שאלה:
א. ידוע שמותר לומר ביחיד י״ג מידות כשמתפלל ביחידות או כשאומר סליחות אם אומרם בטעמים, האם צריך לקרוא את הפסוק בשלמות כמו שהוא מופיע בתורה (דהיינו לאחר ״ונקה״ להמשיך ״לא ינקה״ וכו׳) או שמכיוון שקורא בטעמים אפשר לעצור ב״ונקה״?
ב. כשאומר סליחות ביחיד ולא אומר יג מידות כקורא בתורה האם מדלג גם את ״א-ל מלך יושב״ וכו׳?
תשובה:
1. אפשר לעצור בונקה.
2. לא מדלג.
שיתקבלו התפילות.
מקורות:
מקורות:
בית יוסף אורח חיים סימן תקסה: ה כתב רב נתן (סדר רב עמרם ח"ב סי' נט) שאין מנהג ליחיד המתענה לומר שלש עשרה מדות. כך דעת הרשב"א שכתב בתשובה (ח"א סימן ריא) וזה לשונו מסתברא דכל שאומרן דרך תפילה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד דדבר שבקדושה הן וכמו שאמרו באגדה (ר"ה יז:) נתעטף הקדוש ברוך הוא כשליח צבור ואמר (להם) [לו] כשישראל עושין לפני כסדר הזה וכו' אבל אם בא לאמרן דרך קריאה בעלמא אומרן כדרך שאומרים האופנים וקראי דקדושה דרך קריאה עכ"ל. ואף על פי שכתב הרב דוד אבודרהם (עמ' רנא) שהרבינו יונה כתב כדברי רבינו לא נהוג עלמא הכי:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תענית סימן תקסה סעיף ה: אין היחיד רשאי לומר שלש עשרה מדות דרך תפלה ובקשת רחמים, דדבר שבקדושה הם; אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא, אומרם. הגה: וכן אין ליחיד לומר סליחות או ויעבור (מהרי"ל בשם א"ז).
ערוך השולחן אורח חיים סימן תקסה, סעיף ז: אין ליחיד לומר י"ג מדות דרך תפלה ובקשת רחמים דדבר שבקדושה הם וצריך עשרה וכן משמע להדיא בר"ה [י"ז:] שנתעטף הקדוש ברוך הוא כש"ץ בהי"ג מדות ע"ש אבל אם בא לאומרם דרך קריאה בעלמא בניגון ובטעמים רשאי וכשאומרים ויקרא בשם ד' יש להפסיק בין בשם לבין ד' דהטפחא הוא על בשם ובשם הבי"ת רפה דלא כויקרא בשם ד' דפרשה לך לך ע"ש וקודם חצות לילה אין לומר י"ג מדות ולא שום סליחות רק ביוה"כ וגם האדרת והאמונה אין לומר רק ביוה"כ [מג"א סק"ה] והספרדים אומרים זה בכל שבת אפילו ביחיד ואין ליחיד לומר סליחות באמצע התפלה ורק אח"כ יכול לומר ורק כשמדבר בעניין י"ג מדות ידלג והמתענה ומשתבח עצמו לאחרים נענש על כך ורק כששואלים אותו יכול לומר וא"צ לשקר כיון שאינו אומר דרך התפארות ואינו כדאי לומר שקר [עט"ז סק"ו ומג"א סק"ז]:
ועי' עוד:
תרומת הדשן סימן ח: שאלה: שלש עשרה מדות, רשאי יחיד לאומרן או לאו? תשובה: יראה, דיש ליחיד לאומרן ואף על גב דכתב בא"ז במסכת תענית, דאין ליחיד לאומרו. ובמנהגים נמי נמצאו דעות שונות בזה. אמנם ראיתי בתשובה אחת מהגדולים כתב ידו, שהורה ליחיד לאומרו, וכתב דהואיל ומנהגים קב ונקי, תופשין עיקר לאומרו, יש לנהוג אחריהם. (הג"ה והכי נמי משמע פרק המוכר /את/ הספינה. דפריך בבכורים מכדי אמקרא נינהו פסוקים ליקרי? ופירשב"ם: כיון דפסוקים הן בתורה ליהוי כקורא בתורה, ומנ"מ אם קורא שלא לצורך. ומשני משום דמיחזי כשיקרא או משום גזירה, ע"ש בפי' רשב"ם, דהני טעמי לא שייכי בנדון דידן ע"כ). ונראה, דשפיר דמי ליחיד האומרן, שיאמר אותו בניגון ובטעמים, כאלו היה קורא אותן בתורה, ותו אין קפידא אפילו אי לא נתקן ביחיד, משום דהוי כתינוקות הקוראין פסוקים שבתורה. וכן ראיתי כתוב באחד מן החבורים, בענין קדושה שביוצר אור, ושבסדר קדושה, שיש ליחיד לאומרן בניגון ובטעמים. ותו אין קפידא, אפי' למ"ד, דאין היחיד אומר אותן, הואיל ופסוקים של תורה הם.
ב"ח אורח חיים סימן תקסה: כתב רב נתן וכו'. הרשב"א בתשובה בסימן רי"א כתב דכל שאומרה דרך תפלה ובקשת רחמים אין נאמרין ביחיד דדבר שבקדושה הן ובתשובת מהרי"ו (סי' קלב) כתב וזה לשונו בא"ז שילהי מסכת תענית כתב אין ליחיד לומר סליחות ולא ויעבור עכ"ל ויראה לי דבסליחות בלא ויעבור אין שום איסור דאינו אלא תחנונים בעלמא ודברי האור זרוע צריך לפרש דהכי קאמר אין ליחיד לומר סליחות כנהוג עם ויעבור שזה ודאי אסור ולא משום סליחות אלא משום ויעבור שהרי אומר ויעבור דרך תפלה ובקשת רחמים אלא אפילו ויעבור לחוד בלא סליחות נמי אסור ולא תימא דהוי כדרך קריאה בעלמא כמו קדושה ואופנים מאחר שעיקר כוונתו לבקש רחמים ונראה בעיני שחולק אדברי הרשב"א שמתיר בכהאי גוונא שאינו אוסר אלא כשאומרן דרך תפלה דהיינו עם סליחות ודעת ה"ר נתן כדעת האור זרוע לאסור אפילו ויעבור לחוד וכן נוהגין אבל סליחות לחוד בלא ויעבור אין איסור נ"ל פשוט ודלא כמהרא"י בתרומת הדשן סימן ח' עיין שם:
לכאורה אם הוא לא יודע הטעמים ולכן לא יכול לומר היג' מידות, אולי אפשר להגיד פסוקי 'מי א-ל כמוך נושא וכו" שאומרים בתשליח,והם ביסודם כנגד היג' מידות,ומאידך אין צורך במנין בתשליח.
השאר תגובה