שאלה:
שלום,
האם יש איזה בעיה להשתמש ביין שהיה בבקבוק שהיה פתוח בשעת קידוש ציבורי בבית כנסת (כלומר האם יש לומר שהרב שעשה קידוש כללי התכוון לפטור גם את יין שבבקבוק פתוח וכתוצאה מכך היין נתקדש ואי אפשר לקדש עליו לאלה שנתאחרו ורוצים לעשות קידוש על יין זה אחרי הקידוש של הרב)?
תודה רבה
תשובה:
אין כל בעיה, ואין מושג כזה "היין נתקדש ואי אפשר לקדש עליו"… רק יין ששתו ממנו נעשה פגום ולא ניתן לקדש עליו, וגם בזה אפשר לתקנו, ניתן להחזירו לבקבוק ולערות ממנו שוב.
שבת שלום ומבורך.
מקורות:
לענין חיוב טבילת כלים על בקבוק היין משום החזרת היין לבקבוק נחלקו הדעות: בס' שמירת שבת כהלכתה פרק ט הערה מד הביא מהגרש"ז אוירבך להתיר, משום שלדעתו זה נחשב המשך מצב קיים ואינו נחשב שימוש בפני עצמו, וכן התיר הגרי"י פישר זצ"ל בהליכות אבן ישראל עמ' קח. אמנם בס' מציון תצא תורה ח"א סי' שסט הביא בשם הגר"א נבנצל שליט"א רב העיר העתיקה בשם הגרי"ש אלישיב שאסר זאת, וכן החמיר בזה בחוט שני טבילת כלים עמ' ל'. דעת האגרות משה אגב כנגד רבים מהפוסקים שכלל א"צ לטבול בקבוקים גם בשימוש חוזר ממש, ראה נימוקיו בח"א סי' קכב ויו"ד ח"ב סי' מ[1].
[1] שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן מ
בדבר הקנקנים והצלוחיות שיש לו מחמת שלקח מנכרי יי"ש ושאר משקין וכן כלי הקאפא /הקפה/ אם צריכין טבילה
ובדבר הקנקנים והצלוחיות שיש לישראל מחמת שלקח מנכרי יי"ש ושאר משקין שאין נמכרים אלא בכליהם, מסתבר לע"ד שאין צריכין טבילה כשרוצה אחר שנתרוקן הכלי להשתמש בו למשקין אחרים. וטעמי הוא משום דהכלי נבטל להמשקין, כדמצינו לענין מע"ש דבכדי יין סתומות יצא קנקן לחולין בפ"א דמע"ש מ"ג, ובזלף לקנקן מע"ש סתם וגפן קנה מעשר בפ"ג ממע"ש מי"ב, ויש להקנקן כדין עור של בהמה. ונמצא שלא קנה מהעכו"ם כלי כלל, ורק אצל הישראל נעשה כלי שליכא ע"ז דין טבילה. ואף אם היו כלים שלא נעשו ביחוד להכניס שם המשקים למוכרם יחד ואח"כ הכניס לתוכן המשקין וגפן, נמי הא באופן זה הוא מתני' דפ"ג ממע"ש שנמי נבטל הכלי למשקין המע"ש וקנה מעשר. ובעצם ליכא במדינתנו מציאות כלל שכל הקנקנים והצלוחיות נעשו ביחוד בשביל הפעקטערי שעושה היי"ש להכניס שמה היי"ש, ולפעקטערי דשאר משקין להכניס אותן המשקין שעושה.
וכן הוא להטעם שכתב המחבר באו"ח סימן שי"ד סעיף ח' בחותלות של תמרים וגרוגרות שמותר לחתוך אפילו גופן של חותלות, משום שכל זה הוא כשובר אגוזים ושקדים, שבארתי באגרות משה חאו"ח סימן קכ"ב ענף ט' דהוא אף בכלים גמורים כשנעשו רק לתמרים וגרוגרות אלו, והמג"א בס"ק י"ג שכתב דדוקא הני דלאו כלים גמורים אבל כלי גמור פשיטא דאסור פליג על המחבר, ודברי המג"א מוקשין כדנשאר הפמ"ג בא"א ס"ק י"ד בצ"ע, ומסקנתי שם שמסתבר שאף המג"א לא פליג אלא שמפרש שדוקא כלים שדרך העולם לעשותם רק לתמרים וגרוגרות אלו ולא להשתמש בהם לדבר אחר אף שהם כלים שלמים וחזקים, אבל בכלים העשוין להשתמש בהם גם לדברים אחרים אף שהוא עשאו רק לתמרים וגרוגרות אלו אסור, דלכן בכלים חשובין שראוין לדברים אחרים הוא ממילא כנעשה גם לתשמישין האחרים עיין שם, וא"כ מסתבר באלו הקנקנים וצלוחיות שהמוכר אינו מוזיל אף פרוטה אחת כשאחד ירצה לקנות בלא הקנקן, הרי אצל המוכר הוא ממש כקליפת אגוזים אף אם נימא כמסקנתי להמג"א, דהמוכר הא ודאי לא החשיב זה לכלי, ורק לענין שבירה בשבת תלוי בהלוקח שכיון שלדידיה נחשב כלי אסור דאף אם נחשבהו לכלי הנעשה ממילא בלא כוונה נמי אסור. אבל לענין טבילה הא תלוי בנכרי המוכר שאם הוא לא החשיבהו לכלי אלא לקליפה הרי אין להחשיב אותו כלי של הנכרי שלקח ממנו כיון שלא היה אצל הנכרי בחשיבות כלי. אך טעם זה הוא רק באלו שהמוכר אין מוזיל כלום מצד הקנקן והצלוחית, ולא באלו שהמוכר היה מוזיל בשביל הקנקן והצלוחית, אבל לטעם הראשון הוא אף באם היה המוכר מוזיל, נמי אין להצריך טבילה והם לע"ד טעמים שיש לסמוך עלייהו לדינא. וגם כפי שזכור אני מקטנותי לא הצריכו לטבול לאלו הקנקנים של יי"ש שהיו נקנים ברוסלאנד בזמן שהיה שם מלך רק מחנויות המלכות, והשאירו לעצמם להשתמש בהם לדברים אחרים וחושב אני שהוא מהטעמים שכתבתי, והתם היו החנויות חוזרות בעד הקנקנים כשהיו מביאים בחזרה איזה מטבע ומ"מ לא הצריכו טבילה. ובכלי זכוכית שטבילתן הוא רק מדרבנן יש ודאי לסמוך ע"ז, ואף אם יסמכו ע"ז גם בכלי מתכות אין למחות בידם.
ומסתבר שגם הצלוחיות של קאפא וכדומה אף שאפשר ליתן אותם בנייר, נמי כיון שעכ"פ הם ניתנים בצלוחיות ונמכרים דוקא עם הצלוחית נמי הוא כמו צלוחיות של משקין, וטעם השני שהוא בחשיבות קליפה הרי נאמר עיקרו בדברים יבשים כתמרים וגרוגרות.
וכלים שמסתפקים שמא הפעקטערי הוא של ישראל וקנה אותם ממוכר ישראל אם א"א לברר הדבר יש לטבול בלא ברכה, וכלי זכוכית שהוא מדרבנן אם א"א להודע א"צ טבילה כלל כשיש טירחא גדולה להטבילם, ואם אפשר לברר צריכין לברר אף בשביל הברכה. והנני ידידו מוקירו ומברכו, משה פיינשטיין
לגבי החזרה לבקבוק יש בעיה לכאורה שהבקבוק לא טבול..
נכון, הארכנו בשיטות הפוסקים בענין זה, עשה בחיפוש טבילת בקבוקים.
השאר תגובה