שאלה:
האם מותר להשתמש במעבד מזון שרוצים שישאר פרווה, לטחון בשר עוף,
תשובה:
אין להשתמש בכלי פרווה גם לבשר קר, מחמת השומניןת שלו העשויה להשאר על הסכינים, ראה דרכי משה בתחילת סי' צב מדברי הרשב"א ועוד.
ברכה והצלחה
מקורות:
שו"ת הרשב"א חלק א סימן עו: שאלת אם מותר לאכול גבינה על גבי מפה שאכלו עליה בשר אם לאו מפני שהמפה בלועה מבשר. והבאת לראיה קצת לאיסור. ההיא שמעתתא דפרק דם חטאת (דף צ"ה ב) אשר תבושל בו אין לי אלא שבשל בו עירה לתוכו רותח וכו'. ושאלת לפרש לך אותה שמועה. תשובה הדבר נראה לי ברור שאסור לאכול גבינה על מפה שאכלו עליה בשר. וכן לאכול בשר על מפה שאכלו עליה גבינה. לפי שאין לך כל מפה ומפה שאין עליה כמה טיפי בשר שאכלו עליה. ולא מחמת מה שנבלע בתוכה אני אומר שהבלוע אינו יוצא אלא ע"י דבר חם. ואם משום בלע היה אסור להניח עליה גבינה חמה אבל צוננת לא. אלא שאני אומר וכן האמת שלכלוכי בשר יש על המפה. פעמים הרבה שנופלין עליה טיפי התבשיל וזה תדיר תדיר וכן שמקנחין עליה סכין שחותכין בה הבשר. וכל שהוא בעין כשמניחין עליה גבינה בין חמה בין צוננת נוגעין זה בזה לפחות והדחה מיהא בעי. וכדתנן (פר' כל הבשר דף צ"ז ב) צורר אדם בשר וגבינה במטפחת אחת ובלבד שלא יהיו נוגעין זה בזה. ואקשינן עלה בגמרא וכי נוגעין זה בזה מאי הוי צונן וצונן הוא. ואהדרינן נהי דקליפה לא בעו הדחה מיהא בעו. ועוד שזה חמור יותר. כי הרבה פעמים ידבקו לכלוכי הבשר בעצמו בגבינה עצמה או בלחם אשר הוא אוכל עליה ויאכל בשר וגבינה בתפישה אחת. וזה דבר ברור. ועל כן אנו רגילין לשמור עצמנו מזה הרבה שומר נפשו ירחק מהם. וכל שכן שאסור לחתוך גבינה אפילו צוננת בסכין שרגילין לחתוך בה בשר. ולא עוד אלא אפילו הפת שאוכלין עם הגבינה אסור לחתוך בסכין שחותכין בה בשר. לפי שרוב הסכינין שומנו של בשר קרוש על פניה וכשחותך בה את הפת הוא נדבק בפת. וכדאמרינן צנון שחתכו בסכין מותר לאכלו בכותח. ואוקימנא דוקא בדטעים ליה וליכא טעם בשר כלל. ואפשר כי טעימת קפילא בעי כדעת רש"י ז"ל ואמרינן נמי קישות ואבטיח גריר לבי פיסקי וזה פשוט.
דרכי משה הקצר יורה דעה סימן צא: ובתשובת הרשב"א (ח"א) סימן ע"ו ואסור לאכול גבינה על מפה שאוכלין עליה בשר או להיפך משום שנדבק בו מן המאכל הראשון ואח"כ חוזר ונדבק בשני וכ"ש שאסור לחתוך גבינה אפילו צוננת בסכין שחותכין בה בשר ולא עוד אלא אפילו לחם שאוכלין עם הגבינה אסור לחתוך בסכין של בשר כי רוב סכינים השומן קרוש בהם ונדבק עליהן עכ"ל. ובבית יוסף כתב סימן פ"ט (בסוף הסימן) בשם ארחות חיים דאין להחמיר מלחתוך בסכין של בשר פת שאוכל עם גבינה דהוי נ"ט בר נ"ט עכ"ל. ולי נראה דברי הרשב"א דלא שייך בשומן שהוא בעין על הסכין נ"ט בר נ"ט. וכתב הכלבו (סי' קו עח ע"ד) ומיהו אם קנח הסכין יפה ונעצו בקרקע היטב מותר לחתוך הפת עכ"ל:
ערוך השולחן יורה דעה סימן צא: ואחד מגדולי אחרונים עשה כללים לדיני השתמשות בכלי איסור דכלי שנשתמש בו בקביעות איסור אפילו צונן וגם לא ע"י כבוש ובא להשתמש בו רותח אפילו באקראי או צונן בקביעות לא סגי בהדחת הכלי אלא צריך שפשוף גדול ולהשתמש צונן באקראי די בקינוח ולהשתמש רותח בקביעות בכל ענין אסור וכלי שנשתמש בו איסור בחמין אסור להשתמש בו רותח מדינא אף על פי שאינה בת יומא אסור לכתחלה וכן להשתמש בו צונן בקביעות אסור גזירה שמא ישתמש בו רותח אבל להשתמש בו צונן באקראי מותר ע"י שפשוף ואז מותר ליתן בו באקראי גם דבר לח וחריף כחומץ וכיוצא בו וכלי שנשתמש בו באקראי איסור סגי בקינוח היטב להשתמש בו צונן אפילו בקביעות אם לא נאסרה לגמרי ע"י חום כלי ראשון אבל להשתמש בו רותח אסור אפילו אם נאסרה ע"י עירוי כלי ראשון אבל אם הבליעה היתה ע"י כלי שני אינו כלום ורק אם שימשו בקביעות בה חמין של איסור אף ע"י כלי שני או אפילו כלי שלישי כמו טעלער של טריפות הוי כשימוש כלי ראשון כיון שהתשמיש היתה בקביעות וכשנשתמש בכלי שצריך קינוח והדחה בלא קינוח והדחה צריך להדיח הדבר שנשתמש בו עתה אם לא שהוא דבר לח דא"א בהדחה מותר בדיעבד [חוו"ד סק"ד בתוספת משלי]:
