בס"ד

מאמרנו השובע עוסק באיסור בישול נכרי. מה סיבת האיסור? והאם האיסור כולל גם יהודי מחלל שבת? איזה מאכלים נאסרים, ואיזה מותרים? מה ההגדרה של דבר העולה על שולחן מלכים בימינו? האם תפוח אדמה ואורז נחשבים מאכלים העולים על שולחן מלכים? האם גזר או סלק שבימינו נאכלים כסלט חי מגורד בכלל האיסור? כיצד ניתן לפתור את הבעיה, ולאכול ממאכל שפועל נכרי מכין? האם יש הבדל בין ספרדים לאשכנזים? והאם ספרדים יכולים לאכול מכשרות אשכנזית? האם ניתן לשתות קפה המוכן ע"י נכרי? האם ניתן לאכול בייגל ולקס שהוכנו ע"י נכרי לעיני הלקוח? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

בישול עכו"ם

בפרשה נאמר (דברים יג ז): 'כִּי יְסִיתְךָ אָחִיךָ בֶן אִמֶּךָ אוֹ בִנְךָ אוֹ בִתְּךָ אוֹ אֵשֶׁת חֵיקֶךָ אוֹ רֵעֲךָ אֲשֶׁר כְּנַפְשְׁךָ בַּסֵּתֶר לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ'. הלכות רבות נלמדו מפסוקים אלו המורים לנו כי חטא גדול מתחיל בחיבור שלילי לאדם קרוב אליך המנצל את קרבתו כדי להסית אותך לדעותיו המגונות. ולשם כך יש גם צורך לשמור על מרחק מסוים מאדם בעל דעות של עבודה זרה, וכפירה באלוקים, להזהר שלא להיות מושפעים ממנו.

בגמרא (חולין ד:) מובא שאדם אינו יכול להסית את חבירו בלי אכילה ושתיה משותפים, ולכן היא מפרשת את הפסוק כי אותו אח שהסיתך עשה זאת ע"י אכילה ושתיה משותפים. וכדברי חז"ל (ילקוט שמעוני שמואל רמז קל): 'גדולה לגימה שהיא מרחקת את הקרובים, ומקרבת את הרחוקים'.

מסיבה זו אחת הגזירות שחכמים אסור הוא לאכול בישולי עכו"ם כיון שאכילה מתבשיל שנכרי בישל מקרבת את הלבבות והיא עלולה להביא לידי נישואי תערובת רח"ל, ולכן חכמים חייבו לשמור על מרחק מסוים, במאמרנו השבוע נרחיב באיסור זה.

כאשר אנו צריכים לקיים פגישה עסקית במסעדה או בביתו של נכרי העובד את אלוהיו, בעצם העובדה שאנחנו מודעים להלכות אלו, ולכך שהפגישה מותרת כי המשגיח במסעדה התחיל את התהליך הבישול, או שהיהודי סייע בבישול, או שאנחנו נמנעים מלאכול מאכלים מסוימים, הדבר גורם לכך שהאדם זוכר שאמנם אנחנו נפגשים עימו לצורך העסק או כל מטרה אחרת, אולם בעניני דת עמדתנו שונה, והדבר מונע מקירוב הדעת בארוחה לגרום לנו להיות מושפעים ממנו. אולם יש לתת את הדעת כי גם במקרים שהאכילה המשותפת מותרת, צריך לתת את דעתו ליצור דיסטנס מתאים.

טעם האיסור

דעת רש"י (ע"ז לה: ד"ה והשלקות) והרמב"ם (מאכלות אסורות פי"ז ה"ט) שהאיסור כדי שלא יבואו לידי נישואי תערובת רח"ל, וכן דעת רוב הפסוקים. אך ברש"י (ע"ז לח. ד"ה מדרבנן) הובא טעם נוסף שהאיסור הוא שאם יהודי יהיה רגיל לאכול בסעודות הנכרי, יש חשש שבסופו של דבר הנכרי יאכיל אותו דבר אסור, ולכן נאסר בישול נכרי גם אם הוא סבור שהכל כשר. וחלק מהפוסקים הזכירו גם איסור זה.

יהודי מומר

התפארת למשה (יו"ד סי' קיג) והפתחי תשובה (שם סק"ט) כתבו שההבדל בין הטעמים האם האיסור הוא משום נישואי תערובת או שמא יאכל דבר אסור, הוא האם נאסר בישול של יהודי מומר. וכתב שנראה שעיקר הטעם הוא נישואי תערובת. מאידך האבני נזר (יו"ד סי' צב), הזבחי צדק (סי' קיג סעיף יב) והמנחת יצחק (ח"ג סי' עב) אסרו.

אך הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה יו"ד ח"א סי' מה ד"ה אבל) והציץ אליעזר (ח"ט סי' מא) הכריעו להלכה שהעיקר כדעת הסוברים שהאיסור הוא רק מחשש לנישואי תערובת, ולכן אין בעיה לאכול מדבר שבושל ע"י יהודי שלצערנו אינו שומר תורה ומצוות, ובתנאי שישנו השגחה טובה שאכן המוצר כשר.

הגר"ע יוסף (יביע אומר ח"ה סי' י) שאף שמעיקר הדין הלכה כדעת המתירים, אולם כיון שיש מקום לדעת האוסרים, ראוי שהמשגיח במפעל של מחללי שבת יהדר וילחץ על הכפתור להפעיל את המערכת.

אמנם הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה או"ח ח"ב סי' מ) כתב שאף מוצר שאין בו בעיה כשרותי יש להמנע מלאכול במסעדה של מחלל שבת ללא כשרות מוסמכת, משום שאנשים יבואו לאכול שם גם דברים אחרים, ואם הוא רעב ביותר, ואין לו מקום אחר לאכול, יכול להכנס בצנעה, ואם יש אנשים שרואים אותו, יודע להם שהוא מצטער מאד מחמת הרעב, והוא נכנס לאכול רק דבר כשר. אך אם אינו מצטער מאד אין להכנס לשם כלל.

מה האיסור כולל

חכמים אסרו רק סעודה המביאה לידי קירוב הדעת, ולכן נאסר רק מאכל שישנם בו כמה תנאים שבהם ראוי חכמים צורך מיוחד להפריש את האדם.

א. מאכל שעבר תהליך של עיבוד ובישול ע"י האש. ולכן דג מלוח, או בשר מעושן, או מאכל שהוכן רק ע"י מיקרוגל [כמובן מאכל שבושל כרגיל ורק חומם ע"י מיקרוגל אסור]. (שו"ע יו"ד סי' קיג סעיף יג). לגבי בישול בקיטור דעת הגר"ע יוסף (יביע אומר ח"ה יו"ד סי' ט) כיון שיש בכך מחלוקת הפוסקים, בספק בישול נכרי ניתן להקל. אולם דעת השבט הלוי (ח"ב סי' מה) שלהלכה נקבע שדינו בישול באש.

ב. שהמאכל צריך את הבישול, אולם מאכל שמקובל לאוכלו גם חי וגם מבושל, כדוגמת פירות וירקות שונים, אין איסור בכך שהנכרי בישל אותם.

ג. מאכל מכובד שניתן להגישו על שולחן מלכים. בימינו מאכל שמוגש בחתונה ובאירוע יוקרתי, נחשב עולה על שולחן מלכים, אך מאכל שברוב החתונות לא יגישו אותו משום שהוא אינו יוקרתי מספיק, נחשב מאכל שאינו עולה על שולחן מלכים.

המציאות בימינו

הפוסקים נחלקו האם הגדרות אלו תלויים ברוב העולם, או שבכל מקום דנים מהו המנהג של אותו מקום, דעת הפרי חדש (יו"ד סי' קיג סק"ג) שהדבר תלוי במנהג רוב העולם, ואילו דעת החיד"א (יו"ד סי' קיג שיורי ברכה סק"א) שהדבר תלוי מה מנהג המקום, ובלבד שהמנהג אינו דבר משונה, והוא מנהג המדינה, ולא מנהג של משפחה או מקום קטן. וכך נראה מדעת רוב הפסוקים. ולכן במציאות של ימינו שהעולם מחפש דברים חדשים ומתכונים חדשים, ונורמות משתנות במהירות, יש לבחון היטב כל מוצר האם המציאות שעליו דיברו הפוסקים לא השתנה. ובפרט שבעבר היתה חלוקה ברורה בין מוצרים עממים למוצרים המיועדים לאצולה, בימינו החלוקה מטושטשת מאד, ובאירועים רבים מוגשים מאכלים שנחשבו בעבר הקרוב מאכלים עממים במתכונים יוקרתיים. אולם כדי שהדבר יוגדר כעולה על שולחן מלכים יש צורך שאכן יהיה מקובל להגישו, ולא רק כשהשף רוצה לרגש את הסועדים במשהו שונה ואקזוטי.

ולכן בימינו רוב המאכלים עולים בצורה זו או ארחת על שולחן מלכים, אך עדיין ניתן לומר שגריסים, שעועית, סרדינים, וכדומה, לרוב אינם מוגשים בחתונות ואירועי יוקרה. אך כאמור בימינו יש לשים לב כל הזמן האם המציאות לא השתנה במקום מסוים.

שינוי במהלך הדורות

לדוגמא הערוך השולחן (יו"ד סיק קיג סעיף יח) כותב שתפוחי אדמה בזמנו ברוסיה היה מאכל שרק אנשים עניים אכלו, ואף שלעיתים גם עשירים טעמו מאכל העשוי מתפוחי אדמה, משום שנהנו לטעום טעמים שונים, או ששרים מכינים תבשיל המכיל גם תפוח אדמה, מכל מקום המאכל כשלעצמו אינו דבר העולה על שולחן מלכים, ולכן אין בו בישולי עכו"ם. הערוך השולחן מוסיף כי למרות שהחכמת אדם (כלל סו סעיף ד) כתב שתפוחי אדמה עולים על שולחן מלכים, יש לשער שבזמנו של החכמת אדם שהתפוחי אדמה היה עדיין מוצר חדש ברוסיה הוא היה מאכל יוקרתי, [בתקופת החיי אדם השלטון ברוסיה הצארית דחפה ועודדה מאד את האיכרים לזרוע תפוחי אדמה, אך יש לברר היסטורית האם הוא חדר לחוגי האצולה], אך הערוך השולחן מסיים שבימיו הוא נהפך למאכל המוני שזה בושה להגישו לפני אדם נכבד. כמובן שיש לציין שבימינו הדבר השתנה שוב, ובחתונה – מסעדת יוקרה – מלון יוקרתי מקובל להגיש תפוחי אדמה, ולכן בימינו יש איסור בישול נכרי על תפוחי אדמה. וכן הורה השבט הלוי (ח"ב סי' מה) למעשה.

כך גם בנוגע למה שנקרא בעברית היום אורז [rice] שהחכמת אדם (כלל סו סעיף ד) והערוך השולחן (יו"ד סי' קיג סעיף יט) כתבו שאינו עולה על שולחן מלכים, בעוד שבימינו היא תוספת מקובלת בכל אירוע יוקרתי.

כך גם כתב החכמת אדם (כלל סו סעיף ד) שגזר אינו נחשב דבר הנאכל חי, משום שרק לעיתים רחוקות הוא נאכל כך, בימינו הדבר השתנה והדרך להכין סלטים רבים מגזר חי, ואף להגיש אצבעות גזר חי. אמנם מדבריו יש ללמוד שדבר כסלק, שלרוב נאכל רק מבושל, אף שלעיתים יש המכינים מסלק חי מגורד סלטים שונים, כיון שרוב אכילתו הוא ע"י בישול, הוא מוגדר כדבר שאינו נאכל חי.

ההבדל בין פת נכרי

הגזירה על בישול נכרי הוא גזירה מוקדמת וחמורה יותר מהגזירה על פת נכרי, ולכן קולות שונות שנאמרו על פת נכרי, לדוגמא שעל 'פת פלטר' כלומר הנמכרת בחנות, ואינו אוכלה בבית הנכרי, השולחן ערוך (יו"ד סי' קיב סעיף ב) התיר במקום שאין פת ישראל מצוי. והרמ"א סבר שמעיקר הדין מותר גם כשפת ישראל מצוי. אלא שיש ענין להדר ולהזהר מכך. אולם בבישול נכרי לא נאמר קולא זו.

הפתרונות

חכמים אסור בישול נכרי רק במקרה וכל הבישול נעשה ע"י נכרי, אולם במקרה ויהודי שותף בבישול אין איסור. ולכן כאשר יהודי מניח את הדבר על האש, אף שהנכרי ממשיך את הבישול, או להיפך שהנכרי הניח את המאכל על האש והיהודי עירב את המאכל לפני שהוא מוכן, והעירוב הועיל להכנתו, אין בכך איסור.

אולם במקרה והיהודי לא התעסק במאכל עצמו אלא רק הדליק את התנור, דעת השולחן ערוך (יו"ד סיק יג סעיף ז) שהדבר אינו מועיל, ורק בפת נכרי הקילו בכך, אך בבישול נכרי יש צורך לעשות פעולה במאכל עצמו. אולם לדעת הרמ"א הדבר מותר. ולא עוד אלא אף אם היהודי רק זרק קיסם לתוך התנור ובכך השתתף בהדלקתו, המאכל מותר.

ספרדי לאכול מכשרות אשכנזית

מנהג הספרדים להחמיר כדעת השולחן ערוך שיש צורך שהיהודי יעשה פעולה במאכל עצמו, בעוד שמנהג האשכנזים להקל כדעת הרמ"א שדי שמשגיח הכשרות ידליק את התנור בתחילת היום, ובכל פעם שיכבו את התנור רק למשגיח יש סמכות להדליקו, ובכך אין בעיה של בישול נכרי, דבר המיקל כמובן מאד על מערכת הכשרות. ויש לציין כי אמנם יש כשרויות אשכנזיות המקפידות על כך דעת השולחן ערוך, כדי שגם לספרדים המוצר יהיה מהודר, אך ברבים מקילים בכך.

הגר"ע יוסף (יחוה דעת ח"ה סי' נד) נשאל האם ניתן לאכול במסעדה או מלון בכשרות רבנות המקילה בכך, והשיב על כך, שבמציאות בבתי המלון ובמסעדות יש עוד כמה צדדים להקל, וכפי שמנה בתשובתו, ולכן יש מקום להקל, והמחמיר תבא עליו ברכה.

מפעל

המנחת יצחק (ח"ג סי' כו סק"ו) כתב שביצור תעשייתי במפעל יש מקור להקל, משום שאין בכך חשש של נישואי תערובת עם הפועל המבשל בבית החרושת, ואין כאן שום קירוב דעת עימו, ואף שלא התיר במפעל לחוד, כאשר הבישול הוא בקיטור, כתב שבצירוף שני הסברות ניתן להקל.

אך בשבט הלוי (ח"ב סי' מה) כתב שלמעשה הפסוקים וביניהם החזון איש הכריעו שהאיסור הוא גם ביצור תעשייתי.

הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה יו"ד ח"ד סי' מח אות ה) כתב, שמוטל על המשגיח במפעל לסדר את הדברים בצורה שלא יהיה בישול נכרי, אך במקרה והמשגיח לא עשה כן, רוב העם נהגו להקל, וכיון שהוא רק איסור דרבנן אין למחות במי שמיקל.

קפה תה שוקו

נחלקו הפוסקים האם יש איסור לשתות קפה שהוכן ע"י נכרי. ויש שהתירו את שתית הקפה אך אסרו לשתות אותו בישיבה יחד עם הנכרי, משום שהדבר גורם לקירוב לבבות. למעשה בערוך השולחן (יו"ד סי' קיג סעיף כב) הכריע שמכיון וברכתו שהכל הוא אינו נחשב מאכל, והדבר מותר. [כלומר כיון שהוא נועד לשתיה, להבדיל ממרק שנועד לאכילה, ולכן מרק ירקות מברך גם על המים בורא פרי האדמה. ראה משנה ברורה (סי' רב ס"ק לד)]. וכן כתבו בשבט הלוי (ח"ב סי' מד) והגר"ע יוסף (ח"ד סי' מב) שיש כמה טעמים להקל בשעת הצורך, אולם שניהם סיימו שהמחמיר תבא עליו ברכה.

בייגל ולקס

המאכל הפופלארי בייגל ולקס, מורכב מבייגל שהוא בצק המוכנס לסיר עם מים רותחים ומקבל חליטה ראשונית, ולאחר מכן נאפה בתנור ומקבל את צורתו הסופית. והוא נאכל עם סלמון מעושן [לקס] וגבינת שמנת ותוספות נוספים. נתייחס כעת האם יש בלקס ובביגל בכך בעיה של בישול נכרי, בהנחה שכל שאר בעיות הכשרות נבדקו כראוי.

בלקס על אף שהוא מאכל מכובד העולה על שולחן מלכים, אין בעיה כיון שהוא עובר תהליך של עישון ולא של בישול או אפיה, וכאמור האיסור אמור רק בדבר שעבר עיבוד ע"י האש, ועישון אינו נחשב עיבוד ע"י האש. וכמובן הדברים אמורים כאשר ברור שהלקס מכיל רק סלמון ומלח, ואין בו בעיה כשרותית אחרת.

אולם על הבייגל יש לדון האם הדבר נחשב בישול ונאסר משום בישול נכרי, או שהוא נחשב פת אפויה, ואז במקום שאין פת ישראל ניתן להתיר לאכול מפת נכרי, ואם כן ניתן לאכול מפת זו. הגר"מ פיינשטיין (אגרות משה יו"ד ח"ב סי' לג ד"ה הנה; יו"ד ח"ד סי' ד) כותב, כי אף שהבייגל עובר חליטה בתחילת התהליך הוא נחשב כפת, ולכן ניתן להקל בו באופנים שהקלו לקנות מחנות המוכרת פת נכרי במקום שאין פת ישראל, ומעיקר הדין הרמ"א סבר שאף במקום שהפת מצויה אפשר להקל. והוסיף עוד שגם במקום שמצוי פת ישראל אולם בייגל ניתן להשיג רק בחנות הנכרי נחשב הדבר שלא מצוי פת ישראל, כיון שסוג כזה של פת לא מצוי וניתן להקל.

אמנם האגרות משה מוסיף, שהדברים אמורים רק במקרה שאין שום חשש שהנכרי מוסיף שומן עוד דברים נוספים לבצק, משום שאז צריך השגחה על תהליך היצור. ולכן כאשר יש בייגל שידוע שמכיל רק קמח מים ביצים או מוצרים נוספים שידוע שאין בהם שום חשש כשרות ניתן לסמוך על כך, אולם במקרה ולעיתים מוסיפים לבייגל שמן או מוצרים אחרים שעלולים להיות בחשש כשרות, אסור לאכולו אלא אם כן קיימת השגחה במקום או שהדבר הוכן לעיני הלקוח והוא רואה שבמקום זה הדברים מוכנים אך ורק ממוצרים ללא חשש כשרות.

לסיכום: כאשר אין בעיה כשרותי והנידון הוא רק שבייגל והלקס הוכנו ע"י המוכר הנכרי, לדוגמא שהלוקח רואה כיצד המוכר מכין את המוצר, וידוע שאין במקום רכיבים שאינם כשרים, במקום שאין להשיג בייגל שנאפה ע"י יהודי, מותר לאכול את הכריך. ולאשכנזים מעיקר הדין אף במקום שניתן להשיג בייגל הנאפה ע"י הידוי הדבר מותר. וכמובן שעל הלקוח לדאוג ששאר המוצרים בכריך כגון גבינת השמנת וכדומה יהיו כשרים. אולם המהדר שלא לאכול 'פת פלטר' ימנע מלאכול את הבייגל ותבא עליו ברכה.

סיכום

כל מאכל שאינו נאכל ללא בישול, ובושל ע"י אש, ונהוג להגישו באירועים מכובדים, יש איסור לאוכלו.

דבר שהוכן ע"י מליחה עישון מיקרוגל אין איסור, לגבי קיטור נחלקו הפסוקים.

במקרה והוא בושל ע"י נכרי. אם היהודי השתתף בהכנתו לפני שהיה מוכן לאכילה גם במשהו הדבר מותר. לספרדים יש לעשות מעשה במאכל עצמו לדוגמא להניח את הסיר על האש, או לערבב אותו, לאשכנזים די להדליק את האש.

בתוצרת מפעל ניתן לסמוך על ההכשר, ואין צורך לחשוש שמא הם סמכו על שיטות מקילות, אך ללא הכשר אין לרכוש את המוצר גם אם אין בו בעיה כשרותי אחר.