שאלה:
אני מתפלל בבית כנסת בקהילה יהודית באירופה. מנהג בית הכנסת לומר את כל הפיוטים שבמחזור גם אלו שאחרי ברכת יוצר אור וכן כל הפיוטים שבחזרת השץ. בשל חוקי הקורונה במדינה קיצרו מאוד את זמן התפילה.
האם מותר לדלג על הפיוטים? האם זה בכלל "כל המשנה ממטבע שתקינו בברכות"?
אציין שרוב המתפללים אינם שומרים (עדיין) מצוות..
יישר כוח ושנה טובה
תשובה:
שלום וברכה
ברור שאם קיצרו לכם את זמן התפילה עדיף שתתמקדו בעיקר ותדלגו את הפיוטים, בפרט אלו שבברכת יוצר שברוב הקהילות לא נהגו לאומרם, תתמקדו בתפילה עצמה עם הפיוטים המפורסמים והמרגשים ביותר. לא שייך כאן שינוי מטבע כיון שזה לא חלק מהברכה [אדרבה, רבים חששו להפסק באמירתם באמצע הברכה, ולכן נמנעו מאמירתם].
שיתקבלו התפילות, שנה טובה ומתוקה.
מקורות:
בית יוסף אורח חיים סימן קיב: וז"ל הרא"ש (שם) לא ישאל אדם צרכיו פירשו ר"ת ור"ח דדוקא בצרכי יחיד אבל בצרכי ציבור שרי דהא כולהו שלש אחרונות צרכי ציבור נינהו ועם מה שהעבד מסדר שבחו של רבו וכו' ומטעם זה נהגו לומר קרובץ בשלש ראשונות וכן רבי אליעזר הקליר שהיה מארץ ישראל מקרית ספר ובימיו היו מקדשים על פי הראייה שהרי לא תיקן שום קרובה ליום שני ויש אומרים שתנא הוא כדאמרינן בפסיקתא כד דמיך רבי אלעזר ב"ר שמעון קראו עליו דורו מכל אבקת רוכל דהוה תנא קרובץ דרשן ופייטן והוא תיקן קרובץ לאומרם בשלש ראשונות ועוד שאנו אומרים יעלה ויבוא ועל הניסים בשלש אחרונות אלמא צרכי ציבור שאני עכ"ל. וכן כתב הר"ן בריש פרק בתרא דראש השנה (ח: ד"ה סדר) בשם הרי"ץ ן' גיאת דצרכי רבים שרי ומפני כך נהגו בראש השנה לומר זכרנו ומי כמוך ובחנוכה ופורים כן עשה עמנו ניסים ופלא וכן כתוב בהגהות מיימוניות פ"ו (תפלה אות ג) בשם ר"ת דצרכי רבים שואלים ומטעם זה נהגו לומר קרובץ בשלש ראשונות וכן הסכימו רבינו יוסף ורבינו אליהו הזקן והקליר שהיה תנא ועליו יש לסמוך וכן נהגו כל רבותינו והתירו לומר זכרנו ומי כמוך ודלא כהלכות גדולות שכתבו דאית מרבנן שנהגו דלא למימר זכרנו בראש השנה אמנם על הקרובץ שבג' ראשונות כתב ר"ח דלאו שפיר עבדי ורבינו שמחה הביא מהא דאמרינן (ר"ה לב.) סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עמהם אבל לא ידענו על מה אנו סומכין שאנו מפסיקין בין גבורות לקדושת השם עכ"ל וכבר נתבאר בסימן ס"ח (סח: ד"ה ומ"ש אמנם) שהמנהג הנכון שלא לומר קרובץ:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיב סעיף ב: אין לומר פיוטים ולא קרובץ (פי' קרובץ ליוצר, וי"א שהוא ר"ת קול רנה וישועה באהלי צדיקים) בתפלה. הגה: ויש מתירין, הואיל וצרכי רבים הם (הרא"ש והתוס' והרי"ף והר"ן ריש פ' בתרא דר"ה והגהות מיימוני פ"י וטור), וכן נוהגים בכל מקום לאמרם.
פרי חדש אורח חיים סימן קיב סעיף ב: אין לומר פיוטים וכו'. והאידנא בעוונותינו הרבים מאבדים הזמן בפיוטים ומסיבת אריכותם מפסיקין ומדברין כל אחד ואחד עד מקום שידו יד כהה וענייה מגעת, ולמה אנו מתחסדים על רז"ל בעלי התלמוד ולא נקח מוסר השכל מהם דאמרינן בברכות [כא, א] דגברא בר חיובא הוא להתפלל י"ח שלימות אלא דרבנן לא אטרחוהו משום כבוד שבת, ובמסכת מגילה [כג, א] אמרינן נמי ובשבת ממהרין לבא וממהרין לצאת, והם רבים עתה עמי הארץ שאינם חוששים לדברי רז"ל ומטריחים עצמם ואחרים עמם, ולפי דעתם זאת מאחר שרבנן לא אטרחוהו משום כבוד שבת והם אומרים אי אפשי בתקנת חכמים כגון זו ואינם חוששין לכבוד שבת ראוי היה להם שיתפללו י"ח שלימות, ומעיד אני עלי שמים וארץ על מקצת עיירות שעברתי שכמה וכמה מתעכבים מלקרות קריאת שמע עד אחר רביע היום ותפילת השחר עד אחר שליש היום, הנה התחילו לקלקל בקריאת שמע דהוי דאורייתא ושוב אין לה תשלומין ומרעה אל רעה יצאו שגם ביטלו תפילה דרבנן, וכפי מה שהעלינו למעלה בסימן פ"ט [אות א] כיון שעברו ד' שעות קרינן עלייהו מעוות לא יוכל לתקון, וכשיוצאים מבית הכנסת יוצאים מחצות היום ואילך, ובסיבת אריכות זה יש הרבה מיחידי הקהל שקודם לכתם לבית הכנסת טועמים טעם מן רע כי לא ידעו מהו זה ומה איסור יש בדבר, ועוברים אקרא דכתיב [מלכים א יד, ט] ואותי השלכת אחרי גווך, והחסידים שנזהרים בזה עוברים על הירושלמי דתענית [פרק ג הלכה יא] דאסור להתענות עד חצות היום, בין למר בין למר הנה לשלום מר לי מר, וכל זה גורם האריכות הפיוטים וכדתנן [אבות פרק ד משנה ב] עבירה גוררת עבירה, ואי ר"א הקליר ייסד פיוטים לדורו ולכיוצא בו ייסדם לא לדורות הבאים אחריו שמתקלקלים והולכים, ומה יעשו גדולי או קטני הדור שאין דורם דומה יפה ואינן שומעים לקול מוכיחים ומלחשים, ולכן השומע לי ומקצר בפיוטים כל כמה דאפשר יאריך ימיו ושנותיו בנעימים ודי בזה:
