פדיון כפרות עכשיו

השיבנו אבינו לתורתך – מהו הקשר בין לימוד התורה למצות התשובה?

בס"ד

במאמרנו השבוע עוסקים אנו במצות התשובה, ובקשר של לימוד התורה עם מצות התשובה, מדוע כאשר חכמים תיקנו לנו לבקש שנזכה לשוב בתשובה, הם פתחו במילים 'השיבנו אבינו לתורתך', מדוע מצוות התשובה היא דוקא ע"י לימוד התורה? ומהו הקשר של מצות תלמוד תורה לתשובה? ובכלל כיצד ניתן לעשות שינוי אמתי? כיצד ניתן להצליח לשוב בתשובה באמת? ומהו בכלל תשובה? ומה אם נשים שאינן מצוות במצות לימוד התורה, כיצד הם יעשו תשובה, אם התשובה קשורה ללימוד תורה? מדוע ברכת השיבנו מופיע לאחר ברכת חונן הדעת? האם ניתן לשוב בתשובה רק מהלב, רק לעורר רגשות בלב להרגיש קרוב להשם? מתי בתפילה מזכירים אבינו, ומדוע דוקא בברכת התשובה מוזכר כינוי זה? מדוע אדם המתחיל ללמוד נקרא השיבנו לתורתך, והרי הוא עדיין לא למד כלום? ובכלל מדוע תשובה קרויה שב, ולהיכן הוא שב? מדוע אומרים את המזמור של שבתי בבית ה' בימים אלו? האם ראוי לערוך בר מצוה בשמחה יתירה בימי הדין? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

השיבנו אבינו לתורתך – מהו הקשר בין לימוד התורה למצות התשובה?

חכמים תיקנו להתפלל בכל יום שנזכה לשוב בתשובה, בברכת השיבנו אבינו לתורתך, השאלה המתבקשת היא, מדוע כאשר חכמים תיקנו לנו לבקש שנזכה לשוב בתשובה, הם פתחו במילים 'השיבנו אבינו לתורתך', מדוע מצוות התשובה היא דוקא ע"י לימוד התורה? ומהו הקשר של מצות תלמוד תורה לתשובה? ובכלל כיצד ניתן לעשות שינוי אמתי? כיצד ניתן להצליח לשוב בתשובה באמת? ומהו בכלל תשובה? ומה אם נשים שאינן מצוות במצות לימוד התורה, כיצד הם יעשו תשובה, אם התשובה קשורה ללימוד תורה? במאמרנו נבאר נקודות אלו ועוד, ע"פ הסברת הקשר בין לימוד התורה ומצוות התשובה.

אולם לפני שנפתח אביא סיפור קצר, מורי חמי שליט"א המשמש כר"מ בישיבת אור שמח סיפר לי לפני מספר שנים על ישיבת צוות שהתקיימה בחדרו של ראש הישיבה הגאון רבי נח וינבך זצוק"ל, רבי נח שאל את צוות הישיבה מדוע היו בישיבה תקופות טובות יותר, ותקופות טובות עוד יותר? הצוות עמל לפצח את הנוסחה כיצד היו מחזורים שאותם מתקרבים הצליחו מעל המשוער בצורה פלאית, ואילו בתקופות שונות הצליחו – אך הצוות שאף ליותר. המסקנה אליה הגיעו כי בכל פעם שמסיבות שונות ביססו את מצות התשובה וקירוב הרחוקים לחבר את המתקרבים בצורות שונות אל השם היתה הצלחה, אולם כאשר חיברו את המתקרבים לדף הגמרא ההצלחה היתה מושלמת. ומדד ההצלחה עמד בצורה חד משמעית ביחס ישיר כמה באותה תקופה הצליחו לחבר את המתקרבים אל דף הגמרא!

ננסה במאמר זה לעמוד על קסמו של דף הגמרא? וכיצד מיישמים זאת למעשה?

מעלת הברכה וענינה

החרדים (מצוות התלויות באר"י פ"ה) והשל"ה (יומא נר מצוה אות סד) כתבו צריך לכוין בברכת השיבנו אבינו לתורתך יותר מכל הברכות האמצעיות שבתפילה, משום שהיא תועלת הנפש ורפואתה. וחייב אדם לבקש שהשם יחזירו בתשובה, לפי שאין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, וכשם שחייב לבקש על עצמו, חייב לבקש גם על פושעי ישראל. נקיים את חובתנו בימים אלו לשוב בתשובה, וננסה להבין מעט את ענינה ונוסח ברכה זו.

הקשר של התורה עם התשובה

נפתח בנוסח התפילה, 'השיבנו אבינו לתורתך', רבי חיים מוואלוז'ין (נפש החיים שער ד פל"א) עמד על כך, וביאר שעיקר התשובה השלמה האמתית היא תשובה מאהבה. ואדם אינו יכול להגיע לאהבה אמתית ונכונה של הבורא אלא רק ע"י עסק התורה כראוי. וכפי שנאמר בזוהר (ויקרא כא.) אם אדם רחוק מהתורה הרי רחוק מהקב"ה, ואם אדם קרוב לתורה הרי הוא קרוב להקב"ה. וכעין זה כתב השפת אמת (האזינו ש"ת תרמה).

בדומה ביאר החיי אדם (כלל קמג סעיף א) שמי שרחוק מהתורה רחוק מעבודת השם, ולכן עוון ביטול תורה חמור יותר מכל שאר העבירות (שערי תשובה שער א אות ח), וכפי הריבוי בעסק התורה, כן יתרבה ויתקרב לעבודה, ולכן תיקנו את הבקשה לתשובה השיבנו אבינו לתורתך.

בצורה דומה מבאר הגאון רבי אשר שלמה ברמן ראש ישיבת פונביז' (הקדמת אשר לשלמה מועד) את האמור בפרשה הקודמת (דברים ל יא-יד): 'כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ וְלֹא רְחֹקָה הִוא. לֹא בַשָּׁמַיִם הִוא וגו'. וְלֹא מֵעֵבֶר לַיָּם הִוא וגו'. כִּי קָרוֹב אֵלֶיךָ הַדָּבָר מְאֹד בְּפִיךָ וּבִלְבָבְךָ לַעֲשֹׂתוֹ. הרמב"ן מפרש את הפסוק על מצות התשובה, אולם הוא מוכיח שגם לדעת הרמב"ן הפסוק מדבר על לימוד תורה, וכיצד יתכן שהפסוק מדבר על שני מצוות שונות. וביאר שמצות התשובה כוללת שני חלקים את החלק הטכני של לשוב ולהפסיק לחטוא, ואת החלק העיקרי לשוב להיות קרוב אל השם, והצורה המקסימלית להיות קרובים אל השם ניתן לקיים רק ע"י לימוד תורה, שהרי ישראל השם והתורה הם אחד (רמח"ל אדיר במרום ח"א מאמר ולבתר זימנא ע"פ משמעות הזוהר בכ"מ), ולכן הפסוק המדבר על מצות התשובה, אולם הצורה המעשית ליישם זאת הוא ע"י לימוד התורה.

הבן איש חי (שנה א בשלח אות יז) ביאר ע"פ דברי האר"י הקדוש שעוונות האדם גורמים לו שמסתלק ממנו אור הקדושה הנוצר מהתורה התפילה והמצוות, ולכן מוטל עלינו להתפלל שישיב השם עלינו את האור הקדושה הנמצא עלינו מכח לימוד התורה, ולקרב אותנו לעבודתו יתברך, ובכך ימשך גם אור קדושה מעבודת השם בתפילה ובמצוות.

השל"ה (יתרו דרך חיים תוכחת מוסר אות לז) ביאר שהקשר הוא גם להיפך, ע"פ דברי המקובלים שכאשר אדם מנסה ללמוד תורה, והוא מרגיש שהוא לא מצליח להבין איזה ענין מהתורה, זה סימן שיש לו עוון המפריע לו להשיג את התורה, ולכן הוא צריך להתחרט על עוונותיו, להתוודות ולשוב בתשובה להשם, ולהתפלל שהוא יזכה להבין את הענין, ואז לאחר שיתכפר לו העוון יוכל להשיג את הבנת התורה הקדושה כראוי, ולכן לאחר שמתפללים להשם שיתן לנו חכמה בינה ודעת להבין את התורה, מבקשים אנו גם השיבנו אבינו לתורתך, ובכך שנזכה לשוב בתשובה שלמה נוכל גם להבין כראוי את התורה.

המקובל הגר"י הלל שליט"א ראש ישיבת אהבת שלום (וישב הים ח"ג סי' יט) ביאר, שאדם אינו יכול להגיע לתשובה שלמה, בלי ללמוד את התורה, ולדעת באמת מהו חומרת החטא, פרטי החטא, כיצד עליו לנהוג לעתיד, מהו הסדר הנכון והראוי בעובדת השם, ולכן אנשי כנסת הגדולה בגודל חכמתם וברוח הקודש ששרתה עליהם, כאשר תיקנו ברכה לבקש שנזכה לשוב בתשובה שלמה, אף שכעת ביקשנו בחונן דעת שנזכה ללמוד תורה, שבים אנו ומבקשים שוב השיבנו אבינו לתורתך, ורק בכך נוכל להגיע לשלב הבא 'וקרבנו מלכנו לעבודתך'.

הגר"י הלל מוסיף שכל עוד האדם עושה עבירות, הרי הוא מתנהג כבהמה והוא איבד את הצלם אנוש שבו, אך לאחר שהאדם לומד תורה הרי חוזר אליו הצלם אנוש, ומשכך נאמרו תיקונים שונים שהאדם יכול להעשות כדי למחוק את החטא לחלוטין, והוא זוכה לכתר השלמות. אולם אם האדם יעשה את כל התיקונים הללו עוד לפני שהשיב לעצמו את צלם האלוקים ע"י לימוד התורה, משול הדבר לחיה או בהמה שנגלגל אותה בשלג, נלביש אותה שק, ונגרור אותה בחרולים, ונעשה לה כל מיני עינויים קשים, הרי נשארת בהמה כפי שהיתה ואין כאן שום תיקון.

תלמיד חכם בחזקת שעשה תשובה

בגמרא נאמר (ברכות יט.): תנא דבי רבי ישמעאל, אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום, שבודאי עשה תשובה'. כלומר גם אם תלמיד חכם חטא ונכשל בעבירה בלילה, יכולים אנו להיות בטוחים שעד הבוקר הוא בודאי עשה כבר תשובה על החטא, ולכן אסור להרהר אחריו ביום.

בתנא דבי אליהו (אליהו רבה פ"ג) מוסיף על כך שנאמר (משלי י יב): 'וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה', ואין אהבה אלא תורה, כלומר התורה שהיא גורמת לאהבת השם מחד, ומאידך לכך שהבורא אוהב אותנו אהבה רבה, ומשכך התלמיד חכם בודאי כבר עשה תשובה.

הרי שלמדים את עוצמתה של אדם ששקוע בתורה, לימדו התורה אינה יוצרת את הכוחות והאפשרות לשוב בתשובה בלבד, אלא מבטיחה תהליך זה, עד שמוטל עלינו לשער כי בודאי ע"י כוחות אלו הלומד כבר שב בפועל בתשובה.

הצורה לחזור בתשובה ע"י לימוד התורה

ואכן חכמים מסרו לנו במספר רב של מקומות שאין לאדם כח להתמודד מול היצר הרע, והכח היחיד שיש לו להתמודד מול היצר הרע, הוא ע"י לימוד התורה.

וכפי שנאמר בגמרא (סוכה נב:) בכל יום היצר מתגבר על האדם, ובלי סיוע מהשם אינו יכול לנצח את היצר. והגמרא מפרטת, אם פגע בך מנוול זה [היצר הרע] משכוהו לבית המדרש, אם אבן הוא נימוח, ואם ברזל הוא מתפוצץ.

והגמרא (קידושין ל:) מוסיפה כי השם אמר לישראל: 'בני בראתי יצר הרע ובראתי לו תורה תבלין, ואם אתם עוסקים בתורה אין אתם נמסרים בידו, שנאמר הלא אם תטיב שאת, ואם אין אתם עוסקין בתורה אתם נמסרים בידו, שנאמר לפתח חטאת רובץ'.

על הפסוק (ירמיהו טז יא): 'וְאֹתִי עָזָבוּ, וְאֶת תּוֹרָתִי לֹא שָׁמָרוּ'. נאמר במדרש (איכה רבה פתיחתות אות ב): 'הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו, מתוך שהיו מתעסקים בה המאור שבה היה מחזירן למוטב'. שוב מוצאים אנו את העקרון הזה, אף אם עם ישראל חוטאים ח"ו, כל עוד שהם עוסקים בתורה מובטחים הם שהמאור שבה יחזירם למוטב, אולם ברגע שהם מפסיקים לעסוק בה, הם מאבדים את האפשרות להגיע אל הדרך הנכונה חס ושלום.

כיצד זה פועל?

בזוהר הקדוש (וישב קצ.) נאמר שכאשר באים לאדם הרהורים רעים יעסוק בתורה, וכאשר היצר הרע מנסה לפתותו למעשים לא ראויים יעסוק בתורה. ננסה להבין כיצד הדברים פועלים?

על הפסוק (משלי כה כא): 'אִם רָעֵב שֹׂנַאֲךָ הַאֲכִלֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם', מפרש רש"י:'ורבותינו (בראשית רבה פנ"ד אות א; ילקוט תהילים לד) פירשוהו על יצר הרע, אם רעב הוא ואומר לך להשביעו בעבירות, משוך את עצמך לבית המדרש, והאכילהו מלחמה של תורה, וכן השקהו מים מימיה של תורה'.

במדרש (בראשית רבה פכ"ב אות ו) נאמר: 'רבי סימון אמר אם בא יצרך להשחיקך שמחהו בדברי תורה'.

מדברי המדרשים הללו עולה כי דרכו של היצר לפעול ע"י יצירת חסר, האדם רעב לתאווה מסוימת, חמדת הממון, שמחה, וכאשר נוצר חסר כל עוד האדם רעב וצמא אי אפשר ליצור שינוי, הפתרון הוא לתת לאדם את הדבר האמתי, את לימוד התורה שיצירות אצלו את הסיפוק והשמחה, ורק כך יסיר את התאוה הדחפים והיצרים בליבו.

וכפי שכתב הרמב"ם (תשובה פ"י ה"ב-ג) כי העובד את השם מאהבה עוסק בתורה ובמצוות ובנתיבות החכמה, צריך להרגיש את אהבת השם כפי שאדם מרגיש אהבת אשה שהוא שוגה בה תמיד ביום ובלילה, בשכבו ובקומו ובכל היום. משום שישנם דחפים שלא ניתן לבטלם, ורק ביצירת התחליף הנכון, הוא יכול לכוון את הדחפים למטרה נכונה וטובה.

איזה לימוד מועיל?

רבי ישראל סלנט הוסיף שיש שני חלקים במעלת לימוד התורה להביא את האדם לתשובה, יש את עצם העובדה שאדם עוסק בתורה ויש בה ענין סגולי שמחבר את האדם לבורא והוא שב בתשובה. ולשם כך כל לימוד מועיל. ויש את החלק שהוא לומד את ההלכות ומבין היטב במה הוא נכשל, ויודע חומרת הענין וכיצד לתקן וכיצד להזהר לעתיד. ולשם כך יש צורך דוקא בלימוד ההלכות שבהם נכשל. אולם יש נקודה נוספת שאם אדם נכשל למשל הלכות שבת, לימוד הלכות שבת מלבד שבכך הוא יודע כיצד להזהר יש בהם גם את החלק הסגולי, והם מעוררים אותו לשוב בתשובה ולהתחזק במיוחד בהלכות שבת. ולכן יש ענין שכאשר אדם עבר עבירה מסוימת, מלבד הלימוד הקבוע של הלכות שידע טכנית כיצד יקיים את הדברים, יקבע לימודו במה שנכשל, ובכך ירוויח גם את הענין הסגולי שבלימוד.

מדוע סדר שמו"ע היא שתשובה לאחר חונן הדעת?

לאור הדברים הנ"ל נראה עוד כמה פרטים משלימים בענין.

בגמרא (מגילה יז:) מובא שתיקנו חכמים ברכת השיבנו אביך לתורתך שהיא הבקשה על התשובה, לאחר ברכת חונן הדעת, משום שרק ע"י הבינה ניתן לשוב בתשובה, וכפי שנאמר בפסוק (ישעיהו ו י): 'פֶּן יִרְאֶה בְעֵינָיו וּבְאָזְנָיו יִשְׁמָע וּלְבָבוֹ יָבִין וָשָׁב וְרָפָא לוֹ'.

הכוזרי (מאמר ג אות יט) אף הוסיף, שהבקשה הראשונה היא בקשת השכל והדעת, משום שבלעדיה אין אפשרות להתקרב לבורא עולם. כשאדם מתקרב לבורא ללא שכל ודעת, התוצאה אינה רצויה בלשון המעטה, אולם מצד שני עלינו להתפלל שתהיה החכמה והדעת והבינה שביקשנו בדרך התורה והעבודה, ולכן צריך להתפלל מיד אח"כ השיבנו אבינו לתורתך.

לאור הדברים הנ"ל למדים אנו כי התשובה והקרבה לבורא עולם, לא אמורה להיות רגשית בלבד, שהאדם מרגיש בליבו שהוא מחובר לבורא עולם, וכי הוא דתי בלב, אלא צריך להיות חיבור אמיתי שגם בורא עולם מחובר וקרוב לאדם, ולכך ניתן להגיע רק ע"י לימוד התורה, ותהליך התשובה צריך להיות מיוסד על אדני השכל והדעת, אולם לנתב את השכל והדעת לתורת השם ועבודתו.

מדוע הבקשה היא השיבנו 'אבינו'?

הרוקח (פי' הסידור אות מט; נ) ביאר שרק 3 מקומות בתפילת העמידה תיקנו חכמים לקרוא לבורא עולם בתואר אבינו. 'השיבנו אבינו לתורתך', משום שעל האב ללמד את בנו תורה, ולכן מבקשים אנו מהבורא הלא אתה אבינו למד אותנו תורה. וכן 'ברכנו אבינו כולנו כאחד באור פניך כי באור פניך נתת לנו ה' אלהינו תורת חיים', משום שאף כאן אנחנו מזכירים שלמדת אותנו תורה. 'סלח לנו אבינו כי חטאנו', משום שדרך האב שהוא סולח לחטאי  בנו. ודבריו הובאו בטור והפוסקים (או"ח סי' קטו).

האבודרהם (פי' שמו"ע) מוסיף על כך שהובא במדרש (ספרי פיסקא שמה; שמות רבה (פל"ג אות ו) על כך משל, אדם שהחזיק במשרה מכובדת ולאחר זמן עבר להתעסק במקצוע שאינו מכבד את בעליו, לאחר שנים אם ירצה לחזור למקצוע הראשון הוא מתבייש ואין לו את התעוזה לעשות זאת. לעומת זאת יורש העצר שעזב את הממלכה לשנים רבות, כאשר הוא שב לממלכה ודורש את הכתר הוא דורש זאת במלא הבטחון העצמי, שהרי הוא שב אל ירושת אבותיו. כך אומר המדרש תלמיד חכם שנכשל ועסק בדברים בטלים, ביום שהוא שב בתשובה ומבקש לשוב לתורה, הוא אינו מתבייש, שהרי נאמר (דברים לג ד): 'תּוֹרָה צִוָּה לָנוּ מֹשֶׁה מוֹרָשָׁה קְהִלַּת יַעֲקֹב', כלומר התורה היא ירושת אבותינו, וגם יהודי שהתרחק וחטא אינו צריך לחשוש לשוב הביתה, משום שבית הורים תמיד פתוח לקבל בנים אובדים.

לאור הדברים הנ"ל שהתורה קשורה לתשובה, משום שהתורה מקרבת את האדם עם הבורא, וממילא הוא כבר אינו מרוחק ממנו.

הקשר בין שבתי בבית ה' לימים הנוראים

להשלמת הדבר נוכל להעיר כי נהוג במאות השנים האחרונות לומר בחודש אלול חודש התשובה את מזמור כז לדוד ה' אורי וישעי, שעליו נאמר במדרש שהוא רומז לימים אלו, אולם מזמור זה אינו עוסק בתשובה, אלא בתורה כפי שנאמר בו (תהלים כז ד): 'שִׁבְתִּי בְּבֵית ה' כָּל יְמֵי חַיַּי' (שם יא): 'הוֹרֵנִי ה' דַּרְכֶּךָ', ולכאורה יותר היה מתאים לבחור מזמור העוסק בתשובה כגון מזמור כה או מזמור נא ועוד. אולם התשובה לכך היא פשוטה יסוד התשובה הוא הקרבה לבורא עולם, ודוקא המזמור העוסק בכך שכאשר זוכים אנו לשבתי בבית השם, קרובים אנו אליו מצויים אנו תחת צלו והגנתו של השם, והוא מורה את דרכנו, זהו המזמור המתאים ביותר לימים אלו.

לשון השיבנו

המשגיח רבי אליהו לאפין (לב אליהו חכמה ומוסר שביבי אור אות כח) ביאר מדוע מבקשים השיבנו אבינו לתורתך, והרי הברכה נועדה גם לאדם שמעולם לא זכה עדיין ללמוד תורה, וכיצד הוא יכול למבקש לשוב אל תורתך בעוד שהוא מעולם לא למד אף את האלף בית?

שאלתו של המשגיח היא רחבה יותר, מדוע מי שנולד במשפחה שאינה שומרת תורה ומצוות, ורחוקה מחיי יהדות, וביום אחד גילתה את היהדות, מדוע הוא נקרא חוזר בתשובה? לאין הוא שב? ולהיכן הוא חוזר?

המשגיח השיב על כך, ע"פ דברי הגמרא (נדה ל:) כי מלאך מלמד את התינוק במעי אימו את כל התורה, ולפני שהוא יוצא הרי הוא סוטר לו על פיו והוא שוכח את התורה שלמד. ולכן כאשר אדם לומד את התורה, בסך הוא הוא שב ונזכר בתורה שהוא כבר למד ושכח.

השפת אמת (בהר תרמג ד"ה ענין; האזינו ש"ת תרמג; אמרי אמת וילך תרצ"ה בשמו) ביאר, שלכל אדם יש חלק בתורה, ועל כך מבקשים ותן חלקנו בתורה, והאדם יכול לשוב לחלקו המיוחד בתורה רק ע"י שהוא שב בתשובה, והדרך לשוב בתשובה ע"י לימוד התורה, ועל זה מתפללים השיבנו אבינו לתורתך.

כך שבעצם כל אחד מאתנו צריך לשאוף לחזור ולרכוש את חלקו בתורה, אותו חלק שלמד עם המלאך, ועיקר התשובה הוא לשוב את אותו חלק נעלם, החלק האישי שלנו בתורה, שמטרת ותכלית חיינו הוא לגלותו ולבררו.

סיכום

מהדברים הללו עולה כי הצורה הנכונה והראויה לעשות תשובה הוא לשוב להיות קרובים ובנים אהובים של השם, והדרך לכך הוא ע"י שנתפלל 'השיבנו אבינו לתורתך', ובמקביל נעשה גם אנו את המאמץ ונשתדל לעסוק בתורה ולהתחבר אל דברי התורה, ובכך נזכה להתקרב לבורא עולם, ולזכות בשנה טובה.

כיצד נשים זוכות להגיע לתשובה בלי לימוד תורה

הגמרא (ברכות יז.) לומדת מהפסוק (ישעיהו לב ט): 'נָשִׁים שַׁאֲנַנּוֹת קֹמְנָה שְׁמַעְנָה קוֹלִי בָּנוֹת בֹּטְחוֹת הַאְזֵנָּה אִמְרָתִי', כי גדולה הבטחה שהבטיח השם לנשים מהאנשים, ונשים זוכות במה שהם תומכות בבעליהם הלומדים תורה, ושולחות את בניהם ללמוד תורה. המהר"ל מפראג (חי' אגדות שם) מבאר את הדברים, כי הנשים מטבעם קרובות יותר אל בורא עולם, והם זקוקות לתיקון ומאמץ קטן יותר כדי להגיע לשלמות, ולכן בעוד האיש זקוק לעמל התורה ולהיות שקוע כל כולו בתורה כדי להיות קרוב באמת להשם, האשה היא מתחילה מעמדה קרובה יותר להשם מעצם טבעה, ולכן היא זקוקה למאמץ קל יותר כדי להגיע לשלמות, ולכן די לה רק בתמיכה בבעלה הלומד, ולשליחת בנה ללמוד תורה. ולכן הנשים הם שאננות ובוטחות, כיון שהם כבר נמצאים במקום קרוב יותר, והם צריכים רק מאמץ קטן יחסית לתוצאה המושלמת.

בר מצוה בעשרת ימי תשובה

לסיום נביא שאלה שנשאל הגרש"ז אויערבך (הליכות שלמה מועדים ח"ב פ"ד הערה 16) ע"י אב שבנו נעשה בר מצוה בעשרת ימי תשובה, והאב שאל האם לא ראוי לבטל או למעט את השמחה בימים אלו ימי דין, שנמנעים אנו למשל מלעשות קידוש לבנה, שהרי אנו לא שמחים אלא מפחדים מאימת יום הדין. אולם רבי שלמה זלמן השיב כי להיפך דוקא בימים אלו מתאים השמחה של כניסת הנער לעול תורה ומצוות, שהרי הבקשה לזכות בתשובה שלמה היא 'השיבנו אבינו לתורתך'.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *