האם מותר לייס בפאה?

במחילה מכת"ר הרב המשיב, בענין פאה שאינה ניכרת – המחלוקת בין הפוסקים במשך שנים רבות היתה בדיוק על הענין הזה: פאות שלא ניתן להבחין בהן אם פאות הן או שיער, ומפאת כך היו פוסקים שחששו למראית העין.

מראית העין פירושה שהרואה יחשוב שזו אשה שאינה מכסה את ראשה. אין לכך קשר לפריצות או צניעות.

האוסרים סברו שהיות והפאה אינה ניכרת כלל, יש בזה מראית העין, והפוסקים המתירים חלקו, מתוך הסברא הפשוטה בפוסקים שבמקום שפשט ההיתר, אין מקום לחשוש למראית העין, כי הרואה תולה בהיתר.

פירוש המילה "תולה" הוא שהרואה אינו יודע אם מדובר בפאה או שיער, אבל משער בדעתו שמדובר בפאה, מאחר שפשט ההיתר. לדוגמא – כשאני רואה אדם מגולח, והוא חרדי, אני תולה שגילח במכונה ולא בתער, כי כבר פשט ההיתר, ומדוע לא לדון אותו לכף זכות שגילח במכונה.

ממילא אין נפק"מ אם יוצא לייס חדש, או משהו אחר, כי ההיתר העקרוני המובא בפוסקים שייך בכל מקרה בו הרואה אינו יודע אבל משער בדעתו שזו פאה.

כיום נהיה מצב הזוי, שבאים ומעמיסים את דעת האוסרים על דעת המתירים. אם מאן דהו רוצה לאסור את הפאות מבחינה הלכתית, אדרבה, שיבוא ויחווה דעתו, ונראה מה הנימוקים שלו לאסור. אבל לבוא ולהתיר פאות, ולאסור פאות ספציפיות מתוך טעמם של האוסרים פאות בדורות הקודמים – מהיכי תיתי?

(הטענה שאשה נשואה צריכה להיראות נשואה – אין לה שום מקור בחז"ל או בפוסקים, רק בספר אחד מבין האוסרים פאה (מקרי דרדקי) כתב טענה זו, והרב עובדיה דחה אותו מכל וכל, למרות שאסר פאה בעצמו).

כפי שכתבתי, עשרות הפוסקים שהתירו את הפאה באופן עקרוני, דיברו על "מראית העין".

הם לא ירדו לפרטי הפרטים של הפאה, ומדוע אינה ניכרת, אבל ההיתר שלהם התבסס על כך שהרואה משער בדעתו שזו פאה, למרות שאינו יודע כלל להבחין.

ממילא אין שום סיבה שההיתר לא יהיה שייך בכל פאה שתתחדש…

ולגופו של ענין, הלייס הוא סרט שקוף בקדמת הפאה שממנו יוצאים שערות, וכך נראה השיער יוצא מן המצח כביכול.

לאשתי יש פאה כזו וההבדל בינה לבין שאר הפאות הוא מזערי, כדי להבחין בו צריך ממש להתבונן מקרוב… וא"כ מהיכי תיתי לומר שיש בזה "חוסר צניעות", הרי זה מופרך (כי פריצות היא דבר בולט ויוצא דופן).

לאחרונה פורסם וידאו מהגאון רבי חיים קניבסקי, ודבריו בוידאו תואמים את מה שהובא בשמו בספר "חן וכבוד". אבל בוידאו הוא הוסיף דבר מעניין, לשאלת הרב אורי טיגר על דבריו, שמספיק שהפאה תהיה ניכרת "למומחה", הוא ענה כך:

"סתם איש תלמיד חכם בוודאי לא מכיר, אבל המון העם מכירים אז יש מקום להתיר, אם אף אחד לא מזהה כדאי להחמיר".

משמעות הדבר שאברך כלל לא אמור להכיר אם מדובר בפאה או בשיער, ובוודאי שהוא לא אמור להבחין בשינויים דקים כמו "לייס", ומהיכי תיתי לומר שיש בזה חוסר צניעות.

(ומה שנקט הגרח"ק "כדאי להחמיר" זהו לשון של היתר מעיקר הדין, ורק כדאי להחמיר כדי לצאת ידי הפוסקים האוסרים שחששו למראית העין).