לתרומות לחץ כאן

מסחר בקריפטו בעין ההלכה

שאלה:

נושא מאד אקטואלי, אך לא ראיתי כמעט התייחסות אליו בשאלות כאן.
האם תוכלו לתת הסבר הלכתי בנושא של "קריפטו" – איזה בעיות יש? ריבית? שבת? שינוי שער? הימורים? וגם מה זה בדיוק נחשב מבחינה הלכתית-מטבע, זכות או משהו אחר?
תודה רבה מראש
יישר כח גדול על האתר.
תזכו למצוות.

תשובה:

שלום וברכה,

אין איסור הלכתי בהשקעה במטבעות דיגיטליים, ודינו שווה לכל השקעה המותרת שלא כרוך בו איסורי תורה. אדם שמשקיע במטבעות דיגיטליים הרי הוא רוכש מטבע ואם המטבע מתייקר מרוויח כסף ואם המטבע הוזל מפסיד, וככל אדם שקונה כל השקעה שיש סיכון שיעלה או ירד.

1. לא שייך איסור ריבית כיון שרוכש את המטבע, איסור ריבית שייך רק בהלוואה.

2. לגבי איסורי שבת, אם הוא בעצמו לא רוכש בשבת אין איסור, העובדה שהמטבעות מתייקרות ויורדות גם בשבת זה לא קשור אליו אלא בגלל המסחר שיש בעולם בשבת, וזה לא מסחר בסחורה שלו ולכן אין איסור.

3. שינוי שער – אין איסור הלכתי בשינוי שער. האיסור ההלכתי ששייך אם מלווה פירות לחברו שיש איסור 'הלוואה סאה בסאה', ולכן אסור להלוות מטבעות אלו ולפרוע תחתיהם אותו סוג מטבע כיון שאין דינם כמטבעות אלא כפירות.

4. רכישת מטבעות אלו לא נחשב הימורים שאסורים בהלכה. האיסור להמר חל כשמניחים שניים כסף ומשחקים בקוביה או בהפרחת יונים וכדומה, אבל כאן שרוכש מוצר וממתין לראות אם ירוויח או יפסיד אין איסור של משחק בקוביה.

5. למטבע דיגיטלי מוגדר כממון לכל דבר כיון שהוא דבר שנסחר בשוק, ורכישה במטבעות לא מוגדר כדבר שאין בו ממש אלא כדבר שיש בו ממש, כיון שבמציאות הדבר נרכש בשוק.

בהצלחה.

מקורות:

מכירת דבר שאין בו ממש

מטבע דיגטלי שאין שום ממשות, ניתן היה לומר שדינו כ'דבר שאין בו ממש' וכתב השו"ע (ריב,א) שלא ניתן למכור ולתת מתנה דבר שאין בו ממש, "לפיכך המקנה לחבירו אכילת פירות דקל זה או דירת בית זה, לא קנה" וברמב"ם (פכ"ב מה' מכירה הי"ד) סיים, "כיצד, אין אדם מקנה לחבירו ריח התפוח או טעם הדבש הזה או עין הבדולח הזה". ולפ"ז מטבע דיגיטלי שאין שום ממשות, והערך הממוני הוא החלטת השוק שסוחר בו, וכיון שאינו רוכש דבר מסוים לא חל בו המקח ולא ניתן הלכתית לסחור במטבעות אלו.

אולם פשוט וברור שאין הדברים כן, ובודאי שמטבע דיגיטלי שנסחר בשוק הוא ממון לכל דבר, ודינו שונה מריח התפוח או טעם הדבש וכפי שנבאר.

דבר שנהגו לקנותו חל גם בדבר שאין בו ממש 

מצאנו בפוסקים (ראה בפת"ש שם ס"ק א שהביא בשם נאות דשא ותשובת מהרש"ל ומשאת בנימין) שרכישת רישיון מהמלכות למכור בשר או יי"ש, וחל הקניית זכות מהמלך וכן יכול למכור זכות זו לאחרים למרות שהקניין הוא רשות למכור או לאכול. וכן כתב בערוך השלחן (שם ס"ג)  "מדינא דמלכותא או ממנהג הקבוע במדינה מועיל גם קנין לדבר שאין בו ממש כמו שהמנהג פשוט במחזיקי חכירות בשר כשר שמשתוים עם אנשי הישוב שישלמו כך וכך בכל שנה ויכול לשחוט כרצונו בלי תשלום מכל ליטרא כפי החוק וזהו דבר שאין בו ממש ולא ראינו מי שיערער בזה וכן כל כיוצא בזה בשארי הענינים ועמ"ש בסי' ר"א סעיף ג' וכן מועיל לדבר שלא בא לעולם ולדבר שאינו ברשותו ועמ"ש בסי' ר"ט סעיף ט"ז". מבואר שזכות שנהגו לרכוש חל בו המקח ואין דינו כדבר שאין בו ממש.

מכירת מצוות חל הקניין

עוד יש להוכיח מדברי הפוסקים לגבי מכירת עליות ומצוות בבית כנסת שכתב הכנה"ג (או"ח סימן קנג הגה"ט או' ג) שקנה מצווה ומת המצווה עוברת ליורשיו וצריכים היורשים לטפל במצווה, ואם מכרו ביותר הרווח שלהם. ובאליה רבא (קמז אות ב) הוסיף שגם הקונה עצמו יכול למכור לאחרים ביוקר והרווח לעצמו. וביש"ש (ב"ק פ"ח סימן ס) כתב שכיום שנהגו למכור את העליות אזי המצווה שייכת לקונה, ולכן החוטף מהקונה עליה חייב י' זהובים. וז"ל היש"ש: "מ"מ מאחר שבעל סגן זכה במצוה, ונתנה לזה, וציוה לש"ץ לקרות אותו בפרהסיא, זוכה באותו מצוה. דכה"ג הלך אחרי המנהג. כמו שמסקינן בסוף איזהו נשך (ב"מ ע"ד ע"א) סיטומא שרושמין על החביות לסימן שקנה אותה. קניין הוא לעניין מי שפרע. ובאתרא דנהגו למקני ביה קני ממש, אלמא דאזלינן בתר מנהג, אפילו במידי דלית ביה זכייה וקניין ממש, וא"כ בנדון זה גם כן מנהג הוא לכ"ע, לזכות בו ממש. מה שאין כן בימיהם, שלא היה לשום אדם בו זכיה ממש, אם כן מה שקרא הש"ץ מסתמא לא עדיף, ואין בו זכייה ממש". מבואר שאחרי שנהגו למכור את המצוות חל בהם קניין, למרות שהמצוות הוא דבר שאין בו ממש.

הרי לנו הוכחות שדבר שנהגו לסחור בו חל הקניין אפילו שאין בו ממש, ונעשה כדבר שיש בו ממש.

קניין רוחני

עוד מצאנו לגבי הפרת זכויות יוצרים שטרחו הפוסקים להגדיר מה האיסור להפר את זכויותיו של היוצר – האם שייך לפי הלכה המושג של "קניין רוחני". ומצאנו בזה בשו"ת שואל ומשיב מהדורה קמא חלק א סימן מד שכתב בצורה ברורה שיש "קניין רוחני" וכלשונו: "דזה ודאי שספר חדש שמדפיס מחבר וזכה שדבריו מתקבלים ע"פ תבל פשיטא שיש לו זכות בזה לעולם והרי בלא"ה אם מדפיסים או מחדשים איזה מלאכה אינו רשאי אחר לעשות בלא רשותו והרי נודע שר' אברהם יעקב מהרובשוב שעשה החשבון במאשין כל ימיו קבל שכרו מהקיר"ה בווארשא ולא יהא תורה שלימה שלנו כשיחה בטילה שלהם וזה דבר שהשכל מכחישו ומעשים בכל יום שהמדפיס חבור יש לו ולב"כ זכות" בביאור דבריו נראה לבאר שאם בעולם יש קניין רוחני וסוחרים סביב הקניין הרוחני, הרי זה נהיה כדבר שיש בו ממון – כל דבר שנסחר נחשב לממון וממילא יש עליו בעלות, וקניין נתפס בו כדבר שיש בו ממש.

ומכאן יש להוכיח שאם נהגו בני המדינה למכור יש בעלות על כך וניתן להוריש ולמכור זאת. ועלינו להגדיר מדוע המנהג עושה שיחול קניין בדבר שאין בו ממש, שהרי אם קניין לא נתפס בדבר שאין בו ממש מה לי אם נהגו לסחור בו או לא.

שטרות של זמנינו הרי הן גופן ממון

ובדבר זה נראה לפשוט מדברי החת"ס (שו"ת יו"ד סימן קלד) שהשיב לשואל שרצה לומר ששטרות כסף של זמנינו דינם כשטרות שאין גופן ממון וממילא לא קיים בכסף של זמנינו איסור ריבית דאורייתא אלא מדרבנן, וכן בית דין לא יכולים להשביע על תביעה כספית משום שאין נשבעים על שטרות. והחת"ס האריך להוכיח שדינם כממון וגופן ממון אף לפדות בו מעשר שני והקדשות. וטעמו, שגדר 'מטבע' הוא מה שהמלך גזר להיות יוצא בהוצאה, והמלך קובע את ערכו ע"י הצורה שטובע בו, והם נהפכים לשוויות של צורה ולא של חומר.

החת"ס מלמד אותנו שאם הסכים המלך או בני המדינה על ניירות שיהיו כסף נעשו השטרות ל'גופן ממון' ולכן שטרות של כסף הם ממון ממש. ומכאן יש לפשוט את דברינו שכל דבר שנהוג בני המדיינה לסחור בו, כגון רישיון למכירה, מוניטין, קניין רוחני, קווים של אינטרנט וכדומה, כיון שהם נסחרים בשוק, ממילא מוגדרים כגופן ממון. ומה שהבאנו שריח התפוח וטעם הדבש אין גופן ממון משום שבאמת אין בהם ממשות וגם אינם נסחרים בשוק, אבל אם העולם יסחור בהם יהיה דינם כגופן ממון.

את דברי החת"ס יש להמשיך לזמנינו לכל העברה בנקאית או תשלום באשראי שאין באמת כסף בעולם, ואם כולם יבואו למשוך מהבנק את כספם לא כסף לכולם, וגם, שבסכומים גדולים לא ניתן למשוך מהבנק אלא בהעברה בנקאית. העולם כיום מגדיר שהרישומים בבנק זה הכסף, ודרך הרישומים ניתן למכור ולקנות. ולפ"ז הרישומים האלו הרי הם גופן ממון, ואדם שלוקח רישומים של החבר מהחשבון בנק לא נאמר שגזל דבר שאין בו ממש, אלא הרישומים האלו גופן ממון, וניתן למכור את הרישומים האלו ולסחור בהם. ולפ"ז גם במטבעות דיגיטליים כיון שהם נסחרים בשוק הרי הם גופן ממון, וניתן וחל בהם דיני מקח וממכר. אולם נראה שמטבעות אלו כיון שאינם עובר לסוחר ועדיין הם נמדדים לפי המטבעות העולמיות, אין לדונם כמטבע אלא כפירות.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל