שאלה:
ליל שבת במלון היה על אחד הכסאות בחדר אוכל נרות שבת ולמחרת בסעודת בוקר הגוי הרים את כל הכסאות בערמה כך שכסא האיסור מעורב עמהם האם זה ביטול ברוב או שהוי דשיל"מ
תשובה:
שלום וברכה
נדון זה ידוע ומצוי ונכתב עליו רבות, נציין רק בסברא לשתי סברות יסודיות: לגבי עצם הקביעה שהכסאות הן דבר שיש לו מתירין, רבים צירפו לקולא את שיטת הצל"ח בביצה ג ב, פסחים ט ב, שבכלים אין דבר שיש לו מתירין כיון שהשימוש של היום שולש מחר הם שני דברים שונים, וזה של היום אין לו מתירין והוא אבד. כמו כן, לגבי החשש שהכסאות הן דבר שבמנין האריכו לדון, שאפשר שאין דין דבר שבמנין באיסור המותר למחר. ראה מה שכתב בזה במגדנות אליהו ח"ג סי' ו בארוכה. עוד צירפו לזה את המחלוקת הידועה בין הפרישה למגן אברהם בסי' רעז, אם השולחן בכלל נעשה בסיס, הפרישה סבר שכיון שהוא חשוב ומיועד לכתחילה לשימושים רבים הוא אינו נעשה בסיס, וכך יש לומר גם לגבי הכסא שעיקרו לישבה, לדעת הפרישה רק מגש המיועד לכך וכדומה נעשה בסיס, אמנם המגן אברהם חולק, ונהגו כמותו, אבל ראה באר היטב שם שסבר שסטנדר אינו נעשה בסיס, והסבירו סברתו, ששולחן מיועד לכתחילה גם לנרות, כל דבר שמים עליו, לכן כאשר השתמשו בו כדרכו הוא נעשה בסיס, אבל סטנדר מיועד לספרים, ולכן גם אם באופן אקראי כך עשו הוא אינו בסיס, וכך הוא גם בכסא. ואף שכל זה נתוםן במחלוקת, בצירוף הכל יחד יש להקל. וראה עוד במגדנות אליהו שם.
נהנתי מאוד מזה. תודה לכבוד הרב ולשואל.
יישר כח לשואל. במחילה מכבוד הרב אך האם אין בשני הצירופין הראשונים סתירה מיניה וביה? בצירוף הראשון הרי הודגש שזה לא דבר שיש לו מתירין כיון שכל יום נידון בפ"ע ואילו בצירוף השני נאמר שזה לא דבר שבמנין כיון שמחר זה יהיה מותר
אין כל קשר בין הנושאים: הצירוף הראשון הוא ענין טכני, שכיון שהשימוש של היום אינו חוזר, זה באמת לא דבר שיש לו מתירין [בשונה מאוכל הנאכל בלאו הכי רק פעם אחת, היום או מחר]. הנושא השני הוא של חשיבות, כדי שדבר יקבל חשיבות, יש צורך שחשיבותו תהיה ברת קיימא.
השאר תגובה