שאלה:
שלום הרב- זמן רב אני מתלבט בשאלה כיצד לנהוג במעשר כספים? מצ אחד אני מנהל טבלה מסודרת הכנסות/הוצאות/מעשר כספים – הסכום למעשר ב"ה הולך וגדל מחודש לחודש אך מאידך חשבון העו"ש במינוס כך שהדבר כובל אותי מלתת מעשר כספים, – כיצד יש לנהוג באופן כזה?
תודה
תשובה:
שלום וברכה
ראשית פרקטית אתה עושה טעות… ברגע שהמעשר נצבר זה בלתי אפשרי לעמוד בזה, מה שאני עושה, מיד כשיש הכנסה ולא משנה ממה, משכורת של הבעל של האשה, מפרישים מעשר, כאילו לכתחילה נכנס רק 90%, כך ניתן לעמוד בזה בנקל ולא נצברים סכומים.
רק יש לבדוק האם אתה חייב במעשר, ובזה הכלל הוא כך:
אדם שאם יתן מעשר כספים יכנס על ידי כך לחובות ויזדקק לעזרה, או שיאלץ לחיות ברמה נמוכה מכפי הרגלו – פטור לתת מעשר כספים. כמובן, אדם שמשתדל לצמצם בהוצאותיו במידה מתונה ועל ידי כך הוא מצליח לתת מעשר שכרו הרבה מאוד וסגולה היא לעשירות, כמו שאמרו חכמים "עשר בשביל שתתעשר". מצות מעשר היא היחידה בתורה שעליה אומר הקב"ה "בחנוני נא בזאת", כלומר, תבחנו אותי ותראו אם "משתלם" לכם לתת מעשר!
לכתחילה, נראה שאדם שעתה דחוק לפרנסתו, אף שכאמור הוא פטור מלתת מעשר כספים כדאי לעשות על כך התרת נדרים, שכן לדעת רוב הפוסקים מעשר כספים אינו חיוב גמור אלא מנהג, אולם לאחר שאדם נהג כך ולא התנה שיהיה בלי נדר נעשה עליו הדבר כנדר, וממילא, אם יעשה התרת נדרים הדין קל הרבה יותר ובודאי יהיה רשאי להמנע מלהפריש.
איחולינו, שהקב"ה ישפיע עליכם שפע ברכה והצלחה ותהיו תמיד מהנותנים ולא מהמקבלים.
מקורות:
ראה רמ"א יו"ד סי' רנג סעי' ג שעני פטור ממעשר, ובס' אהבת צדקה פרק ד בשם הגרי"ש אלישיב, שאף אם לא יזדקק לבריות אלא שלא יוכל לחיות כפי הרגלו הוא פטור מלתת מעשר. מדברי הערוך השלחן סי' רנא נראה שאם יש לאדם מזון מועט כדי כלכלתו בדוחק הוא חייב במעשר אף שהוא דחוק מאוד בפרנסתו, אולם, כאמור הורה הגרי"ש אלישיב שאין הלכה כדבריו.
בשו"ת מנחת יצחק ח"ו סי' קא מחדש, שגם אדם שפטור מלתת מעשר כספים ראוי שיפריש סך זה מהכנסותיו ולאחר מכן יטול את המעות לעצמו, לפי שעצם ההפרשה יש בה תיקון גדול על פי קבלה.
תודה רבה לרב
בעקבות התשובה של הרב- אילו הוצאות אוכל לכלול במעשר כספים לאור המצב שתיארתי? תודה רבה
זה לא קשור לנושא. יש שאלה האם אתה חייב במעשרות כן או לא. שאלה שניה: במידה ויש חיוב מעשרות, מה מנכים מחישוב ההכנסות לחיוב מעשרות:
בדרך כלל, הוצאות שאתם מוציאים לצורך העבודה ניתן לכתחילה לנכותם מהרווח, ואין כל בעיה [נסיעות, קניית ציוד, תשלום למטפלת כאשר הילד נשלח אליה כדי שניתן יהיה לצאת לעבודה, עלות רואה חשבון וכו']. מעשר כספים הוא רק על הרווחים. אולם הוצאות שלא קשורות לעבודה, כמו המחייה בבית, לא מנכים מדמי המעשר, אלא מי שמאוד דחוק בפרנסה.
הברכי יוסף (יו”ד רמט,ה) הביא דברי הכנסת הגדולה שכתב שאפשר לנכות הוצאות ביתו, וחלק עליו. אך כדברי הכנסת הגדולה כתבו האבקת רוכל סימן ג’ והקיצור שולחן ערוך סי’ ל”ד ס”ד. וכך משמע גם בדברי האהבת חסד פי”ח אות ג’. אכן בשבט הלוי (ח”ה קלג,ד) כתב שמשמעות הפוסקים היא שלא כהכנסת הגדולה וכך ראוי לנהוג, אלא אם כן המצב דחוק. אלא שכתב שהוצאות הנדרשות לצורך העבודה מנכים מחישוב המעשר, וכאמור.
וראה שם שאנשים שפרנסתם דחוקה יעשו כהכנה”ג ויורידו הוצאות הבית וכו’ אבל בעלי פרנסה מרווחת יחמירו כהברכי יוסף.
השאר תגובה