צ'יפס שטוגן בשמן שטיגנו בו שניצל בשרי – שש שעות

לגבי צ'יפס שטוגן בשמן בשרי, הגר"ע יוסף התיר נ"ט בר נ"ט באוכלין, בהליכות עולם ח"ז עמ' ע"ט, אלא שלמרות זאת, יש שחששו לממשות שומן של בשר.

וכן ראיתי גם להראש"ל הרב יצחק בדרשתו, שהתיר זאת אך הסתייג שצריך לראות אם בתוך השמן יש שומן של בשר, ואינו יודע איך לראות (וצ"ע איך כל הפוסקים שהתירו נ"ט בר נ"ט לא חשו לזה ולא כתבו הסתייגות כלשהי).

אבל בר מן דין, יש להתיר לספרדים לאכול מאכלי חלב אחרי הצ'יפס, כי הבשר פוגם את השמן – מילתא דפשיטא בשו"ע יו"ד סי' ק"ג, והלכה כהשו"ע גם נגד אלף פוסקים.

וממילא גם אין לחוש כנ"ל לשומן של בשר, דממה נפשך; אם ניתן לראות אותו – אפשר להוציא אותו מהשמן, ואם לא ניתן, הרי בטל לשמן (ודבר פגום אין צריך שישים לבטלו).

היו שרצו לטעון שמדובר דוקא בשמן זית (כה"ח) אבל זיל בתר טעמא שכל שמן פוגם הבשר בפועל. ולא חילק בזה אף אחד בחז"ל או בראשונים אלא נקטו סתם שמן.

יש שרצו לטעון שסתם שמן בגמרא הוא שמן זית, אבל ראה בנדרים (דף נ"ג) שהנודר בבבל משמן סתם אסור בשמן שומשמין, והתלמוד הלא תלמוד בבלי, ואם נקטו שמן סתם כוונתם לשמן שומשמין ולאו דוקא שמן זית.

אמנם כל זה כשהשמן הוא צלול. אם יש בו ממשות בשר, הרי זה כאילו הצ'יפס טוגן יחד עם בשר וצריך להמתין שש שעות אחריו (כמנהג ישראל להמתין אחרי תבשיל שהתבשל עם בשר). ולכאורה צריך לסנן את השמן.

אכן ראיתי כאלה שטועים בהבנת השו"ע בסי' ק"ג, וחשבו ששם דיבר רק על טעם שיצא מכלי הגוי ונכנס לשמן, אבל לא שמן שטוגן עם בשר. אבל אין זה נכון, כי השו"ע איירי בקונה שמן מהגוי, והיהודי הקונה אינו יודע מה נעשה עם השמן הזה, אולי טיגנו בו שניצל, או נקניק, או בשר חזיר, או רק השתמשו בו בכלי שבלע איסור. ולמרות זאת כתב השו"ע שהשמן מותר, כי הבשר פוגם את השמן, והטעם שנמצא בו הוא טעם פגום. ולא הגביל את השימוש של הקונה.

וראו בש"ך שם:

"הוא לשון הרמב"ם פי"ז מהמ"א, וכתב הכסף משנה שם דס"ל דסתם כלים של עובדי כוכבים הם בני יומן, וכ"כ בב"י לקמן סימן קכ"ב, וא"כ קשה כיון דפסק לקמן סימן קכ"ב ס"ו דסתם כלים של עובדי כוכבים אינן בני יומן א"כ הכא בלאו הכי מותר, וצ"ל דלא הביא כאן דברי הרמב"ם אלא ללמוד דבשר פוגם שמן ודבש וע"ל סי' קי"ד ס"ז".

(ובשו"ע שם איתא: "שמן ודבש של עובדי כוכבים, מותרים, ואינם נאסרים משום בישולי עובדי כוכבים ולא משום גיעולי עובדי כוכבים").

היינו שלדעת הפוסקים שסתם כלים לאו בני יומן, היה אפשר לומר שהשו"ע בא לחדש שלמרות שהשמן היה בכלים של גויים, תולים שהכלי אינו בן יומו. אבל לרמב"ם שסתם כלים הם בני יומן, החידוש הוא שגם השמן של הגויים מותר, למרות שבישלו עמו בשר, כי הבשר פוגם את השמן. לא מדובר בשמן שהגוי קנה ברמי לוי, אלא שמן משומש…

וברור שהשותה שמן זה שנקנה מהגוי, למרות שטוגן בו חזיר, אינו צריך לחכות שש שעות לאחר מכן, כיוון שגם אם יש שומן חזיר, אינו בעין, והוא טעם פגום, ובטל ברוב.

כמו כן ראיתי כאלה טועים, ומביאים ראיה מהסעיף בסי' ק"ג, שאם הדבר הפגום משביח לבסוף, הרי הוא אוסר תערובתו (וצריך ביטול בשישים) וכך גם כאן שומן הבשר יכול להשביח את הצ'יפס. אבל לא שמו לב לכך ששם עסקינן בממשות בעין, שניתן להוציאה, וכך מפורש שם, אבל כאן הדיון הוא על אדם שטיגן שניצל, או גוי שטיגן חזיר, וסינן את השמן, ואין ממשות בעין, רק אולי שומן שנימוח בתוך השמן, והוא טעם פגום ובטל ברוב.

(הנ"ל הוא באופן תיאורטי, אבל בפועל בוודאי שטעם של שניצל בצ'יפס אינו משביח, ואם היינו שואלים אדם במה היית מעדיף לטגן את הצ'יפס, שמן נקי או שמן שטוגן בו שניצל, בוודאי שהיה מעדיף שמן נקי).

"(וצ"ע איך כל הפוסקים שהתירו נ"ט בר נ"ט לא חשו לזה ולא כתבו הסתייגות כלשהי)."

ברור שנ"ט בר נ"ט גם באוכלים זה סברא זה סברא ולא לפי כולם.

הסברות שאתה מביא קצת הזיות למציאות של ימינו (ראה עוד דיונים באינטרנט, לגבי האיסור לקנות היום שמן בחו"ל ללא כשרות אף שכתוב שהוא מרכיבים טבעיים בלבד מחשש לעירוב עם שמן לא כשר(שבמציאות בחו"ל שאין שמן עורלה זה רק שמן מן החי), ולפי מה שאתה אומר אין חשש כלל לפי המחבר והרמב"ם, אף במקום שיודעים שהתערבב שמן מן החי וזה זה לא דעת אף הרבנים העוסקים בכשרות).
ואם דבריך איתנים, תכתוב מכתב לאתר כושרות (לגבי הרשימת כשרות בחו"ל, וכן לרב זריצקי שעליו נראה לי מסתמכים).