שאלה:
מי שנולד עם פיגור היה לו בעבר דעת לצום ועתה אינו מבחין לדעת שהיום יום כיפור האם מאכילים כרגיל ?
תשובה:
שלם רב,
לגבי להאכיל אותו כרגיל יש בעיה של ספיה לשוטה וראה במקורות. א"כ אסור לתת לו לאכול איסור בידיים, אולם האם אפשר להשאיר לו אוכל או להניח לו לאכול מפני שהוא שוטה – יתכן, תלוי ברמת חוסר המודעות שלו, וראה במקורות.
מקורות:
לגבי איסור ספיה לשוטה, ראה בשו"ת חתם סופר או"ח סי' פג שדן אודות יתום שדעתו קלישתא מאד, כלומר, כעת הוא שוטה, והרופאים אמרו שאם הוא ילך לבית חינוך לאנשים כאלה בוינה יש סיכוי רב שהוא יתפתח ויתפקח לפחות כאדם בר דעת, והשאלה היתה מאחר ששם ודאי הוא יאכל מאכלות אסורות. ולאחר שהאריך בסוגיית ספיה לשוטה, מסקנתו שיש איסור ספיה לשוטה, אלא שלשים אותו במוסד כזה אין זה ממש ספיה בידיים וממילא אין זה איסור. אולם מצד האכלת מאכלות אסורות הוא מאד מסתייג מזה עיי"ש ואין כאן המקום להאריך. נמצא שכאשר מאכילים אותו בידיים או אומרים לו לאכול שזה גם איסור ספיה (ראה משנה ברורה סי' שמג סק"ה) אסור בכל מקרה. וראה עוד בשדי חמד מערכת ח' כלל קטו.
אמנם בשו"ת זכרון יוסף סי' ו' כתב לחלק שאין איסור ספיה אלא כאשר מדובר על מאכלות אסורות, אבל באכילת היתר באופנים האסורים – כלומר, האיסור נחשב ל"איסור גברא" אין איסור ספיה. אולם כבר ציין שם לדברי המג"א סי' תרטו שכתב על קטן שצם שעות שאין להאכילו בידיים כשם שאין מאכילים אותו מאכלות אסורות. ובחשוקי חמד (יומא עח,ב) שם דן לגבי האכלת שוטה ביוה"כ, ולאחר שהביא את הזכרון יוסף הנ"ל ציין גם לדברי המשנה ברורה בסי' תרמ סק"ה: "לכו"ע אסור להאכיל לקטן בידים חוץ לסוכה אפילו לאדם אחר דהיינו ליתן לתוך פיו או לצוות לו לאכול". וראה שם גם בשער הציון. וראה עוד במשנת יוסף (הגר"י ליברמן, חי"א סי' קג) שכתב בשפיטות שיש איסור ספיה לשוטה בהאכלתו ביוה"כ.
אולם אם משאירים לו אוכל והוא אוכל בעצמו אין זה ספיה וממילא אם הוא אכן בגדרי שוטה אין בזה איסור. ולכן אם אכן כפי המתואר אינו מודע לכך שהיום יום כיפור ולא אוכלים היום (לא הכוונה שהוא שוכח וצריכים להזכיר לו, אלא אין לו מודעות לכך וגם אם יאמרו לו זה לא יעזור, הרי שהוא פטור או מדין אונס או מדין שוטה, והדין הוא ששוטה לדבר אחד פטור מכל התורה כולה, ראה שו"ת אגרות משה (אבה"ע ח"א סי' קכ דן בדין בענין שוטה לדבר אחד האם הוא כשיר לתת גט לאשתו או לא. דעת התורת גיטין שאם הוא שוטה לדבר אחד אינו כשיר לתת גט והוא אף פטור מהמצוות. אולם האגרות משה שם מאריך בענין. ורצה להוכיח מדברי הרמב"ם כי למרות שהוא יהיה פטור מכל המצוות הן במצוות שאנו רואים שהוא עושה אותם כחסר דעת, והן מהדברים שאנו רואים שהוא עושה אותך בדעה צלולה "דכיון שלא חייבתו תורה במצות בדברים שאינו בן דעת הוא פטור ממילא מכל המצות דאין חיוב במצות לחצאין". אבל בגיטין קידושין קניינים וכד' הכל תלוי אם נראה שעושה אותם כחסר דעת או לא.
והמעיין בדבריו יראה כי הסיבה לכך משום שהוא סובר שפטור שוטה מכל המצוות הוא משום שיש לו פטור מעצם היותו שוטה ולא בגלל שהוא אנוס מאחר שאין בו דעת, וכך כתב: "דהא זה ששוטה פטור ממצות אינו משום דהוא אנוס דנימא דלכן בדברים שאינו אנוס מצד שטותו יתחייב דהא חזינן בריש פרק מי שהחשיך שוטה וקטן לשוטה דלא אתי לכלל מצות ואם רק מצד אנוס הוא פטור שוטה ממצות שנמצא שבעצם הוא בר חייב במצות היה אסור לנו להכשילו באיסור דעל זה אינו אנוס דכשלא ניתן לו לא יעבור אלא ודאי דפטור בעצם". והביא ראיה לכך מראש השנה (כח,א) שוטה שאכל מצה ואח"כ נשתפה (נעשה בריא) חייב לאכול שוב מצה. כלומר, אפילו שעשה מצווה לא עלתה לו. אם כך אנו רואים שאין פטור זה בגלל היותו אנוס.
רק צריכים לשים לב לכך שכאשר מגדירים שוטה או שוטה לדבר אחד הכוונה היא לגבי אותו דבר הוא ממש שוטה – אינו מודע למעשיו, וכהגדרת חז"ל בחגיגה כגון שהולך ערום או יחידי בלילה וכו' ושם מבואר בין אם צריכים את כל השלשה ובין או לאו (מחלוקת אמוראים) שהכוונה היא לא סתם שהוא עושה דברים משונים שאחרים אינם עושים אלא, אינו מודע למעשיו, כאשר הוא הולך יחידי בלילה זה לא בגלל שתפס אותו חולי דאגה כפי שכתב רש"י שם, כלומר, דאגה שאינה רציונלית שזה אינו שוטה משום שהוא יודע שזה בעיה ללכת יחידי בלילה אלא שיש לו התקף פחד או דאגה שאינם רציונליים. דהיינו שהגדרת השוטה הוא אחד שאינו מבין מה הבעיה ללכת יחידי בלילה. כמובן שזה רק דוגמה כדי לדעת כיצד לבחון את הדברים אצל אותו אדם.
