פדיון כפרות עכשיו

גר צדק רשאי לדון בדיני ממונות?

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט"א

גר צדק ת"ח שלמד כראוי חושן משפט ומוסמך ידין ידין. האם ידון למעשה ?

דהיינו בהלכות דיינים ובמה דאיתא בש"ס יצא לגבי גר צדק דיין שיכול לדון את חבירו הגר לכל דבר ( אם אני לא טועה אף דיני נפשות כשדנים אותו) אולם לגבי ישראל לא ידון גיטין חליצה ויבום – כך ענה אב בית דין כאשר שאלתי שאלה זאת לו. אולם גבי דיני ממונות נחשב כפסול לכתחילה ומשמע שם בש"ע שהדבר תלוי בקבלת בעלי דינים, ושם יש אפילו מקרה שאם מקבלים על עצמם מצרי לדונם ע"פ שכל ישר (לא ערכאות) אף שגנאי הדבר מותר ודינו דין.

ואז גופא השאלה, ללמוד ולדעת כל הלכות אלה צריך וישר כח על שיודע, ואף לראות איך רבותיו דנים ולקבל מידע על ידי שימוש טוב כדי להוראות לתלמידים ולענות שאלות בהלכה. אבל זה דבר שיש לו למנוע מלעשות מעשה כשיבקשו ממנו לדון אף שראוי ויכול יודע מחכמי מקומו או אם ממש הגיע לדרגה כזו אין לו למנוע?

תודה

תשובה:

אף בענין זה אוכל להעתיק לך מתוך הספר משנת הגר של הגאון רבי משה קליין שליט"א שהיה בעריכתי לפני שנים רבות.

מט. אף שהגר נחשב כישראל לכל דבר ואחינו הוא בתורה ובמצוות, פסול הוא מלשמש כדיין ואפי' בדיני ממונות, דכתיב (דברים יז טו): "מקרב אחיך תשים עליך מלך – ממובחר שבאחיך"[1]. אולם, אם היו גם בעלי הדין גרים כמותו רשאי הוא לשמש להם כדיין[2]. ויש שהכשירו גר לדון בדיני ממונות אף כשבעלי הדין מהמשפחות המיוחסות בישראל, ולשיטתם רק בדיני נפשות פסול הוא מלדון[3].

נ. אם קיבלו עליהם בעלי הדין שישמש להם כדיין רשאי לדונם[4]. ואף בזה יש שהתירו[5] רק באקראי בעלמא ולא בדרך קבע.

נא. לעומת זאת, יש שהתירו[6] לגר לשמש כדיין בדרך אקראי גם בלא שקיבלוהו עליהם.

נב. כאשר אין בנמצא דיין הגדול כמותו בחכמה מותר למנות גר לשמש כדיין[7].

נג. אף שהגר פסול מלשמש כדיין, אם עבר ודן – יש שכתבו[8] דבדיעבד דינו דין.

נד. גר פסול מלשמש כדיין בחליצה, גם אם היו החולץ והיבמה שניהם גרים כמותו[9]. ואפי' קיבלוהו עליהם כדיין מרצונם[10].

נה. החליצה נעשית בפני חמישה דיינים[11] – שלושה מהם הם עיקר הבית דין וכדיני ממונות הנידונים בפני שלושה, ושנים נוספים בכדי לפרסם את הדבר[12]. וע"כ, יש שהתירו[13] לגר לשמש כאחד משני דיינים אלו שאינם מעיקר בית הדין, ויש[14] שהתנו זאת בכך שיהיה ניכר מצורת ישיבתם מי הם שלושת הדיינים, ומי הם שבאו רק כדי לפרסם את הדבר.

נו. אם באו להתדיין בפני גר והוא אינו כופה עליהם לקבל את פסק דינו, יש שכתבו[15] שאין בכך כל איסור.

נז. אם היתה אמו מישראל  כשר הוא לדון ואפי' בדיני נפשות[16], וזאת אף שהיה אביו נכרי[17]. אבל למעשה חליצה אינו כשר עד שיהיו אביו ואמו שניהם מישראל[18]. ויש אומרים[19], שאם היה אביו מישראל, אפי' היתה אמו גיורת – כשר הוא לדון בחליצה.

נח. כמו"כ אם היתה אמו של הבעל דין מישראל, דינו כישראל לכל דבר ואין הגר רשאי לדון בדינו[20]. וכל שכן שאם היו בעלי הדין בני גרים, והיתה הורתם בקדושה שאין הגר רשאי לעסוק בדינם[21].

נט. הגר כשר לשמש כדיין למעשה גרות[22], ויש שהחמירו בזה[23].

ס. נחלקו הפוסקים האם גר רשאי לערוך גט אשה, יש שאסר, וסבר שעריכת הגט נעשית בפני בית דין דוקא[24], וממילא גר פסול לשמש כדיין לענין זה, ויש חולקים, ולשיטתם א"צ בית דין לעריכת הגט.

סא. כמו כן נחלקו הפוסקים האם גר רשאי לשמש כדיין בהיתר עגונה[25].



[1] יבמות (מה ע"ב, קב ע"א).

[2] יבמות (קא ע"ב קב ע"א), שם איתא: "אמר רבא: גר דן את חברו דבר תורה, דכתיב (דברים יז טו): שום תשים עליך מלך – עליך הוא דבעינן מקרב אחיך, אבל גר דן את חברו הגר. ואם היתה אמו מישראל – דן אפי' ישראל. ולענין חליצה – עד שיהא אביו ואמו מישראל". וכן פסק שו"ע (סי' רסט סעי' יא). ובבאור החילוק בזה בין דינו של ישראל לדינו של גר חבירו ראה מש"כ בזה בנתה"מ (סי' ז ס"ק א).

[3] רש"י ביבמות שם. דלשיטתו מה שפסלו גר מלשמש כדיין זהו בדיני נפשות בדוקא, ולא בדיני ממונות. מקור דבריו אלו מסוגית הגמ' בסנהדרין (לו ע"ב), שם שנינו: "הכל כשרים לדון דיני ממונות", ואמרו בגמ', דלאיתויי גר אתי, שאף הוא כשר לעשיית דין. אולם הרא"ש (שם סי' ב) פי', דדברים אלו אמורים בגר הבא לדון בדינו של גר חבירו, שבזה הוא שריבתה תורה לגר שכשר הוא לדון, אבל בדינו של ישראל אינו כשר אפי' לדיני ממונות. כדבריו אלו כתבו גם הרי"ף בסנהדרין שם, הרמב"ם (הל' סנהדרין פי"א הל' יא), ובתוס' (יבמות מה ע"ב ד"ה כיון).

[4] רא"ש (שם).

[5] ישועות ישראל (חו"מ סי' ז ס"ק א). ויעויין שם עוד שנסתפק האם גר כשר לשמש כדיין לקיום שטרות.

[6] ר"ן בחידושיו לסנהדרין (לו ע"ב) בשם רבינו דוד. (עיי"ש שפי' עפ"ז מה שאמרו בסנהדרין הכל כשרים לדיני ממונות לאיתויי גר).

[7] דעת זקנים לבעלי התוס' (פרשת משפטים) בשם הר"מ מקוצי.

[8] דעת זקנים שם. ולדבריהם, הלכה זו שלא ישמש גר כדיין אינה מעכבת בתקפותו של פסק הדין, אלא "דין קדימה" בעלמא הוא, ליקח לכתחילה דיין שהיו אביו ואמו מישראל. וע"ע מש"כ בזה התומים (חו"מ סי' כב ס"ק ו).

[9] יבמות (קא ע"ב). והנה, מפשטות דברי הגמ' שם נראה דפסולו מדאורייתא, וכדדרשינן מקרא, דכתיב (דברים כה ז): "מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל" – בבי"ד של ישראל ולא בבי"ד של גרים. אמנם בים של שלמה (פ' מצות חליצה סי' ד) כתב דאינו אלא מדרבנן, וקרא לאסמכתא בעלמא.

[10] רא"ש (שם), ובתוס' (נדה מט ע"ב).

[11] סנהדרין (ב ע"א).

[12] גמ' שם.

[13] תרומת הדשן (סי' רכו) בשם אור זרוע.

[14] בית שמואל (אבהע"ז סי' קסט ס"ק ד). ומקורו של חילוק זה, הוא ע"פ  דברי הגמ' ביבמות (קא ע"ב), דאיתא שם: "אמר רב שמואל בר יהודה: הוה קאימנא קמי דרב יודא, ואמר ליה תא סלק לזירזא דקנה למלויי ביה חמשה, אמר ליה, תנינא: בב"ד של ישראל ולא בב"ד של גרים, ואנא גר אנא כו'". וחזינן להדיא שגר אינו כשר לשמש אף לזה, וע"כ שדברי האור זרוע הנזכר שהתיר בזה, אמורים כשניכר לעין כל שדיינים אלו אינם מעיקר בית הדין.

[15] רא"ש שם. וטעמו בזה, דעיקר דין השררה הוא מה שכפופים למרותו, דע"ז קפיד קרא "דלא תתן עליך איש זר", אבל אם בידם של בעלי הדין להחליט אם לקבל דבריו אם לאו, אין בכך כל פסול. כדברים אלו פסקו התוס' שם (ד"ה אנא), ובמרדכי (הו"ד בדרכי משה חו"מ סי' ז), וראה מש"כ בזה בקצוה"ח שם. בברכי יוסף (חו"מ סי' ז) דן עוד, האם סברא בפני עצמה היא או דמהני מדין "קיבלו עלייהו", ועיי"ש עוד שמנה כמה שיטות בדבר.

[16] חידושי הרשב"א לסנהדרין שם. (בחידושי הר"ן שם תמה הרבה היאך יתכן להתיר לגר להיות חלק מן הסנהדרין ולדון בדיני נפשות ואפי' היתה אמו מישראל, הא סוף סוף אינו ממובחר שבאחיך, ומחמת כן למד שרק באקראי התירו לו לדון וכדלעיל).

[17] רי"ף, רא"ש, ור"ן בסנהדרין שם, התוס' ביבמות (מה ע"ב ד"ה כיון), רמב"ם (הל' סנהדרין פי"א הל' יא), ובשו"ע (סי' רסט סעי' יא).  מקורו של חילוק זה הוא מסוגית הגמ' ביבמות שם: "רבא אכשריה לרב מרי בר רחל ומנייה בפורסי בבל, ואע"ג דאמר מר שום תשים עליך מלך – כל משימות שאתה משים אל יהיו אלא מקרב אחיך, האי כיון דאמו מישראל מקרב אחיך קרינן ביה". ע"כ וכן הוא להדיא בסוגית הגמ' ביבמות (קב ע"א).

[18] יבמות (קב ע"א) ע"פ באורו של רש"י. וכן הכריע בשו"ע (אבהע"ז סי' קסט סעי' ב).

[19] תוס' בבאורם לדברי הגמ' שם. וטעמם בזה הוא, דכיון שדינו כישראל (שהרי גם אמו נתגיירה כהלכה), קביעת היחוס שלו תקבע לפי מעמדו של אביו. וכדבריהם פסק הרמ"א באבהע"ז שם. [באורינו זה בשיטת התוס' הוא לפי מה שכתב בכנסת הגדולה בחו"מ (סי' ז), אמנם בספרו דינא דחיי (לאוין סי' רכא) ציין לדברי האחרונים, שפי' בדעת התוס' שהמדובר הוא בישראל הבא על הנכרית, שאם נתגייר, בנו כשר לדון בחליצה, ודברים תמוהים הן, שהרי דינו כגר לכל דבר וכלל אינו מתייחס אחר אביו, וצ"ע].

[20] כנסת הגדולה (חו"מ סי' ז). ובברכי יוסף (שם).

[21] ברכי יוסף שם.

[22] בשו"ע (סו"ס רסט) נתבאר שהגר כשר לשמש כדיין בדיני ממונות בדינו של גר חבירו, עפ"ז סברו מקצת פוסקים, שאין לפוסלו מלשמש כדיין בבי"ד של גרות, דבית דין של גרות שווה בדיניו לבי"ד הכשר לדון בדיני ממונות, וראה בזה בעיונים סי' פד. וע"ע עיונים סו"ס יא בענין ד' גרים שטבלו יחד האם יכולים לשמש כבי"ד לגרות בבת אחת זה לזה.

[23] ס' אות ברית (סי' רסח ס"ק יא). וטעמו בזה, משום דכתיב: (דברים א טז): "ושפטתם צדק בין איש ובין אחיו ובין גרו", ומשמעות הכתוב היא, שהדיינים הראויים לשפוט בדיני ממונות בין איש ובין אחיו (ישראלים) הם אלו הכשרים לקבלת גרות. וא"כ בעינן דיינים הכשרים לדון בדיני ישראל.

הגרי"ש אלישיב (ס' הערות קידושין עו ע"ב) העלה בזה סברא אחרת, דבי"ד של גרות אינם דנים את הגר לבד, אלא כיון שמקבלים הם אותו לעדת ישראל נמצא שדנים הם את כללות העם, שבהסכמתם והחלטתם יהיה זה נמנה עליהם, והגר אינו רשאי לדון את ישראל.

ולענין הלכה בזה נסתפק שם היכי לידייניה להאי דינא, וראה פסקי דין ירושלים (ח"ז עמ' תיח), שהורה להם הגרי"ש אלישיב להקל בזה במקום שיש ספק נוסף, וכגון שהיה זה הרכב בית הדין הנוכח בעת המילה שלמקצת מן הראשונים נוכחותם באותה שעה אינה מעכבת (ראה אגר"מ יו"ד סי' קנח, וביו"ד ח"ג סי' קה), אבל אם קיבל עליו מצוות לפניהם, כיון דהוי ספקא יקבל עליו מצוות שנית בפני בי"ד אחר.

ולענין הטפת דם ברית בכה"ג נראה דבכל גווני יש להקל, מחמת צירוף השיטות דס"ל שמילה שנעשית בגיותו לשם מצוה אף שלא נעשתה כלל לשם גרות עולה לו לחלות הגרות וא"צ הטפה, וכ"ש בנידון דידן דנימא הכי. ובפרט כאשר יש בזה צירוף נוסף, כגון שהיה זה באקראי, דנתבאר לעיל שלדעת מקצת פוסקים הגר כשר לדון באקראי, וכדו'.

[24] עיין נודע ביהודה (תנינא אבהע"ז סי' קיד) שהאריך בביאור שיטות הראשונים בזה, וע"ע שו"ת חתם סופר (אבהע"ז ח"ב סי' סה).

[25] עיין שו"ת בית הלוי (סוף ח"א) שדן בזה, ומצדד להקל ע"פ דברי החלקת מחוקק (אבהע"ז סי' יז ס"ק עח) והט"ז (שם ס"ק נו) דס"ל דלא בעינן בי"ד להיתר עגונה, וע"ע שו"ת חתם סופר (אבהע"ז ח"ב סי' קל). מיהו דעת הבית שמואל שם דבעינן בית דין להיתר עגונה, ולדבריו נראה דגר פסול לזה.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל