לתרומות לחץ כאן

מצות פריקה באדם שסוחב דבר כבד

שאלה:

שלום
האם מצות פריקה קיימת בזמננו בכל דבר שהשני צריך עזרה?
למשל לאחרונה היה מקרה שמישהו לידי ביקש עזרה בהרמת שק כבד מהאוטו לבית, כמובן שצריך לעזור ואהבת לרעך כמוך וכו' , השאלה אם גם מקיימים בזה מצות פריקה. תודה

תשובה:

שלום וברכה,

הנידון בשאלתך האם יש חובת פריקה וטעינה גם כלפי אדם שנושא משאוי או שמצוות פריקה וטעינה נאמרה דווקא בבהמה. ונחלקו הראשונים בדבר זה. ולכל השיטות יש לעזור לו לפרוק ולטעון את משאו אלא שלשיטות שיש צער בעלי חיים בבני אדם חייב לעזור לחברו משום מצוות פריקה וטעינה. ולשיטות שבאדם לא נאמר מצווה זו החובה לעזור משום מצוות גמילות חסדים.

בהצלחה.

מקורות:

בתשובת הרשב"א חלק א' (סימן רנב) הוכיח שאף באדם יש דין טעינה ופריקה, ממה שאמרו בבבא מציעא (ל ע"א) במעשה דרבי ישמעאל ברבי יוסי, דפגע ביה ההוא גברא דהוה דרי פתכא דאופי (חבילת עצים), אותבינהו, אמר ליה דלי לי וכו', ופריך והא רבי ישמעאל ברבי יוסי זקן ואינה לפי כבודו הוה, ולא הקשה והא אין פריקה וטעינה באדם, אלא ודאי שישנם גם באדם. (ועיין עוד שם סימן רנו). ע"ש. וכן יש להוכיח מדברי הרמב"ם בספר המצות (סימן רג): שצונו השי"ת להקים המשא על הבהמה או על האדם כשיהיה לבדו אחר שהורידו, שכמו שנצטוינו להורידו כך נצטוינו להקימו, וכמו שכתוב הקם תקים עמו, ואמרו במכילתא זו טעינה. ע"ש. וכן כתב בספר החינוך (מצוה תקמא). ע"ש. ועיין בסמ"ע (סימן ערב ס"ק יג) שכתב, שטעמו של הרמב"ם שכתב משום צער ישראל, אף על פי שלא נזכר בשום מקום משום דסבירא ליה להרמב"ם דלא גרע צער ישראל מצער בעלי חיים של בהמה וכל שכן הוא. ע"ש. 

אולם בשו"ת הרדב"ז (ח"ב סימן תשכח) סובר כדעת השואל ברשב"א שמצוות פריקה וטעינה לא שייכת באדם, וז"ל: ובאדם לא אמרו צער האדם לפי שהוא בעל שכל ולא היה לו לטעון עצמו יתר מן הראוי לו דמהאי טעמא אמרינן שהטוען על האדם יותר מן הראוי לו והוזק פטור דכיון שהוא בעל שכל היה לו להשליך המשא מעליו מה שאין כן בטוען על הבהמה ומ"מ מודה אני שהוא בכלל גמילות חסדים בכלל ואהבת לרעך כמוך אבל שיהיה בכלל עשה דטעינה ופריקה לא מסתברא לי. ומה שכתב הרשב"א ז"ל ועוד דאפי' במשאוי הראוי מה נעשה לנתקל ורובץ תחת משאו ע"כ. גם בעל הדין מודה דחייב להציל אותו מרעתו ולהשיב לו אבידת גופו א"נ משום לא תעמוד על דם רעך וכל כי האי גוונא אבל אינו בכלל עשה דטעינה ופריקה. והא דלא פריך נמי והלא אין טעינה ופריקה באדם משום דפשיטא להו דלא מהאי טעמא דרי ר' ישמעאל בהדיה דההוא גברא אלא משום משיב אבידה ומשום הכי פריך והא ר' ישמעאל זקן ואינה לפי כבודו ומשני לפניה משורת הדין עבד ולפי שטת המקשה השיב לו דהוה מצי לתרוצי משום גמילות חסדים א"נ משום ואהבת לרעך כמוך אבל לעולם אימא לך דאין טעינה ופריקה דאדם בכלל עשה דעזוב תעזוב עמו הקם תקים עמו אבל עון גדול הוא אם הניחו בהול במשאו והלך לו ושמא יבא לידי מיתה כי מטעם זה כלל הרב שתי מצות אלו בכלל הלכות רוצח ושמירת נפש. גם בשו"ת חות יאיר (סימן קצא) כתב, שבאדם לא שייך דין צער בעלי חיים, ואין ללמוד דבר זה בקל וחומר מדין פריקת המשא שחסה התורה על הבהמה משום דצער בעלי חיים דאורייתא, ואם כן כל שכן שיש לחוש לצערו של האדם, שאין זו ראיה כלל, כי הבהמה חסרה דעת ונפש המשכלת, אבל האדם איבעי ליה ליתובי דעתיה וכו'. ע"ש.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל