שאלה:
שלום רב. כשהייתי קטן, בערך בגיל 9, במהלך השבת, הייתי בחדר של אחותי ביחד עם בת דודתי (שגדולה ממני בכמה שנים) שבאה לבקר אצלינו בשבת. והיה רגע שניגשתי לארון של אחותי והוצאתי משם סוג של שרשרת של ילדים ואמרתי (כבדיחה) לבת דודתי:
״הרי את מקודשת לי בשרשרת זו״, וישר אחותי אמרה לי שאסור לומר את זה אפילו בצחוק, אז ישר החזרתי את השרשרת לארון ואמרתי ״ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד״.
עכשיו גם לא היו עדים מלבד אחותי בחדר, והשאלה היא האם יש איזשהו חשש שהיה פה משהו? או שזה סתם? גם מבחינת הכוונה ברור שלא הייתה כוונה לקדש חלילה או משהו בכיוון, זאת הייתה סוג של הלצה כילד, אבל עדיין יש לי מועקה וחשש במיוחד היום שבת דודתי נשואה עם ילדים, ואני לא רוצה חלילה שתהיה פה איזשהי בעיה ח״ו.
תשובה:
שלום רב,
אתה יכול להיות רגוע אין בזה כל חשש קידושין. נכון שאחותך צדקה לגמרי, לא עושים צחוק עם מעשים ודיבורים כאלה. אבל הלכה למעשה ברור שאין בזה חשש קידושין. ילד אינו יכול לקדש איזה זה ברור לגמרי. אמנם בשו"ת נודע ביהודה חידש שקטן שקידש לאחר שיגדיל זה חל מיד כשגדל, והאריך בחידושו זה בתשובה ארוכה מאד, נדמה לי התשובה הכי ארוכה שלו. אולם זה רק כאשר הקידושין היו לאחר שיגדיל, ולא סתם כך קטן שמקדש שזה נלמד מפסוק שהקידושין לא חלים: איש פרט לקטן. כמובן שיש עוד כמה וכמה פרטים השוללים חשש קידושין כמו גם עדים שלא ראו את האירוע. ולכן ברור שאין בזה חשש קידושין.
