שאלה:
שאלה בבקשה. בתפילת שמונה עשּרּהּ אּנּיּ מּבּקּשּ בּקּשות שונות. באופן פרטי ובכללי עבור כל עם ישראל. העניין הוא שכל יום בשחרית ומנחה (בערבית אני כבר עייף מלבקש בקשות) – אני מבקש אותן בקשות כל פעם שחרית ומנחה יום יום. זה כבר מזמן הפך אצלי לנדוש. כמו רדיו מקולקל, להבדיל. אין לי בקשות חדשות לבקש. זאת ועוד, זה מאמץ נפשי בשבילי כל פעם להתרכז ולבקש את הבקשות. למרות שאני מעוניין בבקשות. קשה ולא פשוט. מה אתה מייעץ הרב? להמשיך כך כל פעם ופעם באון הבקשות למרות שזה מעט מייאש או מעייף?
תשובה:
תגוון בבקשות, מה הבעיה, צרכי עמך מרובים… העיקר תמשיך להתפלל עלינו בלי להתעייף, וישלם ה' שכרך.
שיתקבלו התפילות.
מקורות:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות תפלה סימן קיט סעיף א: אם רצה להוסיף בכל ברכה מהאמצעית, מעין הברכה, מוסיף. כיצד, היה לו חולה מבקש עליו רחמים בברכת רפאנו; היה צריך פרנסה, מבקש עליה בברכת השנים. הגה: וכשהוא מוסיף, יתחיל בברכה ואח"כ מוסיף, אבל לא יוסיף ואח"כ יתחיל הברכה (טור סי' תקס"ז); ובשומע תפלה יכול לשאול כל צרכיו, שהיא כוללת כל הבקשות; ולהר"ר יונה, כשמוסיף בברכה מעין אותה ברכה אם מוסיף אותו בשביל כל ישראל, אומר אותו בלשון רבים ולא בלשון יחיד, ולא יוסיף אלא בסוף הברכה ולא באמצע; ואם שואל צרכיו ממש, כגון שיש לו חולה בתוך ביתו או שהוא צריך לפרנסה, יכול לשאול אפי' באמצע הברכה, והוא שישאל בלשון יחיד ולא בלשון רבים; ובברכת שומע תפלה וכן בסוף התפלה בין קודם יהיו לרצון בין אחריו יכול לשאול בין בלשון יחיד בין בלשון רבים, בין צרכיו ממש בין צרכי רבים.
