ברכה בקול כשלא עונים אמן?

מאחר ולהגיד הברכה בקול יכשיל האשה באי ענית אמן,האם לא עדיף להגיד הברכה בקול ורק סוף הברכה מילה או שתיים-להגיד בשקט באופן שהם שומעים שהמברך אומר משהו,אבל לא שומעים מה הוא אומר,וכך שני הדברים ישתלבו בטוב ובנעימים.

האם אפשר להתייחס נא גם למייל שלי,ובפרט מאחר שהמצב שהרב המזכיר וכתב שיש צדדים לכאן ולכאן-שאז לכאורה העיצה שכתבתי בואדי במקום.תודה מראש.

במחילה על אי כושר ההסברה שלי.כתב הרב שליט"א שבענין קירוב יש חשיבות שהנמצאים הלא דתיים ישמעו ברכות קדושים וזה ישפיע על האווירה ועליהם לעט לעט.והדבר כל כך כדאי,שאף אם על ידי השמעת הברכה לא יענו אמן,בכל זאת מצד שולחן ערוך לקירוב רחוקים ,גובר ענין ההשפעה על ידי אמירת הברכה בקול מאשר להתכשל באי ענית אמן הנעלה.-ועל כך כתבתי שהיה עיצה על מנת לקיים שני הענינים,והוא שהמברך יגיד את הברכה בקול (ובזה ישפיע את הנרצה),אלא שבסוף הברכות הוא יגיד מילה אחת או שתיים בשקט,כך שה שומעים אמנם מבחינים שהוא ממשיך לומר משהו וגם לא יודעים בבירור מתי הוא גומר את הברכה לחלוטין-ומאידך,אבל לא שומעים מה הוא אומר וממילא לא יתחייבו ולא יכשלו בביטול עניית אמן,והכל יבוא על שלום.וידועים דברי הגר"א זצ"ל על שבעולם האמת יתבעו ממחל שבת אף הנטילת ידיים שהוא לא נטל.