לתרומות לחץ כאן

מלאכת בורר בהוצאת גרעין מפרי

שאלה:

שלום. לצערי אני חש שאני נכשל שוב ושוב בשבת מלאכת בורר. לדעתי זוהי המלאכה המכשילה ביותר. כל פעם אני גומר לדעתי שלא אכשל במלאכה זו אך כל פעם צצים מקרים אחרים שלא הייתי מוכן או מודע אליהם. ידוע לי שיש שלושה תנאים לאפשר מלאכת בורר; לאלתר/ביד/להפריד את האוכל מן הפסולת ולא להיפך. יוצא מזה שרק לעיתים נדירות ביותר יתכן חילול שבת כי הרי כמעט תמיד זה לאלתר וכמעט תמיד זה ביד. אך עדיין אני מרגיש שאני מחלל שבת באיסור מלאכה זו. כמה דוגמאות; אני חותך אבוקדו וזורק את הגלעין לפח (אמרת המשנה מתירה). אך מה אני אמור לעשות במקרה שאני חותך ירקות לסלט – הרי בכל מקרה אני חייב לחתוך את הקצוות של המלפפון או להוציא ולשטוף את הזרעים מהגמבה או להוציא מהעגבניות את הליבה – והרי כל מה שהזכרתי לעיל זה פסולת. איך בכלל אפשר להפריד את האוכל מהפסולת במקרים שלעיל? הרי חייב אני לחתוך ולהפריד את הפסולת מהעיקר בירקות אלה. ואחרי שחתכתי את כל הפסולת מהירקות מה אעשה עם הפסולת?? הרי אסור לי להרים ולזרוק את הפסולת לפח כי זה בורר זה פסולת! אז מה עושים?? כל תזוזה צריך לחשוב עשר פעמים לפני, האם זה בורר או לא. כמעט קשה לזוז כלל. או למשל אם אני רוצה לאכול שום בשבת, מה עושים??! הרי חייב אני לקלף את השום והקליפה היא פסולת אם אסור לאכול שום אם כך? האם כל פעם שאני טועה באיסור בורר זה ממש כאילו הבערתי את בשבת?? אם כך הדבר חמור במאוד מאוד. אך האם תסכים כי רק לעיתים נדירות מאד אפשר לעבור על איסור בורר בשבת? כי הכל זה לאלתר. וכמעט הכל נעשה ביד. רק אוכל מפסולת בעייתי ביותר. אשמח לקבל חוות דעת. תודה.

תשובה:

שלום וברכה

יש כמה כללים לגבי קילוף פירות והוצאת גלעינים:

לגבי המלפפון, כיון שזה נאכל גם בלי חיתוך הקצוות, אין כאן בכלל בורר ואפשר לחתוך ללא חשש.

לגבי הוצאת גלעינים מפירות וירקות: לדעת המשנה ברורה [שכא,פד] דינו כמו קילוף ומותר לעשות זאת בסמוך לאכילה האפילו פסולת מאוכל, אולם החזון איש [נד,ה] מחמיר, ככל שניתן [בגרעין בודד כמו של אבוקדו או אפרסק וכדומה], להוציא אוכל מפסולת. קילוף שום דינו ככל קילוף שמותר בסכין בשבת.

לענין מה ששאלת איך ניתן לשמור כראוי על הלכות בורר, והאם זה גורם שלא ניתן לזוז בכלל. אני לא רואה את הדבר כך, גם טכנאי חי בעולם מורכב ומדען ורופא וגם פסיכולוג כל בעל מקצוע מבין מורכביות וחי בעולם שצריך להקפיד על כל תזוזה. ההבדל שהוא יודע את הדרך הנכונה. לכן ההמלצה שלי היא פשוט להשקיע ברצינות בלימוד הלכות בורר. לא חייבים מהסוגי' אבל לדעת בבהירות. מצרף מאמר שבו סדרנו טוב את ענין המלאכה.

מקורות:

פתיחה

גדר המלאכה

בין ל"ט אבות המלאכות האסורות מן התורה בשבת, שנינו במשנה (שבת ע"ג ע"א): "הזורה הבורר והטוחן והמרקד". ובגמ' (שם סוף ע"ב): "היינו זורה היינו בורר היינו מרקד (פירש"י, היינו, כמו הי ניהו, כלומר דמפליג להו תנא דמתניתין לתלת, והלא כולן מלאכה אחת הן, דמפריש אוכל מן הפסולת). אביי ורבא דאמרי תרוייהו, כל מילתא דהויא במשכן, אף על גב דאיכא דדמיא לה, חשיב לה" (פירש"י, אף על גב דאיכא אחריתי בהדה דדמיא לה, חשבינהו לתרווייהו כאבות, ואף על גב דחדא נינהו… וזורה ובורר ומרקד סידורא דפת נינהו, וכיון דהוו במקדש, והכא אתחיל בסידורא דפת, תנינהו).

את קושית הגמ' – "היינו זורה היינו בורר היינו מרקד", מפרש רש"י: "והלא כולן מלאכה אחת הן, דמפריש אוכל מן הפסולת". למדנו מדבריו, שגדר המלאכה הוא – הפרדת אוכל מפסולת (אמנם לדעת הרמב"ם המובאת להלן עמ' 6, גם הפרדת אוכל מאוכל נחשבת ברירה).

בשלטי גבורים (שבת מ"ב ע"א בנד') כתב לענין הסרת העלים המעופשים מן הירק: "הוא אסור משום בורר, וא"כ אין תקנה לקנוב הירק בשבת, כי באותו תיקון מסירות הנשים כל העלין המעופשין, וקורין אותו להדיא ברירה, שאומרים ביררנו הירק לטבול". מדייק הגרש"ז אויערבך זצ"ל (שמירת שבת כהלכתה פ"ג הערה ז', ובמנחת שלמה ח"א ס"ס י"א): "דהכל תלוי בלשון בני אדם, אי קרו ליה בורר או לא", ומבאר בזה, מדוע אין רחיצת הגוף וניקוי בגדים וכלים ופילוי בגדים מכינים נחשבים מעשה ברירה, למרות שנעשית בהם הפרדת פסולת (וע"ע גדר מחודש במלאכת בורר באור שמח הל' שבת פ"ח הי"א).

פרק ראשון

המינים הנבררים

אוכל ופסולת

במין אחד, כשהפסולת ראויה ע"י הדחק

כפי שנתבאר, יסוד מלאכת בורר הוא הפרדת אוכל מפסולת. והנה איתא בגמ' (שבת קי"ד ע"ב): "אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן, יום הכפורים שחל להיות בשבת, מותר בקניבת ירק". פירש"י (שם קט"ו ע"א): "דשבות לאו איסורא דאורייתא הוא, אלא דרבנן, והכא משום עגמת נפש, שמתקן ואינו אוכל, והרי קרוב לעינוי, שרי. ודווקא מן המנחה ולמעלה, שהוא שואף ומצפה לעת אכילה, ואיכא עגמת נפש טפי". וכ"פ הרמב"ם (הל' שביתת עשור פ"א ה"ג): "מותר לקנב את הירק ביום הכפורים מן המנחה ולמעלה. ומהו הקינוב, שיסיר את העלים המעופשות ויקצץ השאר ויתקן אותו לאכילה". וכתב המגיד משנה (שם): "והקשו על פירושם (של רש"י והרמב"ם), דאי להסיר העלים הרעים, היינו בורר, והיינו מלאכה גמורה. ויש לי לתרץ לדעתם, דלא מקרי בורר אלא מתוך פסולת גמור… אבל זה הכל מין אוכל אחד, ואין העלין האלו פסולת גמור, ולא ראויין להקרא פסולת. ואפשר שראויין לאכילה על ידי הדחק. וכיון שכן, אין בזה אלא משום שבות בשבת, והותר ביום הכפורים".

למדנו מדברי המגיד משנה, שהפרדת אוכל מפסולת שאינה ראויה כלל, אסורה מן התורה, אפילו אם הכל מין אחד. עוד למדנו מדבריו, שהפרדת אוכל הראוי לאכילה לכתחילה, מאוכל שאינו ראוי לאכילה אלא ע"י הדחק, אינה אסורה אלא מדרבנן (כשהכל מין אחד. אבל שני מינים אסור להפריד מן התורה, אפילו אם שניהם ראויים לכתחילה, וכדלהלן), וכ"פ המג"א (סי' שי"ט ס"ק ג' וסי' תרי"א ס"ק ב'), ש"ע הרב (שם סעי' ד') והמ"ב (שם ס"ק ז'), ומבאר המ"ב: "דמחזי כבורר פסולת מן האוכלין" (אבל האליה רבה בסי' שי"ט שם מפרש שכוונת המ"מ לאסור רק משום הכנה ולא משום בורר).

במין אחד, כשחלק ממנו אסור

על הדין המבואר במשנה ובגמ' (שבת קמ"ג ע"ב) לגבי הלכות שבת, שאסור לסחוט ענבים בשבת, משום שמפרק משקה מאוכל, והוא תולדה דדש, איתא בגמ' (שבת קמ"ד ע"ב): "אמר רב יהודה אמר שמואל, סוחט אדם אשכול של ענבים לתוך הקדרה (פירש"י, לתוך הקדרה של תבשיל לתקנו, דמוכחא מילתא דלאו למשקה בעי ליה, אלא לאוכל, ואין זה דרך פריקתו, והוי כמפריד אוכל מאוכל)… אמר רב חסדא, מדברי רבינו נלמד, חולב אדם עז לתוך הקדרה".

הר"ן (שם) הביא את דעת הרי"ף, שההיתר לחלוב לתוך קדירה נאמר רק ביום טוב ולא בשבת, ומפרש – "והיינו טעמא, דאע"ג דשרי לסחוט אשכול של ענבים לתוך הקדרה בשבת, היינו משום דאשכול גופיה ראוי לאכילה, מה שאין כן בעז, דלא חזיא בשבת, ואי שרינן לחלוב לתוך הקדרה, נהי דהאי חלב כיון דבא לאוכל, כאוכל דמי, מכל מקום הוה ליה כבורר אוכל מתוך פסולת. הלכך דוקא ביו"ט, דעז גופיה חזיא לאכילה, אבל שבת דלא חזיא לאכילה לא. ואחרים חולקין, דכי שרינן לסחוט אשכול של ענבים אפילו לתוך הקדרה בשבת, הכי נמי שרינן לחלוב עז לתוך הקדרה ואפילו בשבת, דדבר הלמד מענינו הוא. וכי תימא, היכי שרינן, דהא הוה ליה בורר אוכל מתוך פסולת. יש לומר כיון דעז גופה חזיא לאכילה, ואיסורא הוא דרביעא עילוה, לא מיקריא פסולת".

הרי שנחלקו הראשונים, אם הפרדת אוכל מותר מאוכל אסור נחשבת כמו הפרדת אוכל מפסולת, ואסורה משום בורר.

והנה מצינו בשולחן ערוך (או"ח סי' תס"ו סעי' ד') לענין קמח לאפות ממנו מצות: "נפלו מים על קמח, או נתלחלח השק, יאחוז בידו כל המקום המלוחלח בשק עד שיריק כל הקמח שבשק. ואם אי אפשר לעשות כן, ירקד הקמח והשאר מותר". וכתב המגן אברהם (שם ס"ק ח'): "ונראה לי אם אין צריך לאכול מן הקמח ביום טוב, אסור לרקדו בי"ט, אלא ירקדנו ע"י עכו"ם כדי לבער החמץ. ואע"ג דריקוד הוי מלאכה דאורייתא, הכא כיון דאין בו פסולת, לא הוי אב מלאכה". הרי שנוקט, שאף שחלק מן הקמח אסור בפסח, נחשב הכל לאוכל, ולא לפסולת.

וכך כתב המג"א (סי' ת"ק ס"ק י"ב), שאין בניקור בשר ביום טוב איסור משום בורר: "הכא הוא מין אחד, ואינו פסולת, אלא אסורא הוא דרביע עליו". הרי שהמג"א הכריע, שבמין אחד אף אם חלק מן האוכל אסור, נחשב הכל לאוכל, ואין בהפרדת החלק האסור מן המותר איסור ברירה.

וכך הוכיח המנחת חינוך (בקומץ המנחה למוסך השבת מלאכת בורר) מדברי המג"א, ופשט מזה להתירא, במה שנסתפק (במוסך השבת שם ס"ק ו'): "אם מונחים מין אחד פירות, ומקצת הם ממאכלות אסורות, מערלה וכדומה, אם הוי כמו פסולת וחייב, או אפשר כיון דהוי מין אחד, רק אריא דרביעא עליה, לא הוי בורר"[1].

שני מיני אוכלין

איתא בגמ' (שבת ע"ד ע"א): "תנו רבנן, היו לפניו מיני אוכלין… אם בירר חייב חטאת". וכתבו התוס': "היו לפניו שני מיני אוכלין גרסינן. וכן פירש ר"ח, דבאוכל מתוך אוכל שייכא ברירה, שבורר אותו שאינו חפץ לאכול, מתוך אותו שרוצה לאכול, דאותו שאינו חפץ בו, חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול. וכן משמע בירושלמי, דגרס – הבורר אוכלים מתוך אוכלים, חזקיה אמר כו'".

והרמב"ם (הל' שבת פ"ח הי"ב) פסק: "הבורר אוכל מתוך פסולת, או שהיו לפניו שני מיני אוכלין ובירר מין ממין אחר בנפה ובכברה, חייב".

וכתב הפמ"ג (שם מש"ז ס"ק ב'): "לכאורה ב' מיני אוכלין אחד לאלתר ואחד לאחר זמן, אסור לברור מה שלאחר זמן, הא שנים לאחר זמן שרי, דהי אוכל והי פסולת. ומה שכתב הרמב"ם – בירר להניח לאחר זמן חייב, יש לומר הכי פירושו, אם בירר והניח אותו שאין חפץ לאכול עתה חייב" (והוסיף הפמ"ג: "ואם שאין הלשון משמע כן, יש לומר שמניח לאחר זמן, והשני אין רוצה לאכול כי אם למחר או כלל לא, ודאי כפסולת יחשב").

עוד מסתפק בפמ"ג (שם): "בורר אחד לעצמו ומין השני לאורחים, ליכא כאן ברירה כלל, דהי אוכל והי פסולת. ואפשר בכה"ג אף ששונא המין השני, כיון דמסובין אחרים, כולהי אוכלא הוי… וצ"ע לדינא. שני מיני אוכלין ורוצה לאכול שתיהן באותה סעודה, בנפה מהו. דאפשר אוכל מפסולת בנפה חייב לאלתר, לא שני מיני אוכלין".

מדברי הפמ"ג עולה, שמכח מלאכת בורר אין איסור, אלא לברור אוכל מפסולת, וכמו שדקדקנו לעיל עמ' 1 מדברי רש"י. אבל אם בורר זה מזה שני מינים שאף אחד מהם אינו נחשב פסולת, אין זה בכלל מלאכת בורר. ומה שכשרוצה רק מין אחד ולא את חבירו, אסור משום בורר, היינו משום שהמין שאינו רוצה נחשב לפסולת, והריהו בורר אוכל מפסולת, וכלשון הר"ח הנ"ל – "דאותו שאינו חפץ בו, חשיב פסולת לגבי אותו שחפץ לאכול", ומצדד הפמ"ג שגם הרמב"ם סובר כן.

אבל בביאור הלכה (שם סעי' ג' ד"ה היו לפניו) חלק עליו וכתב: "הנה הפמ"ג מסתפק, דאם בירר מין אחד מחבירו ודעתו להניח שניהם אלאחר זמן, אם שייך בזה ברירה, דהי אוכל והי פסולת, עיי"ש. ולענ"ד נראה פשוט מלשון הרמב"ם, דסבירא ליה דהברירה מה שבורר מין אחד מחבירו, וע"י זה הוא כל מין בפני עצמו, זהו עצם המלאכה. אלא דאם דעתו לאכול תיכף, והוא בידו, הוי דרך מאכל. וא"כ קל וחומר הדבר. ומה היכא שהניח מין אחד על מקומו, שייך שם ברירה, וכל שכן בזה שלקח כל מין ומין וביררו לעצמו דחייב" (לדברי הבה"ל עולה, שרש"י ותוס' נחלקו עם הרמב"ם בגדר מלאכת בורר, דלרש"י ותוס' רק הפרדת אוכל מפסולת נחשבת לברירה, ולהרמב"ם גם הפרדת אוכלין זה מזה נחשבת לברירה).

ועוד כתב (שם סעי' א' ד"ה ובורר מין): "לענין חיובא דנפה וכברה, אין חילוק בין אם בירר אותו המין שהיה רוצה לאכול והמין השני נשאר על מקומו, או להיפוך. וכן כשדעתו לאכול שניהם לאלתר. והפמ"ג מסתפק בזה, ולא נהירא. דמשמע מלשון הר"מ, דעיקר חיובא הוא מחמת שבירר מין ממין" (וכן הוכיח באגלי טל זורה סי' א' ס"ק ב' מלשון התוספתא, עיי"ש).

שני מיני פסולת

שנינו במשנה (שבת קל"ט ע"ב): "נותנין ביצה במסננת של חרדל". פירש"י: "שהחרדל נתון בה להסתנן, וקולטת את הפסולת, ואף הביצה החלמון שלה נוטף ומסתנן עמו, והוה ליה לחרדל למראה, והחלבון שהוא קשור נשאר למעלה". ובגמ': "תני יעקב קרחה, לפי שאין עושין אותה אלא לגוון". פירש"י: "למראה, שהחלמון יפה לגוון ולא החלבון, הלכך אידי ואידי אוכל הוא, ואין כאן ברירת פסולת מאוכל".

מפרש המ"ב (בבה"ל שם סעי' ג' ד"ה היו לפניו): "תרוייהו אינם עומדים לאכילה לעולם, דהחלבון נתערב בפסולת החרדל ואין רוצה לאכלה, והחלמון יורד למטה לגוון ולא לאכילה, ולפיכך אין שייך על זה שם בורר, שאין מתקנם ע"י ברירתו לאכילה לעולם" (א.ה. צ"ב למה אין החלמון נחשב אוכל מחמת שרצונו לגוון בו, ומאי שנא לגוון מכל השתמשות אחרת).

מדברי הבה"ל למדנו, שמותר לברור שני מינים זה מזה, אם אינו מתקן אף אחד משניהם ע"י כך. ואם כן לדבריו מותר לברור שני מיני פסולת זה מזה, כיון שאינו מתקנם ע"י ברירתם זה מזה.

ולכן אין איסור משום בורר בהשלכת שאריות הסעודה למיכל האשפה שבכיור, אף שהנוזלים יוצאים דרך הנקבים שבמיכל, ושאר האשפה נשארת בתוכו.

סוגים שונים במין אחד

גדולים וקטנים

בתרומת הדשן (שו"ת סי' נ"ז) כתב: "שאלה, חתיכות דגים מונחים על לוח אחד, או בקערה מפורדות זו מזו, כמו שרגילין להניח כך, ובשבת כשבא לאכול מהן, רוצה לאכול מקצתן, ולשייר מקצתן לסעודה אחרת, היאך יברור אלו מאלו, שלא יבא לידי חיוב בורר. תשובה, יראה דלא צריך לדקדק כל כך בדבר, כמו שאבאר לקמן, אע"ג דאחד מהגדולים היה נזהר לברור דווקא אותו שהיה רוצה לאכול עתה, ואותן שהיה רוצה לשייר עד סעודה אחרת הניח מונחים על הלוח… אמנם נראה… דלא חשיב ברירה, אלא דווקא בשני מינים, ולא במין אחד כלל. דודאי דוקא נקט התנא, וכן כל המחברים – שני מיני אוכלין… מכל מקום שני מיני דגים לאו מין אחד מיקרי, דהא פסיק בא"ז במס' עבודה זרה, דמיני דגים חלוקים בשמן מיקרי מין בשאין מינו, לענין ביטול, כל שכן להאי מילתא… אין לחלק ולהקל בלא ראיה ברורה, ולא להתיר, אלא שיקח משני המינים להשהותן לסעודה אחרת, אם לא ירצה לברור אותן שיאכל עתה. ונראה דבכה"ג לא חשיב בורר, הואיל ובורר משני המינים, הוה כאלו בורר ממין אחד".

למדנו מדברי תרומת הדשן, שאין איסור ברירה אלא כשבורר אוכל מפסולת, או אחד משני מיני אוכלין שונים, ולא כשבורר באותו מין עצמו אחד מחבירו. וכ"פ הרמ"א (שם סעי' ג'): "שני מיני דגים מיקרי שני מיני אוכלים, ואסור לברור אחד מחבירו… אע"פ שהחתיכות גדולות, וכל אחת נכרת בפני עצמה. אבל כל שהוא מין אחד, אע"פ שבורר חתיכות גדולות מתוך קטנות, לא מיקרי ברירה. ואפילו היו שני מינים ובורר משניהם ביחד הגדולות מתוך הקטנות או להיפך, שרי, הואיל ואינו בורר מין אחד מתוך חבירו" (וכך פסקו כל האחרונים, ודלא כט"ז שם ס"ק ב', שנוקט שיש איסור ברירה אפילו במין אחד).

טעמים שונים

כתב המ"ב (שם ס"ק ט"ו): "תפוחים חמוצים ומתוקים מסתפק הפמ"ג אי מקרי מין אחד אם לא. ואם מחמת חמיצותו אין ראוי לאכול, הוה בודאי דומה לפסולת, ויש בזה משום איסור ברירה. ואפילו נאכלים ע"י הדחק, יש בזה איסור מדרבנן, ודמי לעלין מעופשין הנ"ל בסעי' א' (הובא לעיל עמ' 3)… ודע דבשר צלי ומבושל מקרי ב' מינים לענין זה, וכל שכן בשר של מיני עופות מחולקין. ועל כן צריכין ליזהר בסעודות גדולות, שמונחים כמה מיני עופות יחד, ובוררין להניח למוצאי שבת, שיבררו אלו שרוצין לאכול עכשיו ולא להיפוך".

מצות שלמות משבורות – גרשז"א!!!

שאר מינים שאינם אוכלין

כתב הט"ז (שם סס"ק י"ב): "בפרק כלל גדול כתבו התוס' (הו"ד לעיל עמ' 3) – היו לפניו ב' מיני אוכלין, גרסינן כו'. ונראה לכאורה דרצונם לומר, דאין שייך ברירה אלא במידי דאוכל, אבל בשאר דברים, כגון לברור כלי מתוך כלים, אין שייך בזה איסור ברירה. וכן משמע מכל הנזכר באיסור בורר, נקטוה במידי דאכילה, ועל כן לא נקט התנא סתם – היו לפניו ב' מינים, אלא אוכלים דוקא. אלא דאיתא בגמ' אח"כ שם (ע"ד ע"ב) – אמר רבא, האי מאן דעביד חביתא, חייב משום ז' חטאות, וחשיב רש"י בורר ביניהם, דהיינו בורר הצרורות הגסות מתוכן כו'. ואם כן צריך לומר הא דכתבו התוס' ב' מיני אוכלין גרסינן, לרבותא, דאפילו באוכל מתוך אוכל אמרינן דהנשאר הוה פסולת" (א.ה. עי' באור שמח הל' שבת פ"ח הי"א).

ובפמ"ג (במש"ז לט"ז שם) הוכיח עוד, ששייך ברירה אפילו בשאר דברים שאינם אוכלין, שהרי גם במשכן היתה הברירה בסממנין לצביעת היריעות, ולא באוכלין. וכ"פ בש"ע הרב (שם סעי' ח') ובמ"ב (שם): "דהוא הדין בכל דבר כשהם שני מינים, כגון כלים ובגדים, שייך ברירה".

הצטרף לדיון

2 תגובות

  1. תודה אך ענית בקיצור רב ללא התייחסות לשאלות.
    האם אדם שנכשל באיסור בורר דינו בדיוק כדינו של מי שמבעיר אש בשבת?

    כיוון שיוצא מזה שרק לעיתים נדירות יתכן חילול שבת באיסור בורר כי הרי כמעט תמיד זה לאלתר וזה ביד ואוכל מפסולת בירקות – לא שייך – הן לגבי קילוף בסכין והן לגבי הוצאת גלעינים

    תן לי בבקשה כמה דוגמאות למלאכת איסור בורר שרבים נכשלים בהם.

    לגבי אוכל מפסולת, אחרי שחתכתי את כל הפסולת מהירקות מה אעשה עם הפסולת?? הרי אסור לי להרים ולזרוק את הפסולת לפח כי זה מבורר וזה פסולת! אז מה עושים?אם חתכתי קצוות של ירקות [שבסופו של דבר זה כן נחשב פסולת], ואני אוסף את כל הקצוות-פסולת יחד וזורקן לפח – האם יש כאן חילול שבת, כיוון שלקחתי הפסולת וזרקתי פח?

  2. 1. בבורר ביד תמיד זה דרבנן, לכן זה לא כמו מבעיר אש, אבל זה אסור.
    2. לא הבנתי למה אסור להשליך את הפסולת לפח, היא לא מעורבת בתוך הירקות חתכת ושמת בצד.
    דוגמאות לבורר יש המון, קח ספר שמירת שבת כהלכתה ותלמד שם בפרק ג.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל