אכילת מזונות לפני סעודת שבת

למעשה מסקנת הביאור הלכה כך:
ביאור הלכה סימן רמט
והנה במקומותינו שהמנהג שאין נוטלין לידים קודם קידוש נהגו העולם להקל בשחרית כדעת הד"מ ואוכלין מיני מזונות לאחר קידוש קודם הסעודה ועיין בשו"ע של הגר"ז שיישב המנהג וכתב שאין למחות ביד המקילין ומ"מ יש אנשי מעשה שמחמירין לעצמן במקום דאפשר כדעת המג"א ותיכף אחר הקידוש נוטלין לידים ומברכין על הפת ואוכלין הכל בתוך הסעודה וכ"כ בספר שלחן עצי שטים ועכ"פ לכ"ע נכון להדר שלא למלא כרסו משארי אכילות קודם סעודת הפת:
ואי בדידי תליא, נראה בעיני שגם האוסרים דיברו באופן שאוכל סתם סמוך לסעודה, אבל אדם שרוצה ללמוד אחרי התפילה, והשאלה עכשיו אם להתענות בלי לקדש עד שעה מאוחרת יותר או לאכול מעט בחכמה וללמוד בשמחה, אז גם זה עונג שבת.

לפני הסעודה ממש אין טעם.

1. זה לא נכון, למעשה נוהגים שכיון שזה באותו בית אינו נחשב שינוי מקום לענין זה. אמנם התארחתי פעם בבית הארחה שהיה צריך לעבור תחת כיפת השמים ושם זו בהחלט בעיה.
2. אין הבדל עקרוני בענין זה בין הלילה ליום, אלא שכיון שלדעת הגר"א הקידוש עיקרו בסעודה, נהגו יותר להחמיר בזה בלילה שהקידוש הוא מהתורה, ופחות ביום שחיובו דרבנן. נראה שבשמחת תורה אצלכם מאריכים מאוד וסבורים שמחמת הצער עדיף להקל בזה גם בלילה. גם לי יצא לעשות קידוש ולאכול עוגה בליל שבת בעת לידת אחת מבנותי, שלא היתה לי אפשרות אחרת.

זה נושא ארוך ורחב עד מאוד, ראה בענין זה קצת מה שכתבתי כאן
https://din.org.il/2016/02/24/%D7%93%D7%99%D7%9F-%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%A7%D7%99%D7%93%D7%95%D7%A9-%D7%9C%D7%A0%D7%A9%D7%99%D7%9D/
התפיסה המקובלת היא שאין כוונה לצאת ידי חובה בתפילה, זאת מלבד הערת המשנה ברורה שבתפילה לא מזכירים יצי"מ.

כיון שהענין הוא עונג, אינני חושב שזה מדבר דוקא על הפת, אלא על כללות הסעודה שתעשה בהנאה ובשמחה.