שאלה:
מה פירוש ההיתר לפי הרמא שאומר לגוי לעשות לו מלאכה ביום חמישי או קודם לכן אפי' בלי קציצה ואפי' אינו יכול לסיימה עד שבת הרי הוא עושה לו מלאכה לישראל בשליחותו בשבת אע"פ שלא אמר לו לעבוד בשבת כמו שאמר לו כיון שלא יכול לסיימה עד שבת בסימן רמז סעיף א וסימן רנב סעיף ב
ואם בכל זאת מותר דכיון שמופלג משבת לא נראה כשלוחו ואפי' בלא קצץ מותר למה שישראל נותן לגוי לעבוד במרחץ שלו או בשדהו תמורת דבר קצוב זה אסור אפי עובד מתחילת השנה בסימן רמג סעיף א הרי לא מיחזי כשלוחו וכן בגוי ששכור לו לכל המלאכות אסור אפי' שכור לשנה או שתיים בסימן רמד סעיף ה
תשובה:
שלום וברכה
כאשר מוכרח מתוך הענין שיהיה חייב לעבוד בשבת ודאי אסור, אלא הכוונה שכיון שמבחינתי הוא יכול לעבוד גם המוצאי שבת והוא בוחר לעשות זאת בשבת, כיון שהוא קבלן ולא שכיר שלי, וגם לא דרשתי ממנו לעשות זאת בשבת והוא עושה זאת לנוחותו האישית, וגם אין חשש מראית העין כיון שהוא עושה בביתו – מותר.
מקורות:
ראה שו"ת חשב האפוד ח"ב סי' קט, על פי דברי השו"ע בסי' רמד סעי' ה ומשנה ברורה שם ס"ק כו, ועל פי שו"ת חתם סופר או"ח סי' ס ושו"ת הרי בשמים מהדו"ת סי' כד, וראה שם שתמה על דברי האמרי יושר ח"א סי' מב שנראה שהחמיר בזה.
שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמד סעיף ה: אם שכר אינו יהודי לשנה או לשתים שיכתוב לו או שיארוג לו בגד, הרי זה כותב ואורג בשבת כאלו קצץ עמו שיכתוב לו ספר או שיארוג לו בגד, שהוא עושה בכל עת שירצה; והוא שלא יחשוב עמו יום יום ולא יעשה המלאכה בבית ישראל; ויש מי שאוסר בשוכר אינו יהודי לזמן. הגה: ודוקא ששכרו למלאכה מיוחדת, כגון בגד לארוג או ספר לכתוב, אבל כששכרו לכל המלאכות שיצטרך תוך זמן השכירות, לכ"ע אסור (ב"י וכמו שיתבאר סוף סימן רמ"ז). משנה ברורה על שולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רמד סעיף ה: (כו) שלא יחשוב עמו – ר"ל שלא ידקדק עליו אם מבטל איזה יום ממלאכתו.
שו"ת חתם סופר חלק א (אורח חיים) סימן ס: ארץ רעשה והתגעשה במלחמות אשר נתהוו סביבות גבולנו, פור התפוררה הארץ מוט התמוטטה על ידי יריית חצים ואבני בליסטראות אשר יורו המורים מעבר לנהר דונאיי אל תוך עירנו ק"ק פ"ב, ופגשו בבתים ונהרסו יסודי החומות והשתות כמה מאות, וגם יקוד יקד והציתו אש ונשרפו קרוב למאתים בתים ואחרי האש והרעש רוח סערה ומי גשמים שוטפים כמה פעמים דשכיחי האי שתא הכא, אשר עי"ז נפלו כשבר נבל יוצרים שארית פליטת החומות בעמדם בלי מחסה וכיסוי גג על גבם ודין גרמא הפסד ממון לרבבות, והאחרון הכביד אחינו בני ישראל סחופים ומדולדלים מבלי מצוא מקום מנוח דירת מנוחה אשר ייטיב להם ולנשיהם ובניהם וטפם הרה ויולדת יחדיו, ולהיות כי רבו כמו רבו עתה הבונים חרבות למו נימולים ואינם נימולים ע"כ יקר מאוד למצוא פועלים ושארי צרכי הבנין כפי מסת המלאכה, ואם יאוחר דבר הבנין זמן מה הנה ימי הסתיו יקרבו ויאתיון וירבה ההפסד וגם יכפול צערא דגופא וטלטולא דהני גברא, גלל כן שחרו פנינו להמציא להם היתר לבנות גם בשבת קודש כי הדבר ידוע אם יפגרו הפועלים ביום ש"ק איכא למיחש שיומשכו בדברים אל בית אחד מהערלים לבנות שמה ואז לא יחזרו לבית ישראל ויתבטלו בנינם ח"ו: וכו' והאמנם בעו"ה הדור פרוץ כבקעה וראוי לגדר גדר ולעשות סייג לתורה להחמיר ולא להוסיף קולא, אך אני הגבר ראה עני עמי וההפסד הרב ההוא וצערא דגופא טובא עין ראתה ותעידה, ע"כ אמרתי בכל כי האי גוונא כחא דהיתרא עדיף ואעיין קצת בשריותא דהאי מילתא, ומאשר לאדם דעת חונן אשאל ואתחנן יחונני דעה בינה והשכל ולא אכשל ח"ו ויהא רעוא דאימא מילתא דתתקבל וכו' אבל הנלע"ד להתיר מטעמים אחרים, חדא, כיון דכל או רוב בני הקהילה עוסקים בדבר זה ונושאים ונותנים בה מוזרת בלבנה לא שייך חשדא, ולא מיירי רז"ל אלא ביחיד הבונה ביתו ובני עירו אינם יודעים ענינו ואתו למיחשדי', אבל הכא שכל השכנים יודעים בענין ליכא חשדא וכעין שכתבו גאונים ופסקו הרב המחבר והרמ"א בש"ע סס"י רמ"ג גבי מרחץ, וליתר שאת נוכל לפרסם הדבר ע"י הכרזה בבהכ"נ הקדושה ולעשות פומבי לדבר, ואף על גב דבעלמא לא סמכינן אהכרזה כמבואר ביבמות [ל"ו ע"א] גבי חליצה דאיכא דידע בהא ולא שמע בהא, מ"מ הכא בלא"ה נמי הדבר מפורסם ולא נצרכה אלא להעדפה שפיר איכא למסמך דליכא חשדא מבני העיר וכו' העולה מכל זה דלהתוס' ור"ת ותרומות וסמ"ג והר"ן התירו לטלטל מוקצה משום הפסד מרובה, ומבואר נמי דלאו דוקא טלטול מוקצה אלא ה"ה כמה שבותים הקלים ממוקצה, והך דידן לפי מה שבארנו שאין בו איסור אלא משום חשדא בעלמא ברור דלא חמיר כל כך כטלטול מוקצה, דהא גזירת נחמיה בן חכליה הוא ואפ"ה הקילו משום הפסד מרובה, ומכ"ש בנידון דידן דאפשר דאפילו הרמב"ן והרשב"א והטור החולקים ולא חשו להפסד מרובה דממונו, מ"מ דצערא דגופא דשלימים וכן רבים דמחסרי דיורא לא גרע מחולי שאין בו סכנה שאומר לנכרי להדיא ועושה מכ"ש להתיר עכ"פ איסור קל כזה, ומכ"ש דאי לא שרית ליה אפשר דאתי למיעבד איסורא רבא לשכור פועלים שכירי יום להדיא:
