נישואי ילדים מכספי מעשרות

שאלה:

הא ניתן להשתמש בכספי מעשרות כדי לשלם את הוצאות של חתונת בניו?

תשובה:

בודאי, הכנסת כלה זה דבר חשוב מאוד, ואפשר לתת להוצאות הנישואין ממעשרות, בתנאי שלא התחייב קודם למחותנים סכום מסויים על דעת לתת משלו, שאז אין לתת מעשר, משום שאין לפרוע חובו ממעות מעשר, רק אם מתחייב לכתחילה על דעת כן, או שכלל לא התחייב או שנותן יתר על מה שהתחייב, זה אפשר לתת ממעשרות.

מקורות:

על ענין קדימה במעשר כספים כתבנו במקו"א: עיקר מצוות מעשר כספים הוא לצורך פרנסת תלמידי חכמים עניים ((כן פסק בספר אהבת חסד חלק ב פרק יט על פי מדרש תנחומא סוף פרשת ראה "עשר תעשר. עשר בשביל שתתעשר, עשר כדי שלא תתחסר, רמז למפרשי ימים להפריש אחד מן עשרה לעמלי תורה". וכן מביא השיטה מקובצת בכתובות דף נ ע"א בשם הרב המעילי, שמצוות חומש היא כנגד שתי המעשרות שמפרישים מתבואה, ומעשר אחד יש ליתן "לצדקה לבני עניים כמו שהיה נותן מעשר ראשון לכהנים וללוים למען יחזקו בתורת השם".)), ומי שאינו יכול ליתן את הכל לתלמידי חכמים, יתן לפחות רובם או חציים ((כן מביא האהבת חסד שם בשם הכנסת הגדולה המודפס בגליון השו"ע יו"ד סי' רמט סעיף א, וכן מודפס גם בשו"ת אבקת רוכל סי' ג.)). אמנם, אם יש חולה מסוכן שזקוק לכסף לרפואתו ((בשו"ע סי' רמט סעיף טז כתוב "ומצות צדקה לנערים ללמוד תורה או לחולים עניים עדיף ממצות בית הכנסת". ובהגהות יד שאול שם מבאר שמדובר בחולים מסוכנים, ורק הם קודמים לבית הכנסת. בדברי השו"ע לא נתבאר אם החולים המסוכנים קודמים לתלמידי חכמים, אם לאו. אבל בספר חכמת אדם כלל קמה אות ז כתב שחולה מסוכן קודם לכל הצדקות.)), או שיש לו קרובים עניים, אף שאינם תלמידי חכמים ((כן פסק האהבת חסד שם בהגהה ראשונה. וטעמו שאף שבמצוות מעשר יש עדיפות לתלמידי חכמים, מכל מקום, במצוות צדקה יש דין קדימה לקרובים יותר מתלמידי חכמים, כמו שפסק הש"ך בסי' רנא ס"ק יז (עיין בגיליון 26 דין 5), וכיון שבנתינה זו אדם פוטר את עצמו ממצוות צדקה, יש להקדים את הקרובים. ומסתפק שם בעני שפטור ממצוות צדקה (עיין גיליון 22 דין 1) ודוחק את עצמו להפריש מעשר, אם יש לו להקדים תלמידי חכמים כדי לקיים מצוות מעשר כראוי, שהרי פטור ממצוות צדקה.)), יש להקדימם לתלמידי חכמים. תרומה למוסד שלומדים בו תלמידי חכמים, נחשבת להחזקת תורה, אף אם חלק מהלומדים אינם עניים ((בספר צדקה ומשפט פ"ו הערה יג מסתפק אם תרומה לישיבה או בית המדרש שלומדים בו תלמידי חכמים עניים ועשירים נחשבת כהחזקת תלמידי חכמים עניים, ומכריע שאם רוב הלומדים עניים יש לישיבה מעלה זו, מדין רובו ככולו. ולפי זה ישיבה שרוב הלומדים הם בני עשירים וסמוכים על שולחן אביהם, אין לה מעלה זו. לכאורה ניתן לומר סברא נוספת שאם רוב הלומדים עניים, לא תיגרע מעלת החזקת תורה מכך שיש גם עשירים, מכיון שריבוי הלומדים מחזק את כל הישיבה, יוצא שאף לעניים יש תועלת בלימוד התורה של העשירים. אמנם, יתכן לומר שיש להעדיף צדקה שכולה לעניים ממש, מאשר צדקה שחלקה לעשירים, ואין העניים נהנים אלא בצורה עקיפה. ואפשר שניתן גם לצרף דעת הרבה אחרונים הסוברים שמקיימים מצוות צדקה בהחזקת תורה, אף אם הלומדים אינם עניים (עיין פתחי תשובה יו"ד סי' רנח ס"ק יג וספר דעת תורה שם ס"ק יב, ויתבאר בעהשי"ת בגיליון הבא), ואם כן אין להקפיד שיהיו כל הלומדים עניים.)).

אדם שזקוק למקום בבית כנסת, אינו רשאי לקנות מכספי מעשר ((שמקום בבית הכנסת הוא זכות קניינית, והרי זה כקונה תשמישי מצוה מכספי מעשר. וכן כתב בספר דרך אמונה הלכות מתנות עניים פ"ז ס"ק כז "כל דבר שגם בלאו הכי היה נותן לו, אי אפשר לחשב בחשבון המעשר אף על פי שזה נחשב לצדקה", ובציון ההלכה שם ס"ק סג מביא בין היתר שכן הורה החזון איש, והרבה פעמים קניית מקום היא הכרחית, כגון שבית הכנסת צר מהכיל את כל הרוצים להתפלל בה, או שהגבאים לא נותנים עליה לתורה למי שאין לו מקום. וכן ראיתי בספר באורח צדקה בשם הגר"י קמינצקי בספר אמת ליעקב יו"ד הערה 134 שאי אפשר לשלם דמי חבר לבית הכנסת מכספי מעשר, כיון שמקבל שירות עבור תשלום זה, והרי זה כמקח וממכר.)). כמו כן, עיר שיש בה בית כנסת אחד בלבד, אינו רשאי להשתתף בהחזקת בית הכנסת מכספי מעשר, מאחר שבני העיר חייבים בכך ((כמו שנפסק בשו"ע חו"מ סי' קסג סעיף א שכופין בני העיר זה את זה לבנות בית הכנסת, ודבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין. ולפי זה אפילו מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת ואינו נהנה ממנה כלל, אינו יכול לשלם עבור ההחזקה מכספי מעשר כיון שהוא מחויב בה. וכן כתב בשו"ת מהר"י אסאד יו"ד סי' שלה שאסור לקנות מקום ישיבה בבית הכנסת מכספי מעשר, משום שהוא חוב המוטל על הציבור, ומסתמא מדובר כשיש בית כנסת אחד בעיר. וכן כתב בספר בית דינו של שלמה יו"ד סי' א (דף מט טור ד) שמטעם זה אסור לשלם מכספי מעשר עבור רכישת קרקע לבית קברות.)). אבל אם משלם עבור ההחזקה מרצונו ((כגון שיש בתי כנסת נוספים בעיר, או שמשלם יותר ממה שחייב לפי חלקו, ואפילו אם שאר הציבור אינם עניים, וכמבואר בשו"ת חתם סופר יו"ד סי' רמב.)), רשאי לשלם מכספי מעשר.