שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
מן הסוגיא שבסנהדרין ועל פי מה שנפסק בש"ע ח"מ גבי גר צדק שאמו ואביו אינם מישראל והוא בא לכלל ישראל דרך גיור, אם הגיע לדרגה מסוים מה שבימינו נחשב ת"ח להבדיל משמעות הביטוי ת"ח שבזמן התלמוד שאין אדם כזה היום, האם מפני ענין דרשת הפסוק שנאמר שׂ֣וֹם תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ אֲשֶׁ֥ר יִבְחַ֛ר יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ בּ֑וֹ מִקֶּ֣רֶב אַחֶ֗יךָ תָּשִׂ֤ים עָלֶ֙יךָ֙ מֶ֔לֶךְ לֹ֣א תוּכַ֗ל לָתֵ֤ת עָלֶ֙יךָ֙ אִ֣ישׁ נׇכְרִ֔י אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־אָחִ֖יךָ הֽוּא׃ שכל שימה שעל ציבור שיהיה מן אחיך דהיינו שאמו מן ישראל, אז האם לו לפרוש מן כל מיני "שימה" כגון להיות אפילו מורה וכל דבר שעל ציבור שיכול להיות שימה אף שראוי מפני חכמה ידיעת דברים שימוש מפני גזירת הכתוב? ועליו לעלות מעלה מעלה לעצמו בני משפחתו או ליחידים הבאים לשאול משהו ממנו אבל שימנע מכל מינה "שימה"?
ונ"מ שאם כן אומרים ולהיות מורה גם זה סוג של שימה, שיצטריך לפרנס בעבודתו חול ושודאי ימשיך הלימוד תמיד אלא יש לו להיזהר על ענין שימה?
נשמח לקבל חוות דעת
תשובה:
אני מעתיק לך מספר משנת הגר לגאון רבי משה קליין שהיה בעריכתי לפני שנים רבות:
פסול הגר לשמש כמלך
סב. אין ממנים מלך אלא מן המשפחות המיוחסות שבישראל מזה כמה דורות[1]. ויש שהקלו בזה, ולדבריהם, אם היתה הורתו ולידתו בקדושה הרי הוא כשר לדון[2].
סג. יש מן הראשונים[3] שסברו שאין ממנים מלך אלא א"כ היו אביו ואמו שניהם מן המשפחות המיוחסות שבישראל, ויש שכתבו שדי בכך שאמו מישראל[4].
סד. יש שכתבו[5], שמה שאמרו שאין ממנים מלך אא"כ היו אביו ואמו מישראל, הוא רק כאשר נתמנה עתה ברצון העם, אבל מלך הבא בירושת אבותיו א"צ שיהיו אביו ואמו מישראל.
סה. אין ממנים גר לשום שררה שהיא[6]. ולשררה של נשיאות אין למנותו אפי' אם קיבלוהו עליהם העם כולו מרצונם[7].
סו. המלך או הנשיא רשאים למנות גר למינוי של שררה הנתון תחת מרותם[8].
סז. יש שכתב, שמותר למנות גר למשרת ראש ישיבה ואין זה נחשב כמינוי של שררה[9]. כמו כן מותר למנות גר לש"ץ קבוע כמנהג הקהילות, ואין זה נחשב כמינוי של שררה[10].
סח. יש שהחמיר שלא למנות גר כאחראי על מערכת כשרות וסבר ששררה יש בדבר[11].
סט. אין למנות גר להיות גבאי צדקה (הממונה על איסוף כספי הצדקה מאנשי העיר), ולא להיות מופקד על חלוקת הצדקה לעניים. ומ"מ מותר למנותו להיות גזברם של גבאי הצדקה[12].
[1] רמב"ם (הל' מלכים פ"א הל' ד), וז"ל: "אין מעמידין מלך מקהל גרים אפי' אחר כמה דורות עד שתהיה אמו מישראל, שנאמר: "לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא". ולא למלכות בלבד, אלא לכל שררות שבישראל, לא שר צבא ולא שר חמישים או שר עשרה, אפי' ממונה על אמת המים שמחלק ממנה לשדות. ואצ"ל דיין או נשיא שלא יהא אלא מישראל וכו'". מדבריו למדנו שאין ממנים מלך ממשפחת גרים אפי' אחר כמה דורות.
[2] הגה' בית הלל לשו"ע (סי' רסט) עפ"ד רש"י בב"ק (פח ע"א).
[3] ר"ן (סנהדרין לו ע"א), רשב"א (יבמות קב ע"א), ובתוס' בסוטה (מא ע"ב). מקור דבריהם בזה, הוא מהא אמרינן בסוטה (מא ע"א): "אגריפס המלך עמד וקבל וקרא עומד, ושבחוהו חכמים, וכשהגיע ל'לא תוכל לתת עליך איש נכרי' (דברים יז טו), זלגו עיניו דמעות, אמרו לו: אל תתירא, אגריפס, אחינו אתה, אחינו אתה". ואמרו בגמ' (סוטה מא ע"ב): "באותה שעה נתחייבו שונאיהם של ישראל כליה", ומשמע ששלא כדין אמרו לו, דכיון שמבני עבדים היה, פסול הוא למלכות אף שהיתה אמו מישראל, וע"כ משמע שלא די בכך כדי לשמש כמלך. וראה בשו"ת חיים שאל (ח"א סי' פז), ובעיונים סי' פד.
ויש לעיין האם נשיא שווה בזה למלך, או שמא רק במלך הדין כך, ואילו לענין נשיא כו"ע מודו שדי בכך שאמו מישראל. והנה, לענין כבודו של נשיא מצינו דדינו חמיר משל מלך, דהמלך שמחל על כבודו כבודו מחול ואילו נשיא שמחל על כבודו אין כבודו מחול (רמב"ם הל' ת"ת פ"ו הל' ו, ובהל' מלכים פ"ב הל' ג), וא"כ אפשר דה"ה נמי להא, וצ"ע.
[4] רמב"ם שם.
[5] נודע ביהודה (קמא חו"מ סי' א), ובתשובות חתם סופר (או"ח סי' יב).
[6] רמב"ם שם.
[7] כנסת הגדולה (חו"מ סי' ז ס"ק א).
[8] חידושי חתם סופר למסכת נדה (מט ע"ב), ובתומים (סי' ז ס"ק א). ועיי"ש שפירשו עפ"ז היאך נתמנו שמעיה ואבטליון להיות נשיא ואב בי"ד על ישראל אף שהיו גרים.
[9] שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ד סי' כו). ויעויין שם שכתב, שמצות "אהבת הגר" מחייבת להקל בנידון זה ככל הניתן, ומשום כך יש לסמוך ולומר דכיון שמשרה זו עבדות יש בה שמשועבד לתלמידים ללמדם בעיתים קבועים, לא נחשב הדבר לשררה.
בשו"ת תשובות והנהגות (ח"ג סי' שה) נתן בזה טעם נוסף, דמינוי זה אין עיקרו כיבוד אלא תפקיד, שע"כ אינו מורישו לבניו, והכל נקבע בזה לפי חכמתו ויראתו של אדם, ומשום כך אין הוא נחשב כשררה.
מיהו יעויין שם שברבנות החמיר יותר, לפי שיש מן הפוסקים דס"ל שיש ירושה ברבנות, ובזמנינו נהוג שהרב מופקד על רבים מעניני העיר ויש בכך שררה.
בקובץ בית לוי (טו עמ' קלא) הובא מאמרו של הגר"נ גשטטנר שכתב לחלק בזה בין משרת רבנות שענינה שררה, למשרת מורה הוראה המתמקדת בהוראת איסור והיתר בלבד ואין בה שררה, דלמנותו למשרה זו יש להקל טפי. (ומ"מ גם לענין רבנות יש להקל במקרה שאין בנמצא גדול כמותו כמבואר לעיל).
[10] משפט שלום למהרש"ם (סי' רלז).
[11] שו"ת אגרות משה (יו"ד ח"ב סי' מד), ושו"ת משנה הלכות (חי"ג סי' כד).
[12] גליון מהרש"א (יו"ד סי' רנו) בשם ס' אהלי יעקב להר"י ששפורט. וטעמו, דכיון דממשכנין על הצדקה נמצא שמינוי של שררה הוא, שכן ביד הגבאי לכוף את אנשי העיר ליתן מעות לצדקה. וכן חלוקת כספי הצדקה חשיבא כעשיית דין, ולא גרע דינה משאר דיני ממונות שאין ממנים אותו כדיין להם. אבל לשמש כגזבר בעלמא, שאין זה מינוי של שררה אלא נאמנות בעלמא, רשאי.
