שאלה:
מה נהוג , מקובל, לעשות בנושא של מי עולה לתורה ביום שבת. מבין שאם בא אורח במכונית אפשר להעלות אותו במוסיפים. אבל הילד והאבא של בר המצווה אשר הגיעו ברגל לבית הכנסת עולים לתורה רגיל או שגם הם מוסיפים משום שבשבתות אחרות אולי הם נוסעים?
תשובה:
שלום וברכה
אדם שמחלל שבת בפרהסיה, זה לא משנה איך הוא הגיע הפעם לבית הכנסת, אין לעלות אותו אלא מוסיף, ולא משבעה קרואים, אלא אם כן הדבר יכול לגרום למריבה ועלבון גדול וכו', שאז יש להקל שאולי הם כולם תינוקות שנשבו וכו' ואין דינו כמומר.
מקורות:
ראה אגרות משה ח"ב סי' נא, ח"ג סי' יב, מנחת שלמה ח"ב סי' ד אות י, יחוה דעת ח"ב סי' טז.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ב סימן נא: הנה בדבר רופא יהודי מהמפורסמים שבמדינה שרבים צריכים לו להיות בהתקרבות אתו והוא איש בעל מדות רחמים וצדקה באופן גדול וגם עושה הרבה טובות לעניני הקהלה, אבל הוא נשוי נכרית ומטעם זה אין מכבדין אותו בביהכ"נ בשום כבוד והרופא רואה בזה התרחקות מהקהל ומדוכא מאד מזה ולכן רוצים כתר"ה וראשי העיר לכבדו לפעמים בפתיחת וסגירת הארון וכדומה. וגם הוסיף כתר"ה להעיר שמצד הקפדתו על אנשי העיר ברור שרק כל זמן שאמו הזקנה שהיא שומרת תורה בחיים עושה מה שעושה לטובת הקהל אף שמקפיד עליהם ואחר חייה יתרחק מן הקהל ויהיה הפסד גדול להקהל בכלל וליחידים בפרט ורוצה כתר"ה לידע דעתי בזה. והנה עיקר הנידון בזה הוא משום איסור חניפה שיש במה שיכבדו אותו בדברים שאין מן הראוי לכבד לבעל עבירה כזו, דמצד עצם ענין פתיחת וסגירת הארון להניח לבעל עבירה ליכא שום איסור. ואף לקרא לתורה אם הוא רק בעל עבירה לתיאבון ליכא איסור בעצם אם איננו כופר, דכופר ומומר להכעיס יש לאסור בעצם משום דאין כוונתם ללמד תורת ה' בקריאתם והוו דבריהם בקריאתם רק כקריאת דברים בעלמא לא כקריאת דברי התורה תורת ה'.וכו', ולכן אף שגם מזה צריך להתרחק אף מחנופה כזו, שהוא כשמשבחו יותר ממה שהוא ראוי, כי לשבחו במה שהוא ראוי באמת ודאי ליכא איסור דרק בעכו"ם נאמר לאו דלא תחנם לא תתן להם חן בע"ז דף כ' אבל בישראל אף בעוברי עבירה ליכא איסור זה אבל לשבחו ביותר יש להתרחק, ואולי יש גם איסור בדבר לא רק מצד מדבר שקר תרחק אלא גם מצד חנופה, דמצד שקר כיון שהוא לכוונת שלום אין לאסור כהא דכתובות דף י"ז, וא"כ גם לכבדו בפתיחת וסגירת ארון שאין בזה ענין שקר נמי אולי יש איזה איסור מצד חנופה. אבל כיון שאין איסורו ברור ויותר נוטה שאין בזה איסור אלא מעלה טובה הוא להתרחק אף מחנופה כזו יש להקל אם רואה כתר"ה וראשי העיר אשר יש צורך גדול להקהל ולאנשי העיר שיכבדו אותו באיזה דבר בביהכ"נ כהא דפתיחת וסגירת הארון וכדומה. אבל לקריאה בתורה אין להתיר מטעם שכתבתי לעיל. ידידו מוקירו, משה פיינשטיין.
שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ג סימן יב: בענין עליה לתורה ללא שומרי תורה. ובדבר עליות לתורה למי שאינו שומר שבת. הנה מעצם הדין תעיינו בספרי חלק שני מאו"ח סימן נ' שבארתי שם שברכת כופרים אינה ברכה כלל ואין לענות אמן אחריהם כיון דהזכרת השם אצלם הוא כדברים בעלמא ואינם מחזיקים אותו למלך העולם והוי זה כבלא שם ומלכות, אבל הוא דוקא בכופרים דאם אינו כופר שיש לו אמונה בהשי"ת אך שהוא עבריין על איסורין אף על שבת החמורה בשביל פרנסתו ושאר תאוות הויא ברכתו ברכה ומחוייבין לענות אמן אחריה ומוציא ידי אחרים השומעים. ולכן למעשה לאלו הכופרין ממש אין לקרא לתורה לעולם אף שכפירתם בא מצד שכן חונכו מאבותיהם הרשעים והם כתינוק שנשבו דעכ"פ כיון שאינם מאמינים הרי שם הקדוש ברוך הוא הוא אצלם כדברים בעלמא והוא כבלא שם ומלכות שאינה ברכה, ואם הם מאמינים בה' ובתורתו אף שהם בעלי עבירה רשאים לקוראם לתורה, אבל יש למעט כפי האפשר באופן שלא יבוא לידי מחלוקת, וצריך לסדר אופן העליות באופן שלא יצטרכו לקרא אלו שאינם שומרי תורה כל כך. ובימים נוראים יש טעם לכאן ולכאן דרוב בנ"א שבאים להתפלל הרי יש להם אמונה בהשי"ת שהוא כותב וחותם דינו של האדם לטוב או ח"ו שלא לטובה, וגם יש להרבה מהם ממילא הרהור תשובה שיותר יש לקראם לתורה מבשאר ימות השנה, ויש טעם להיפוך שבימים אלו הא צריך יותר ליזהר ואף בדברים שאין מחוייבין ליזהר כל השנה כדאיתא /באו"ח/ בסימן תר"ג לענין פת עכו"ם, וכמו כן הוא בכל דבר. אבל יותר נוטה שהוא רק בדברים שאינו נוגע לאחרים אבל בדברים שהחומרא הוא קולא לזלזל בכבוד אחרים שאפשר שיש להם הרהור תשובה לא שייך להחמיר שלכן יש להקל, אבל לכופרים ממש בכל אופן אין לקרא לתורה כדלעיל ולרוב בנ"א מהסתם שבאין להתפלל מותר.
