שאלה:
שלום רב,
שאלה לגבי מצב לא רגיל.. אדם שלא רוצה שבני משפחתו הביולוגיים ילוו אותו בדרכו האחרונה וישבו עליו שבעה.
זו לא קפריזה של רגע או חלילה מעשה נקמה,
רגע לפני שזה נחתם בצוואה חשוב לי מאוד לשמוע את התייחסות הרב, גם מבחינת השפעה של מעשה שכזה בעולמות עליונים, עד כמה שידוע או מובן מהכתובים,
אם אפשר, ותודה רבה מראש
תשובה:
שלום ידידי, שאלתך כואבת מאוד, ולא בגלל עצם תוכנה, כמו בגלל כל הטעינות הרבה שהיא מגלמת בתוכה, אני מניח שהרבה כאב יש כאן. אם נתייחס לשאלה כשלעצמה, ודאי שיש כאן הפסד לנפטר, כל קדיש שנאמר היא זכות עצומה עבורו, כל תפילה בבית האבל היא נחת רוח עבורו, לא לחינם תיקנו זאת חכמינו והקפידו על כך עם ישראל במשך דורות רבים כל כך.
מה שיותר חשוב הוא משהו אחר. שאם אנחנו כבר נזכרים בעולם הבא ובכך שלא נמצאים כאן לנצח, הרי שבאופן כללי כל המריבות והכעסים מקבלים פרופורציה שונה קצת… בסופו של יום אין מלווים את האדם לבית עולמו לא כספו וזהבו ולא קורות ביתו, רק השם הטוב שהולך איתו, אהבת בני ביתו וידידיו, וכמובן מצוותיו ומעשיו הטובים, בהם גם רוח הפיוס המחילה והויתור.
אינני רואה כאב גדול יותר מללכת בבדידות כזו בדרך האחרונה!
ולכן, ידוע המליצה היהודית שכל זמן שהנר דולק אפשר עוד לתקן!
עדיין כולם חיים כאן בריאים קיימים ושלמים, זה הזמן להיות זה שיוזם את הפיוס, את המחילה, לקחת את האחריות על לכידות המשפחה, ליצור מצב שונה לגמרי בכל האוירה. עשה זאת ותדע שאתה יוצא מכאן בעזרת ה' לאחר מאה ועשרים נקי ושמח, מלווה באהבה ובגעגוע.
בשורות טובות.
תודה רבה לרב על התשובה המהירה ומלאת הרגישות,
אכן הרבה כאב.. יש ידיעה ואמונה שלמה שהכל מהשם יתברך, מה שאפשר ללב להצליח לשרוד ולהכיל ניסיונות איחוד שכן נעשו, גם מתוך רצון לשמור על כיבוד אב ואם וגם כדי לא לגרום להם צער, לצערי זה לא צלח.
לא רוצה להאריך מידיי, אך הכוונה שעומדת מאחורי ההחלטה באה מתוך מחשבה על הנשמה דווקא ומכאן שאלתי אז אנסה להסביר.
דיבורים לא נכונים, דברי דיבה, גם אם לא מתוך כוונה רעה, הם רצח לנשמה למיטב ידיעתי (ללא ספק זה מרגיש כך גם בעוה"ז),
האם דיבורים כאלו בבית המשפחה האבלה לא יגרמו לנשמה סבל רב?
הבנתי שגם דברי שבח והלל על הנפטר, שאינם אמת, גורמים לנשמה סבל בעולמות עליונים, אז השאלה שלי היא,
האין זה נכון לנסות למנוע מצב של דיבורים אשר יהיו כפי הנראה רחוקים מהאמת? ולשמור על הנשמה מהטבעות תודעתיות שגם כך כבר נצרבו בה מהרבה לשון הרע והוצאת דיבה, ושוב, גם אם לא מכוונה רעה.
האין זה נכון שהורים שמקפידים על הילד שלהם (דבר הידוע כגורם נזק רב), כועסים עליו, לא שומרים על כבודו, לא יכולים להיות אלו שילוו אותו בדרכו האחרונה?
שם טוב, כבוד, הרגשת אהבה לנפטר.. זו בדיוק הבעיה ומכאן הגיעה ההחלטה הקשה,
איך אפשר "ללכת בנחת" במצב כזה?
מצד שני.. החלטה כזו בצוואה תגרום להלם וצער בלתי יתואר להורים ולאב בפרט, זה דבר דיי אכזרי לעשות בייחוד כשהמניע לא יובן,
מכאן באה השאלה מה תהייה ההשפעה בעולמות עליונים. אמירת קדיש גם זר יוכל להגיד אבל מעשה כזה בתחתונים יכול לגרום לנשמה לניתוק כלשהו מאור החכמה ובינה, יכול לפגום בשכינה הקדושה ובכל מקרה יגרום צער.
נראה שאף החלטה לא תבוא בנחת..
איך מיישבים זאת? מה נכון לעשות?
מקווה שהתגובה תגיע לכבוד הרב ותודה רבה שוב על זמנך והלב הרחב,
שתהייה שבת מבורכת, שבת של שלום ואחדות בעזרת השם
אין ספק בעיני שטובת הנשמה היא לעשות כמה שיותר נחת רוח להורים, לצער הורים ברגעים קשים זה נזק חמור לנשמה. יחד עם זה, אינני יודע מנין נובעת השאלה, האם אתה חולה חלילה במחלה סופנית וכו', למה אתה חושב למות פתאום לא הסברת… אבל דוקא זמנים קשים כאלו הם כר נוח לאחדות ולניקוי כעסים, אל תתייאש, לא עוזבים כאן בלי לתקן! ובכל מקרה, אין לצער אנשים בצורה כזו. בשורות טובות ישועות ונחמות.
תודה, שבוע טוב ומבורך
השאר תגובה