נוספים ואמוראים נוספים כמבואר בזוהר.
השאר תגובה