שאלה:
שבוע טוב לכבוד הרב,
אבקש לשאול בבקשה: א. בליל ראש השנה כתוצאה מפלטה שקצרה נפל החשמל בדירה(כבו החשמל הפלטה המקרר וכו'…). ניתן היה בהסתמכות כלשהי על דעות בהלכה כאשר הזרם מופסק לחבר פלטה אחרת לשים את הסיר ולרמוז/לומר לגוי שנפל החשמל בדירה?
ב. ניתן לצאת עם מגבת רחצה מחוץ לעירוב כשאר היא מונחת כצעיף משני צידי הצוואר ללא ליפוף כלשהוא? ו שצריך ליפוף? או שבכלל אסור בשום צורה שהיא?
בברכה
תשובה:
שלום וברכה
א. ככל שהגוי יעשה זאת עבור הישראל זה אסור משתי סיבות: 1. מעשה שבת של גוי עבור יהודי אסור בהנאה, ומותר רק במניעת נזק, וכאן יש גם הנאה. 2. אין כאן היתר של שבות דשבות במקום צער וכדומה, כיון שגם לאלו הסוברים שחשמל בשבת הוא רק מדרבנן, ושלא כדעת החזון איש, בכל הנוגע לפלטה ולמיחם ודאי האיסור הוא דאורייתא וממילא לא ניתן לומר כאן שהוא שבות דשבות לצורך מצוה שמותר, מה גם שרבים מהפוסקים חששו לדעת החזון איש, וכן בעל האגרות משה צידד בהחלט שמדובר באיסור דאורייתא ואין כאן אלא שבות אחד. זאת בלי לדבר על כך שודאי אסור לקחת פלטה ולחבר לחשמל, משום מוקצה. אמנם אם הגוי עושה לצרכו, נניח מציעים לו אוכל והוא צריך להרים את החשמל כדי לאכול ולמצוא אותו, וכל שאר הפעולות נעשות על ידו בדרך אגב מותר, אבל זה פחות מצוי היום.
ב. צריך שיהיה דרך מלבוש, אינני יודע אם בלי ליפוף זה נחשב דרך מלבוש. ראה ארחות שבת פרק כח סעיףקנח, שלכן להניחה על הראש שזה אינו דרך מלבוש היום – אינו מועיל.
תודה כבוד הרב. בתשובה א' הרב כתב לגבי שבת אך האם תשובתו בעינה גם לגבי יום טוב?
אין הבדל.
אבל כבוד הרב אין המצב הנ"ל נכנס בגדר אונס ושעת הדחק שהמקילים יש להם על מי לסמוך על דעת העיטור והוא דעת הפרי מגדים בעובדא שאצלו נתפרקה הסוכה בליל שבת שבחג, וכותב שהסומך על הרמ"א להתיר בצורך גדול ובמקום מצווה איסור תורה(אוהל ממש כלשונו), במקום שמפסיד שמחת יום טוב לא הפסיד, כפי שמובא בפסקי תשובות סימן רעו אות ט' בהערה 72 ?
לפלא בעיני שכבר עיינת שם ולא ציינת שהביא לרוב ככל הפוסקים שחלקו על העיטור ואסרו אפילו במקום צורך גדול כמו המשנה ברורה והכף החיים בשם פוסקים רבים, והמגן אברהם שם, ולא הזכרת אלא מה שהביא בסוף בסוף לענין אם למחות מאוד במי שמיקל וכו'..
אזי פסיקתו ושיטתו של הפרי מגדים זי"ע דחויה מכל וכל בהלכה ואין נמצא בימינו בבתי ההוראה מי שמורה כמוה במצב של צורך גדול במקום מצווה?
בצורך מצוה דרבים יש בזה מחלוקת גדולה, יש שנהגו להדליק נרות על ידי גוי בבית הכנסת, ויש שהתירו רק במקום חשש איסור דרבים כמובנקרע העירוב וכך נראה במשנה ברורה והארכנו בזה בכמה מקומות באתר, תראה בחיפוש שבות דשבות לצורך מצוה דרבים.
תודה רבה הרב.
יש דין שאין פסיק רישא בגוי, אז האם מותר להתיר עי בקשה מהגוי להרים את השלטר בשביל מכשיר דרבנן כמו מזגן, ופסיק רישא ידלק הפלטה ושאר מכשירי החשמל בבית ? כך ראיתי אצל הרב אופיר מלכה בספרו…
ראשית אנחנו חוששים לדעת החזון איש שכל חיבור מעגל חשמלי הוא דאורייתא. שנית, הגוי הרי יודע שהוא מרים הכל והכל מעשה אחד, לבוא ולחלק שכיון שדיברנו על המזגן המעשה מתייחס רק אליו, נראה לי חידוש. אבל זו סברא מענינת.
קודם כל משמח לקבל תשובות כ"כ מהירות תודה.
שנית לחשוש לחזון איש זה חשוב. אבל לענ"ד כדאי לתת פתח גם לגרשז"א, להציל את השואל. שלישית ההיתר של הפסיק רישא מובא במקור ברמ"א לגבי חימום מאכלים קרים בשבת, כאשר ניתן לשים את התבשיל המאכל הקר על החימום, והיא מדליקה את החימום ויש פסיק רישא שהתבשיל מתחמם. והיסוד כפי שמסביר זאת המשנ"ב שם שאין פסיק רישא בגוי.
1. הגרש"ז אויערבך חשש הלכה למעשה לדעת החזון איש כידוע. הגר"ע יוסף כידוע היקל בזה, אבל כמדומני שהוא היחיד שלא חשש בזה לדעת החזון איש. גם בעל האגרות משה אגב סבר שחשמל זה דאורייתא כעין החזון איש, אלא שלא פירט לאסיו מלאכה זה שייך, שלא כחזון איש שדיבר על מלאכת בונה.
2. זה שאין פסיק רישא בגוי זה ברור, כאן דיברתי על משהו אחר, הגוי יודע שהוא במתג הזה מדליק מכשירים רבים ומתכוון לכך, קצת חידוש בעיני לומר שבגלל שהזכירו לו את המזגן זה יחשב כדבר שאינו מתכוון לשאר דברים שהוא יודע בבירור שהם נצרכים ושהם ידלקו.
לגבי הגרשז"א, זכור לי שהגרשז"א מפאת כבודו של החזו"א חשש. אבל דעתו האישית הייתה שאין בזה איסור בונה…אבל אבדוק שוב.
גם במקרה של הרמ"א השפחה יודעת שבהדלקת התנור יתחמם גם המאכל הקר שמעליו. הרעיון הוא שאני מביא את הגוי ללוח החשמל על מנת להפעיל את המזגן הוא מדליק את השלטר המרכזי. [הוא אפילו לא נכנס לביתי ולא יודע מה בעצם קורה הלאה] הוא מודע רק לבעיית המזגן [מתוך הנחה שאנחנו מדברים על דרבנן] ואז בפסיק רישא נדלקים גם שאר המכשירים
הגרש"ז קיבל את מרותו של החזון איש ולא האין לחלוק עליו למעשה.
הרעיון בכללות מעניין.
שבוע טוב. ידוע שהששכ פסק עפי הוראתיו של הגרשזא. הוא פסק שבמקום צער של חולה שאין בו סכנה, ניתן לומר לגוי להדליק מזגן או מאורר בשבת. ובכן אם היה פוסק שחשמל זה בונה דאורייתא, לא היה מתיר זאת..מסכים?
לא מסכים בכלל, אמירה לגוי מותרת לצורך חולה שאין בו סכנה גם במלאכה דאורייתא, לא צריך להגיע לשבות דשבות כשיש חולה.
מסכים לגבי חולה. אבל מה יהיה רק לגבי צער בלבד, שלא יוגדר כחולה שאין בו סכנה. האם יש היתר לומר לגוי.
בקריאה מתוך דבריו של הגרשז"א הוא אומר במפורש שאין איסור בונה במעגל חשמלי. רק מיראת החזו"א הוא לא חולק עליו. בכל מקרה חוץ ממנו יש את דעת הבית יצחק, מנחת יצחק,[וכמובן הגרע"י שהזכרת] ובצירוף גם את דברי הגרשז"א שאין במעגל החשמלי משום בונה.
ואולי כסניף לראייה שהגרשז"א לא בקבוצה של החזון איש. שכאשר בפרק יג סימן א' כותב השש"כ שיש איסור להדליק אש או לכבותה.. לרבות הדלקת החשמל. הוא מביא בהערה א' רק את החזו"א הסובר שיש בזה בונה וסותר, ולא כתב גם בשם הגרשז"א.
לפי דברי במקום צער שצריך שבות דשבות, יש לחשוש.
הדיוק שלך בשש"כ אין בו ממש. ברור שהגרש"ז הוא לא בעל הדעה שחשמל דאורייתא, השאלה מה נהג לומר הלכה למעשה…
שלום אז באמת ניסתי לברר את הענין. הסתכלתי בספרו של הרב הררי בקדושת השבת. הוא מביא את דברי הרב נבנצאל שליט"א כך: "כששאלתי שוב את הגרא"נ הוסיף והכתיב לי מילה במילה: שמעתי מהגרשז"א אוירבך זצל לגבי הדלקת וכיבוי כלי חשמל ללא חוט להט, שמעיקר הדין לא סבר כבית יצחק שיש בזה איסור מוליד. ולא כחזו"א שיש בזה איסור בונה וסותר. אמנם למעשה ודאי לא התיר הגרשז"א הדלקת וכיבוי מכשירים כאלה בשבת" עכ"ל. כידוע הרב נבנצאל שליט"א תלמיד מובהק של הגרשז"א. לפי זה אפשר לחזור לאפשרות לומר לגוי לכוון למזגן או למקרר שהם דרבנן גם לפי הגרשז"א, ובפיסיק רישא להדליק את הפלטה…
לא הבנתי אותך, אתה ממש מביא ראיה לסתור… אתה עצמך מציין שהגרש"ז מסברא מבין שלא כחזון איש, אבל למעשה להלכה לא הורה על פי סברתו אלא חשש לדבריו…
הגרשז"א אסר חשמל בשבת, אבל לא מדאורייתא, לא משום בונה ולא משום מוליד.
סוף דבר לא ראיתי שום הוכחה, ומכל מקום הדיון הובן לכל צדדיו.
השאר תגובה