פדיון כפרות עכשיו

מצוות מעקה

בס"ד

על איזה גג יש חיוב לעשות מעקה? האם ניתן לתלות שלטי אזהרה או פס ניילון באדום בוהק, ועליו הכיתוב זהירות סכנת נפילה במקום בניית מעקה? האם מותר לעלות לגג בלי מעקה? והאם הדבר רצוי? האם פועלי הבנין יכולים לשהות בגג בטרם נבנה המעקה? האם מותר לעשות טיול במצוקי דרגות שבו האדם עובר ליד צוקים ללא מעקה? על איזה מעקה מברכים? מי אחראי על כך שהאדם נפל בגג ללא מעקה? האם יש ענין לעשות את המעקה בעצמו, או שהוא יכול להביא פועל? והאם יש מקומות שהמצוה שהאדם יעשה בעצמו, ויש מקומות שניתן ע"י פועל? האם במקרה והאדם מסכן רק את עצמו מותר לא להמנע מעשיית מעקה, ולקחת את הסיכון על עצמו? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

מצוות מעקה

בפרשתנו נאמר (דברים כב, ח): 'כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ, וְלֹא תָשִׂים דָּמִים בְּבֵיתֶךָ, כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ'. מפסוק זה נלמד שיש מצות עשה בבניית מעקה, ואיסור לא תעשה למי שמשאיר את הגג פרוץ ללא מעקה, בנוסף נלמד מכאן שהתורה מטילה אחריות על מי שלא בנה את המעקה, והוא נחשב כמי ששותף במיתתו של האדם שנפל מהגג.

איזה גג חייב במעקה?

הרמב"ם (רוצח פי"א ה"א) והשולחן ערוך (חו"מ סי' תכז סעיף א-ב) פסקו שרק גג של בית דירה חייב במעקה, אך גג של מחסן או רפת אינו חייב במעקה, וכן דירה שאין בה 4 אמות על 4 אמות גגה אינה חייבת במעקה. האחרונים (ש"ך גר"א חו"מ סי' תכז) ביארו, שהכלל הוא שכל בית שחייבת במזוזה, גגה חייב במעקה, אך בית הפטור ממזוזה פטור ממעקה.

מאידך הרמב"ם (רוצח פי"א ה"ד) והשולחן ערוך (חו"מ סי' תכז סעיף ז-ח) פסקו, שמצוה זו מחייבת לעשות מעקה גם מסביב לבור בחצר, וכן המצוה מחייבת לסלק כל מכשול העלול להזיק לאחרים, ונשאלת השאלה אם כן מדוע גג של מבנה שאינו חייב במזוזה אינו חייב במעקה, וכי מגג של מחסן או מבנה שפחות מ4 אמות על 4 אמות אדם אינו נופל? וכי אין סכנה לעלות עליהם בלי מעקה?

האם יש איסור לעלות על גג ללא מעקה?

לבאר את הדברים נקדים שאלה נוספת שדנו עליה האחרונים, כיון שנלמד ממצוה זו להמנע מכל סכנה, אם כן במקרה ויש גג שבעליו לא קיים את מצות מעקה מכל סיבה שהיא, האם יש על האדם איסור לעלות עליו, שהרי בעליתו לגג הוא מסכן את עצמו שמא יפול ממנו?

וכתב החזון איש (חו"מ ליקוטים סי' יח סק"ב), שבעצם בגג מצד שכיחות הנזק לא היה חיוב לעשות מעקה, ומטבע האדם להזהר כשעומד על גג ללא מעקה. והדבר דומה לטיפוס על אילן גבוה, או לעלות על כבש גבוה לצורכי פרנסה, שהדבר מותר, וכפי שמבואר בגמרא (ב"מ קיב.) שהדבר נלמד מהפסוק האמור בפרשתנו (דברים כד טו): 'וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ', שמותר לאדם לסכן את עצמו מעט לצורך פרנסתו. ולכן במקרה הצורך מותר לפועל לעלות לגג לתיקון או בנית הבנין אף שאין שם מעקה, בכפוף לתנאי זהירות נדרשים.

אולם בבית דירה החייבת במזוזה התורה חייבה לחשוש אף לסכנה רחוקה ולעשות מעקה, ונאמרו הלכות שונות מהו גדר המעקה הפוטר מחיוב זה, והוא שצריך שיהיה י' טפחים, וכן שאם אדם ישען עליו הוא לא יפול.

אמנם אף שאין איסור הלכתי לעלות לגג, יש לציין את דברי הגמרא (שבת לב.) לגבי גג ללא מעקה, שאדם שהיה במקום סכנה זה אף שניצל ולא קרה לו דבר, מכל מקום מנכים לו מזכויותיו, הרי שאף שאין איסור אדם זה מפסיד משכרו לעולם הבא, והשכר שולם בכך שחייו ניצלו שלא נפל מהגג.

אולם הנודע ביהודה (תנינא יו"ד סי' י) כותב שבמקרה והוא נאלץ לסכן את עצמו מעט לצורכי פרנסתו, יש בכך מצוה, ושומר מצוה לא ידע דבר רע, והמצוה תגן עליו, בעוד שאם הוא עושה זאת לצורך בילוי אכן מנכים לו מזכויותיו, והדבר אסור.

הטעם שמחסן בית קטן בית כנסת לא חייבים במעקה

לאור הדברים הללו ביאר החזון איש שאכן בגג של מחסן, רפת, בית הקטן מ4 אמות, בית כנסת וכדומה, כל עוד שהסכנה רחוקה וקטנה, אין חיוב של מצות עשה של מעקה. וכמו כן מותר לבעל הבית רק להזהיר את בני הבית שלא יעלו לגג משום שיש בכך סכנה, ואינו חייב לעשות מעקה. אך בבית דירה יש חיוב אף כשהסכנה לכאורה רחוקה.

אולם כמובן אם במקומות בפועל יש חשש סכנה, למשל כשמצויים שם ילדים או נערים קלי דעת, או במקרה ושיש במקומות אלו שימוש תדיר בצורה שיש בה סכנה מצויה, החובה לגדור את המקום מצד האיסור של לא תשים דמים בביתך.

ביאור נוסף של החזון איש

אמנם החזון איש ביאר בצורה נוספת את העובדה שאין איסור עליה לגג בלי מעקה, למרות שהתורה רואה בכך סכנה ודורשת לעשות מעקה סביב הגג מחמת הסכנה, משום שבעליה חד פעמית אין סכנה, ויש ביכולת האדם להזהר שלא להתקרב לקצה הגג, וכן מותר להכנס לחצר כשיש בור, האדם יכול להזהר שלא להתקרב לקצה הבור, ואף ששואב מים מהבור הוא יכול לעשות זאת בזהירות, אולם בעליה קבועה ותמידית לגג או כשיש בור קבוע בחצר, ותמיד מסתובבים באיזור הבור, יהיה תמיד אחד שישכח להזהר כראוי, ולכן התורה ראתה בכך סכנה. ולכן אף שמותר לעלות לגג בלי מעקה באופן חד פעמי, התורה חייבה את הבעלים לעשות מעקה, משום שכלפיו התורה רואה את כלל המקרים שיעלו לגג, ומתוך הכלל יהיה אחד שיסתכן.

שלשה חיובים במצות מעקה

מהדברים הללו ובעיון ברמב"ם והשולחן ערוך עולה שהלכה זו מתחלקת לשלשה חיובים שונים:

  • עשיית מעקה לגג הנמצא מעל בית דירה החייב במזוזה. ויש בכך את מצות העשה והלא תעשה האמורים בפסוק בפרשה. (רמב"ם רוצח פי"א ה"א; שו"ע חו"מ סי' תכז סעיף א).
  • הסרת כל מכשול הנמצא ברשותו של האדם שאחרים יכולים להנזק ממנו. ויש בכך מצות עשה של (דברים ד ט): 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד'. ואיסור לא תעשה האמור בפרשה של לא תשים דמים בביתך. (רמב"ם שם ה"ד; שו"ע שם סעיף ז).
  • דין כללי להסיר כל מכשול שיכול לגרום לסכנת נפשות. ויש בכך מצות עשה של (דברים ד ט): 'רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמֹר נַפְשְׁךָ מְאֹד'. (רמב"ם שם ה"ד; שו"ע שם סעיף ח). וכתב הערוך השולחן (חו"מ סי' תכז סעיף ד) כי במקרה ויש מצוק ברשות הרבים שהאדם יכול ליפול ממנו, חיוב בניית המעקה הוא על כלל בני רשות הרבים או ממוני העיר, אלא שאין מקום לתבוע אדם מסוים מדוע דווקא הוא לא קיים את המצוה. אמנם בוודאי שכל אדם שהזדרז ועשה מעקה במקום סכנה זו ברשות הרבים קיים מצות עשה של השמר לך.

ההבדלים בין חיוב בניית מעקה מצות מצות העשה לבין חיובו מצד האיסור שיהיה סכנה בביתו

לאור הדברים הללו נלמד שישנם שני חיובים לבנות מעקה: א. במקום שיש מצות עשה של ועשית מעקה לגגך, במקום שיש בית דירה החייב במזוזה מתחת לגג. ב. במקום שיש סכנה בבור בחצר, או בגג שאינו בית דירה.

הגרי"ש אלישיב (הערות מו"ק יא:) מנה 5 הבדלים בין מקום שחייב במעקה מצד מצות העשה של ועשית מעקה, לבין מקום שחייב במעקה רק מצד האיסור של לא תשים דמים בביתך, כגון גג בית כנסת, גג מחסן, גג בית הקטן מ4 אמות:

  • בכל המקומות שאין מצות עשה, ויש רק איסור לאו להשאיר את המקום ללא מעקה מצד 'לא תשים דמים בביתך', לא מברכים על עשיית המעקה, בעוד שעל עשיית מעקה על גג בית צריך לברך. וכן כתבו החיי אדם (כלל טו הכ"ד) ועוד.
  • כשיש מצות עשה יש צורך במעקה הלכתי של 10 טפחים ושאדם יכול להשען עליו בלי חשש שהוא יפול, אולם במקום שיש רק חיוב של לא תשים דמים בביתך די בכל דבר שמסיר את הסכנה, ולכן במקרה וגם מחיצה נמוכה יותר או מחיצה רעוע יותר מסירה את הסכנה, די בכך. [דוגמא מצויה בימינו, כאשר אדם גודר את הגג במרחק מה מהקצה עם רצועות ניילון שעליו נאמר באדום בוהק 'זהירות סכנת נפילה', מצד חשש סכנה אין חשש, אלא אם יש במקום ילדים או חסרי דעת שיעברו בפזיזות את המחסום, אולם אם יש דין של מעקה, כיון שאין 10 טפחים, וכן משום הניילון אינו עמיד כשמישהו נשען עליו בכל כוחו, ולכן במקום שיש חיוב מעקה לא יוצאים בכלך ידי חובה].
  • כשיש מצות עשה לעשות מעקה, ראוי להשתדל לעשות את המעקה בעצמו ולא ע"י שליח, משום שמצוה בו יותר משלוחו (בן איש חי שנה ב' פנחס סק"ד). וכן מצינו (קידושין ע.) שרב נחמן עשה מעקה בעצמו, אף שלא היה הדבר לפי כבודו. אך במקום שעשיית המעקה הוא משום הלא תעשה, אין מעלה לעשות את המעקה בעצמו, משום שהדין מצוה בו יותר מבשלוחו נאמר רק על מצות עשה, אך אדם העושה פעולה כדי שימנע מלעבור על איסור לא תעשה, אין הבדל האם הוא עושה זאת מעצמו, או גורם לאחר לעשות זאת, וניתן למוסרו לכתחילה אף לפועל גוי העובד בין בקבלנות, בין בשכר לפי שעה, ובין בחינם.
  • במקום שעולים לגג רק לעיתים נדירות, והסכנה רחוקה מאד, אין חיוב לעשות מעקה באותם מקומות שאין מצות עשה. אך בגג שמעל לבית דירה החייב במזוזה יש חיוב לעשות מעקה גם כשהסכנה רחוקה.
  • שיטת הריטב"א (מו"ק יא. ד"ה ועושה) שמותר לעשות מעקה מעשה אומן בחול המועד, והביאור בדבריו אף שניתן לעשות מעקה מעשה הדיוט לקיום המצוה ולמניעת סכנה, מכל מקום כיון שיש בכך מצות עשה, יש עדיפות לקיימו בהידור. אולם במעקה שנועד רק שלא יהיה לאו של לא תשים דמים בביתך אין היתר זה אף לריטב"א.

אמנם להלכה המשנה ברורה (בה"ל סי' תקמ סעיף א ד"ה וכן) כתב שמדברי רוב הפוסקים נראה שהם נחלקו על הריטב"א, ולהלכה אין היתר לעשות מעקה מעשה אומן בחול המועד גם אם מקיים מצות עשה. וכן הורו הגרי"ש אלישיב (שם) והשבט הלוי (ח"ג סי' סו) שאין לעשות מעקה מעשה אומן בחול המועד.

אחריות האדם שלא עשה מעקה לגג

בגמרא נדרש (שבת לב.) מהפסוק 'כִּי יִפֹּל הַנֹּפֵל מִמֶּנּוּ', שהאדם שנפל מהגג נגזר עליו מהשמים ליפול ולכן הוא נקרא 'הנופל', כלומר שראוי היה למות אם במקום זה או במקום אחר. אולם מכיון שהאדם עבר מצוות התורה ולא עשה מעקה לגגו, מטילים את האחריות עליו על הנפילה, והוא יענש על כך. ועל כך נאמר שמגלגלים זכות על ידי זכאי, וחובה על ידי חייב.

בנוסף נדרש בגמרא מפסוק זה, שגם במקרה שהאדם לא נפל מהגג, בעצם העובדה שהוא היה במקום סכנה וניצל מנכים לו מזכויותיו, ולכן האדם נקרא 'הנופל' עוד בטרם שנפל, משום שכל עוד האדם אינו במקום סכנה אם אינו חייב מיתה מחמת מעשיו הרעים, אף שאין לו זכויות לא יפגע. אולם האדם המצוי במקום סכנה, בשמים דורשים ממנו זכות כדי להנצל, ואם לא תהיה לו זכות, אף שאין בו עבירה המחייבת מיתה הרי הוא יפגע ח"ו.

החומר של אי עשיית מעקה

החכמת אדם (הקדמה לחלק שערי צדק) כותב שיש לדקדק מאד בעשיית מעקה לגג, ומעורר על כך שבארץ ישראל בתקופתו התרשלו בענין. ומביא שם את דברי האר"י הקדוש שהמעקה לגג לא נועד רק למנוע סכנת נפילה, אלא המבטל מצות מעקה כאילו מחזיר העולם לתוהו ובוהו, משום שבכך השפע היורד לעולם נופל שלא בצורתו הראויה. וכפי שהמזוזה שומרת על הבית, כך גם המעקה שומרת את השפע לבית ולעולם כולו שיגיע בצורה הנכונה והראויה.

מעקה בצידי מדרגות

הספרי (כאן) כתב שכבש [כלומר רמפה או מדרגות] פטורים ממעקה, אך החיי אדם (כלל טו הכ"ד) שבודאי יש בכך סכנה וחובה להניח מעקה בצדדי הרמפה או המדרגות, וכוונת הספרי רק לומר שבמקום היציאה מהגג אל המדרגות או הרמפה, למרות שגם שם יתכן ואדם לא ישים לב ויפול, על כך לא חייבה התורה לעשות מעקה. ולהלכה כתב בצל החכמה (ח"ד סי' קטו) שאמנם יש לעשות מעקה גם בצדדי רמפה או מדרגות, אך אין לברך על כך.

האם מותר לאדם לסכן את עצמו?

השולחן ערוך (חו"מ סי' תכז סעיף י) כתב שאין לאדם רשות לומר כיון שאני מסכן רק את עצמי, אין בכך איסור, והעושה כן, מכים אותו מכות מרדות. מאידך הנזהר ושומר על עצמו עליו 'תבא ברכת טוב'. וביאר הט"ז שזהו דברי המדרש (שיר השירים רבה ו א) על הפסוק (שיר השירים ה טז): 'חִכּוֹ מַמְתַקִּים וְכֻלּוֹ מַחֲמַדִּים', וכי יש חיך מתוק מזה, כלומר לא די שהאדם כשהוא מקיים את המצוה מציל את עצמו מהנזק, הוא עוד זוכה לשכר על כך.

סיכום

בגג בית החייבת במזוזה, יש חיוב מעקה, ויש לעשות מעקה יציב שניתן להשען עליו והוא לא יפול, בגובה 10 טפחים [86 ס"מ לגרא"ח נאה, מטר לחזון איש]. וחיוב זה אף שהסכנה רחוקה, ואין להתקין צורה אחרת למנוע את הסכנה.

בגג מחסן, רפת, בית קטן [פחות מ4 מטר מ"ר] בית כנסת אין חיוב מעקה.

אולם במקרה ויש סכנה מצויה החובה להתקין מעקה או כל אמצעי אחר למנוע את הסכנה, בכל מקום שהוא, ואין הבדל אם המקום חייב במזוזה או לא.

ואף במקום שאינו שייך לאדם מסוים, יש מצוה על כל אחד לתקן מקום זה, ויש אחריות לממונים על העיר לפעול בענין.

אין איסור לעלות על גג ללא מעקה כל עוד והדבר פועל בזהירות הנדרשת, וכן ללכת לטיול במקום שיש בו צוקים, אולם בכל מקרה שיש מעט חשש סכנה לצורך פרנסה ודבר מצוה הדבר מותר, אך לשם בילוי אין לעשות זאת משום שהאדם העושה זאת הוא מפסיד משכרו לעולם הבא, וגורם לכך שאף אם אינו ראוי לעונש, אלא אין לו זכויות הוא עלול ח"ו להפגע.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *