שאלה:
שלום , רציתי לשאול לגבי אדם שגדול בתורה וכל מה שקשה לאחרים קל לו,
והוא גם רוצה שכרו כמו כולם, ומרגיש שאין לו לפום צערא אגרא מספיק, גמרא – קל לו, ראשונים ואחרונים – קל לו, הלכה – קל לו לזכור הכל, והוא רוצה להתייגע כמו כולם, מה יעשה? הרי לא כל אחד עוסק במשרת רבנות שתאתגר גם את גדולי התורה בסוגיות יום יום קשות, מה המסלול התורני הרצוי לאדם כזה?
אני שואל מחוסר ידיעה, אולי באופן טבעי אדם גדול בתורה מוצא את עצמו ומאתגר את עצמו.
כמה דוגמאות ברשותכם לכוונתי, לסבר את האוזן, ישנם רבנים שהוסכמו לרב עיר או לדיינות אבל לא תמיד עוסקים בכך בפועל, והנה לנו דוגמא לאדם גדול בתורה אבל ביום ביום זה לא מאתגר אותו. או הרב עובדיה יוסף זצ"ל, שאם הרב עזרא עטייא זצ"ל לא היה מגלה גדלותו אולי היה לוקח עוד שנים עד שהיה מגיע למשרה מכובדת ומאתגרת והיינו מפסידים את פסיקותיו החשובות באותם שנים.
תשובה:
שלום וברכה
אני חושב שאתה בוחן את האתגר בצורה שאינה נכונה. הנושא אינו באיזו משרה הוא משמש. כל אדם שקם בבוקר והולך ללמוד תורה יש לו התמודדות ואתגר לא פשוט לפי רמתו. נכון הדבר שאותו אדם שתיארת לא מתמודד עם הבנת תרגום הארמית בגמרא, אבל הוא בהחלט מתמודד, עם העומק שאליו הוא רגיל, ההיקף שהוא רגיל אליו, ובענין זה אין גבול. מבחינתו הצורה בה לומד אדם פשוט זה לא הנושא, הוא נמצא מעבר לכך ושם יש לו התמודדות לא פשוטה, קושיות תירוצים וכו'. זה ברמה השכלית שעסקת בה. ועתה לרמה של ההתמודדות כנגד היצר הרע, חז"ל אמרו כל הגדול מחברו יצרו גדול ממנו, כלומר כל אדם בסופו של דבר יש לו התמודדות יום יומית עם היצר הרע. עם אצל אדם פשוט המלחמה היא האם ללכת לשיעור בערב או האם לחזור על השיעור, אצלו המלחמה היא על ההתמדה בסדרי לימוד שלו הכוללים שעות רבות מאוד. הוא גם טרוד בטרדות החיים, וגם הוא צריך להסיח דעתו כדי להיות שקוע בלימוד. גם הוא מתמודד מול אנשים, עלבונות, אכזבות, שאיפות שלא תמיד מצליחות להתגשם וכו'. כל אדם מתמודד במקום שלו ועושה את מלחמתו.
יזכנו ה' להצליח!
שבת שלום וגמר חתימה טובה.
תודה לרב על תשובתו מאירת העניים,
אבל ברשותכם, ואולי הנושא נכנס לקטגוריית השקפה נכונה..ואפשר להעמיק עוד קצת את השאלה.
כלומר לפי דברי הרב, אם אותו אדם כפי שתיארתי שבאמת מה שקשה לכולם – לו קל , היה אומר לכם הרבנים המכובדים " הכל טוב ויפה, זה לא שאין לי נסיונות ברוך השם, עם האישה והילדים, ולחזור על כל מה שלמדתי , אבל אין לי סיפוק.
אני חי חיים של בעלי בתים, לומד כמו כולם דף יומי ומסיים חמש דפים ביום".
אזי כבוד הרב היה עונה, "מה לך ידידי! לכל אחד יש נסיונות, תודה לה' שחנן אותך בחוכמה יתירה ותהנה מכך".
אבל סוף סוף אותו אדם לא מרגיש מוגשם, והאמת? לדעתי בצדק (אני מודה לכך שבתשובתו שהרב אומר שהשקפתי אינה נכונה).
כמובן שזה לא כולם, ויש כאלה שבורחים ממשרות רבנות, אבל אלא שזה כן מפריע להם, אולי היינו מייעצים להם בכל כוחם לנתב מסלול מחדש ולא להסתפק בנסיונות היומיומיים שלו.
(זה אני כן יודע בוודאות ) רבנים גדולים, אני זוכר בשם הרב עובדיה זצ"ל שאמר שכן חשוב לזכות את הרבים, וזה בין השאר התבטא בנטיותו לתת הסכמות לכותבי ספרים תורניים בכדי לעודדם!
מקווה שלא הארכתי מדי , ומודה לכם על סבלנותכם לשאלותיי.
חתימה טובה כמובן :)
אני עדיין לא בטוח שהבנתי את כוונתך, אבל אנסה:
ראשית אדם כזה שלומד כמו בעלי בתים, בעצם נכשל בנסיון שלו, משום שנדרש ממנו לימוד הרבה יותר מעמיק ומקיף ותכליתי. אין לזה עדיין כל קשר למשרה שלו!
שנית, בודאי חשוב מאוד שאדם ישפיע משלו על אחרים, ללמוד על מנת ללמד, כל אחד לפי כישוריו, אם זה ברבנות, או בהוראה, או בפסיקה או בכתיבת ספר, כל אחד לפי מה שמתאים לנטיית ליבו ולפי מה שמזמן לו ה' יתברך.
אבל בכל מקרה אין רלוונטיות למה שקל לו לעשות מה שבעל בית עושה בקושי, כיון שזה לא מה שנדרש ממנו… זה כמו שאותו בעל בית ילמד כמו בנו בן השש ויאמר הנה אני עושה כמו הבן שלי…
הנושא כעת הובהר לי .
יישר כוח!
השאר תגובה