כיסוי ראש – פאה לייס

כבוד הרב. במחילה מכבוד תורתו אך זהו נושא מאוד עדין שאני הקטן מתקשה להבינו. בשלב כלשהו במהלך הדורות הרדיד ירד מהראש. בטוחני כי הראשונות שהורידו נהפכו לפרוצות ומופקרות שעוברות על דת יהודית ולא מן הנמנע שגם שילמו על כך את מחיר הגירושין. לאט לאט זה חדר יותר ויותר ואז? כיון ששנה בה הותרה לו? זה כבר לא דת יהודית? זה אפילו לכתחילה? והנה "ירידת הדורות"! כפי שהרב צופה שזה עלול להסחף גם ללייס ובעוד דור או שנים גם זה יהפוך להיתר. א) איך זה קורה שמה שאתמול היה אסור היום זה הותר רק בגלל שיותר נשים הולכות ככה ב) איפה זה נעצר? היה הרי גם את התקופה שנשים פשוט הלכו בגילוי ראש כפי שרואים בספרי האחרונים? ג) הרושם הנוצר כי זה תלוי במנהג הקהילות ואם נגיע לקהילה בה זה יותר מקובל הדבר יותר וזה דבר שקשה להולמו

אחר בקשת המחילה אכן הבנתי חילוק זה ועל זה בדיוק דברתי (אמנם הזכרתי את גילוי הראש שבזה הוי דת משה אך היה זה לחידודא בעלמא – ויש על כך סוגיה שלימה בתשובות מהתקופה האחרונה) מתי ואיך "דת יהודית" מפסיקה להיות כזה? כשהאשה הצנועה הראשונה הורידה הרדיד לצורך הענין היא היתה מופקרת ואילו באשה המאה או האלף זה הפך למנהג הצנועות והרדיד חדל להיות דת יהודית?

שלום וברכה.
עיקר השאלה הייתה האם אפשר לצבוע את השער ככיסוי ראש וע"כ לא ענה כבוד הרב.
אשמח לתשובתך, השואל.
נ.בולגופו של לייס מדוע נקבע הדת יהודית לפי קהיחות מה המקור לזה, חוץ מזה שבפתח תקווה לדוגמא קרוב ל100% מהנשים הצעירות הולכות עם לייס.

ברשות הרב המשיב שליט"א, אנסה לעשות קצת סדר בדברים.

הגמרא במסכת כתובות (דף ע"ב) מחלקת בין "דת משה" ל"דת יהודית".

דת משה כוללת דברים האמורים בתורה ואינם משתנים לעולם, ביניהם חיוב כיסוי הראש לאשה נשואה (כך לפי רוב הפוסקים. ישנם פוסקים בודדים שקבעו שהאיסור הוא מדרבנן, ביניהם בולט "תרומת הדשן" סימן רמ"ב).

דת יהודית כוללת פרטים שנהגו בהן בנות ישראל, ובכך הן מתייחדות מנשות הגויים. דת יהודית, להבדיל מדת משה, משתנה לפי המקום והזמן, ומנהג בנות ישראל הכשרות (ראו שו"ת מנחת פרי ח"ב סי' ע"ד, שו"ת אור לציון א-יא, שו"ת יביע אומר ד-ג, שו"ת תבואות שמש אה"ע קל"ח, ספר אוסרי לגפן חלק ט, ועוד).

כיסוי הראש בפאה, לכל הדעות, הוא בגדר "דת יהודית", ולכן הוא משתנה לפי הזמן והמקום. רוב ככל הפוסקים האוסרים פאה, אסרו מדרבנן, מסיבות כמו דת יהודית ו"ומראית העין". אשה העוברת על דת יהודית נחשבת לפרוצה, אך משפשט המנהג בקרב הנשים הכשרות, הפך זה ל"דת יהודית" החדש.

כך לדוגמא התבטל מנהג ה"רדיד" המוזכר ברמב"ם: כיום רוב הציבור אינו יודע שלפי הרמב"ם והשולחן ערוך, ישנו איסור חמור לכסות את הראש במטפחת בלבד, והיוצאת ללא "רדיד" חובה לגרשה ויוצאת ללא כתובה… אבל למרות זאת, האחרונים קבעו שכיום אין צורך ב"רדיד" (שאל), היות והשתנה המנהג.

בענין זה יש להביא את דבריו הבהירים של הגרש"ז אויערבאך (ראה ספר ועלהו לא יבול ח"ג עמ' ע' ואילך):

"אפשר ללבוש שמלה מאוד יפה, להיפך – כבודה בת מלך. שמלה שכולה אדומה אולי לא ראוי, יש דבר כזה בשו"ע (יו"ד סי' קע"ח סעיף א') אבל מה שכתוב שם לא נוגע לימינו, שם האיסור הוא בגלל החיוב לשנות ממנהג הגויים. אין צורך להיות ראשונים בכל דבר ולהתלבש ע"פ המודה הכי מודרנית. אי אפשר לאסור בגד "רועש" אם נשים כשרות נוהגות ללבשו, אבל בגד ש"מאוד רועש" מסתבר שאסור. אמנם כאשר זה נהפך למצוי שנשים לובשות בגד כזה, נאמר על זה שראשונים קלקלו לעצמם ותקנו לאחרים.

יש ענין של מנהג נשים כשרות, דהיינו אם כך נוהגות נשים כשרות, יש להחמיר כמותן, ויש גם מקום להקל כמותן. לדוגמא, במקום שנשים כשרות, נשות בני תורה וכדומה, נוהגות ללכת עם שרוולים עד המרפק ממש, זה בסדר, ומותר לנהוג כמותן. כתוב שנשים כשרות נהגו ללכת עם סרט נוסף על כיסוי הראש, ואז זה היה חובה ללכת כך. לעומת זה יש במשנה (חלה פרק ב' משנה ה') "אף הוא קלקל לעצמו ותיקן לאחרים" – לפעמים יש מציאות כזאת שהראשונים שפורצים את הגדר לא נהגו כשורה, אבל סוף סוף השתנה המנהג ונוהגים אחרת, ואי אפשר לחייב את כולם לשוב למנהג הראשון".

לפיכך, ציינו פוסקים רבים כי גם פוסק שאסר פאה בדורות הקודמים, בדורנו הוא היה מתיר, היות וכל הטעמים לאסור התבטלו לגמרי. גם "מראית העין" לא שייך כיום, כי אף אחד אינו חושד באשה חרדית נשואה שהיא הולכת בגילוי ראש, למרות שהוא אינו יכול לזהות כי היא חובשת פאה. נסכם זאת בדבריו של הגאון רבי חיים ישראל פסח פיינהנדלר זצ"ל בספרו "אבני ישפה" (חלק ה' סי' קמ"ה): "כיום נעשה מצב שרוב הנשים לובשות פאה נכרית, ואם כן ודאי שלא שייך לומר שיש כיום ענין של מראית העין, שהרי יודע כל אדם שיש כאן פאה נכרית. ודבר זה דומה לתחילת השימוש בשעון שבת, שבתחילתו היתה מראית העין שאנשים חשבו שהוא מכבה או מדליק האור בשבת, אבל אחר שהתפשט הדבר שוב אין מראית העין, כי הוא דבר שרוב בני אדם עושים, ולא שייך בזה ענין של מראית העין".

כאשר מאות הפוסקים שהתירו פאה נכרית (ואף האוסרים בעבר, כאמור, יחזרו בהם ויתירו) סוברים שלא שייך מראית העין כאשר רבים נוהגים בזה, והפוסקים נותנים בזה טעם ברור: "הרואה תולה בהיתר", דהיינו שמבין מדעתו שכנראה האשה חובשת פאה כי יש במה לתלות (ובפרט שלא מצוי כלל שאשה חרדית נשואה הולכת בגילוי ראש), או שתולה שהיא רווקה, ממילא לא שייך מראית העין.

וצניעות מאן דכר שמיה, בוודאי שפרטים קטנים כאלה שהרואה לא שם לב אליהם כלל (ה"לייס" לסוגיו לא נועד אלא לטשטש יותר את ההבדל בין פאה לשיער טבעי) אינם חוסר צניעות, כלומר משהו שבולט מאוד ברשות הרבים.

ואסיים במה שכתב בספר "בנות מלכים" להרב יעקב צבי בוצ'קובסקי שהביא בשם הגרא"ח שצ'יגל שליט"א מח"ס "דולה ומשקה", שאמר לו הגר"ח קניבסקי שליט"א ש"לגדרי הצניעות בפאה נכרית אין גדר ברור בהלכה, והוא משתנה לפי המציאות". וכעין זה כתב בספר דת והלכה (סימן א), שאי אפשר לקבוע שום כללים בצורת הפאה המותרת, אלא "דבר אחד יש לזכור תמיד, שבצניעות פשוטו כמשמעו שלא תתבלט שיסתכלו עליה דוקא".

ישנם, עדיין, כאלו רבנים שמוחים ויוצאים חוצץ נגד כל שינוי שהוא. הן באורך הן בסטייל וכדו'. והלשון שהם משתמשים בו על גבול המותר והאסור הינו שאם יש לך שאלה אז אין שאלה. זה אסור

נראה לי שהשואל, לא הבין מה עיקר החיוב בכיסוי ראש, החיוב של כיסוי ראש הוא ששיער ראשה הטבעי של האישה לא יראה בגלוי, בגלל שפאה נוכרית ומטפחת שניהם מכסים לגמרי את שיער ראשה ה"טבעי" של האישה , יצאו בזה ידי דת משה. מה שאין כן צביעת שיער של האישה שרואים את השיער הטבעי רק שהוא צבוע.