יציאה מארץ ישראל מעבר לעיר עכו בצפון

שאלה:

שלום רב, אנחנו הולכים לצפון למסלולי מים האם יש בצפון מקום שנחשב כחו״ל? מה הגבול הצפונית של ארץ ישראל? תודה

תשובה:

שלום וברכה

למעשה מנהג העולם שלא מקפידים שלא להצפין מעבר לעכו, ונראה ליישב המנהג, משום שלדעת הרבה פוסקים אף שמצוות התלויות בארץ הן רק במקומות שכבשו עולי בבל, לענין קדושת הארץ ומצות ישובה, קובע הגבול שקבעו ולי מצרים, ויש שאף אמרו שהוא בכל גבולות הארץ המובטחת אלא שאינו דוחה שבת. 

טיול נעים.

וראה עוד כאן מה שכתבתי בענין זה בפרטות.

מקורות:

אני מעתיק לך חלק ממאמר שכתבתי בענין זה.

האם מצות ישוב הארץ תלויה בגדרי דיני המצוות התלויות בארץ

לגבי קיום מצוות התלויות בארץ יש חילוקים רבים בין המקומות, יש שקדשו קדושה ראשונה ולא שניה, ויש שכבשם דוד כסוריא, ויש שכבשום גם עולי בבל, ואכה"מ להאריך בדיניהם.

אולם לגבי מצות ישוב א"י מצינו מחלוקת עקרונית בין רבותינו הראשונים. דעת בעל הכפתור ופרח פ"י שדין מצות ישוב הארץ אינה תלויה בכיבוש הארץ כלל, ולפיכך גם מקומות שנכבשו רק ע"י עולי מצרים דלענין מצוות התלויות בה קימ"ל דקדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעת"ל מ"מ לענין מצות ישוב הארץ אין חילוק בין מקומות אלו למקומות שנכבשו ע"י עולי בבל, ומצוה לישבם.

ויסוד חילוקו הוא, דמצוות התלויות בארץ נתחדש חיובם רק אחר כיבוש וחלוקה, ולכן כשבטל הכיבוש בטלה מצותם, אבל מצות ישוב הארץ נובעת מקדושתה ולא מן הכיבוש, ובקדושתה היתה עוד בימי האבות הק' וכמו שהאריך להוכיח שם מדברי חז"ל עיי"ש.

לעומת זאת התשב"ץ (ח"ג סי' ר) נקט שמצות ישוב הארץ תלויה במצוות התלויות בה, דבמקום שאינו מחוייב במצוות התלויות בארץ אין מצוה לישבו, וטעמו בזה הוא, משום דנקט שכל תכלית מצות ישוב הארץ היא כדי לקיים את המצוות התלויות בה, וכשם שבטלה קדושת הארץ לענין המצוות התלויות בה כך בטלה גם לגבי מצות ישיבתה.

כמו"כ מצינו פלוגתא רבתי בין הפוסקים לגבי העיר עזה ושאר ארץ פלישתים האם היא קדושה בקדושת ארץ ישראל, דלענין מצוות התלויות בארץ כיון שלא כבשוה עולי בבל אין בה חיוב מדאוריתא דקדושה ראשונה לא קדשה לעת"ל, ודינה כסוריא לדעת רוב הפוסקים. (הרמב"ם כתב שדינה כחו"ל ופטורה לגמרי מן המעשרות, וכן כתב לגבי בית שאן שלא כבשוה עולי בבל, ואף בני מנשה לא הורישוה אלא נשתעבדו בהם והיו מעלים להם מס, כמבואר בס' יהושע יז יב. ורבים נתקשו בדבריו ראה באריכות בס' מור וקציעה סי' שו). ומיהו כתב הרדב"ז, דכיון שמקומות אלו יש בהן קדושת א"י חייבין פירותיהם בתרומות ומעשרות מדרבנן. וכן כתב בעל כפתור ופרח בפ"י. והיינו דנקטו שקדושת א"י אינה נובעת מכיבוש הארץ, ולפי"ז מצות ישוב הארץ מתקיימת גם במקומות אלו, וכן למד בדבריהם המור וקציעה שם.

ביאור שיטת המהרי"ט בזה

לעומת זאת בדברי המהרי"ט מצינו סתירה לכאורה בנידון זה, דבח"ב סי' כח דן בתשובת הרא"ש המובאת בענף א, גבי אדם שנדר לעלות לא"י אי חשיב כנדרי מצוה שאין להם התרה, ושם מאריך להוכיח כדברי הכפתור ופרח שמצות ישוב הארץ נובעת מקדושתה ואין לכך כל שייכות עם קיום המצוות התלויות בה, ובזה דחה את דברי רבי חיים כהן המובא בתוספות בכתובות וכו', ולפי זה גם במקומות אלו שכבשום עולי מצרים היה מן הדין שנתחייב בישיבתם.

ולעומת זאת בח"א סי' מז נשאל גבי אדם שהיה דר בעיר עזה ונשא אשה במצרים, האם בידו לכפותה לעלות לעזה מדין הכל מעלין לא"י, והשיב דעזה דין חו"ל גמור יש לה אחר שלא כבשוה עולי בבל ומטמאת בטומאת ארץ העמים כשאר חו"ל, ואין בה חיוב תרומות ומעשרות אפי' מדרבנן, ומבואר מדבריו, דכיון שלענין מצוות התלויות בארץ בטלה קדושתה אין גם מצוה בישיבתה, ונראים הדברים כסותרים זה את זה.

אמנם מה שכתב דדין עזה כחו"ל לגמרי האריך לפלפל בזה במור וקציעה שם, והקשה במה יגרע דין עזה מדין סוריא שנחייב פירותיה במעשרות לכה"פ מדרבנן, ותי' דאף המהרי"ט אמר דבריו רק לגבי פירות שצמחו בקרקע של נכרי באותם המקומות, וסבר דכיון שלא קדשו בקדושה שניה לכולי עלמא יש קנין לנכרי בארץ להפקיע מהם דין תרומות ומעשרות, אבל אה"נ קרקע ישראל באותן מקומות תהיה חייבת לכה"פ כסוריא, אולם לנידון דידן לא יהני מידי, דמאי דנקט שם שאין מצוה בישוב אותם מקומות סותר לכאורה למה שכתב בח"ב סי' כח וכמש"נ.

והנראה לומר, דהמהרי"ט שיטה אמצעית לו, ביסוד מצות ישוב הארץ מודה הוא לבעל כפתור ופרח שטעם המצוה הוא מחמת קדושת הארץ ולא מחמת המצוות התלויות בה, אלא דבמה שכתב שקדושת הארץ אינה תלויה בכיבוש וקביעא וקיימא לעולם, בזה נחלק עליו ונקט שכשם שבטלה קדושתה לענין מצוות התלויות בה כך בטלה גם לגבי מצות ישיבתה דהקדושה עצמה תלויה בכיבוש, וכשבטלה יש בה מטומאת ארץ העמים. ובזה עולות שתי תשובותיו בקנה אחד כפתור ופרח.

דין קדושת הארץ בעזה ובעבר הירדן המזרחי

המנהג בעיר עזה אינו ברור כל צרכו, היות והרדב"ז מעיד שמאז ומעולם החזיקו מקומות אלו כא"י לגמרי, ואילו המהרי"ט מעיד להיפך שמעולם החזיקום לחו"ל לגמרי, ובכתבי הגר"ש סלאנט הכריע בזה כרדב"ז. ואפשר שלפי דברי המור וקציעה אין סתירה בדברים, שלגבי קרקעות ישראל החזיקום כא"י, ולגבי קרקע של נכרי כחו"ל, וצ"ע.

כמו"כ נחלקו הפוסקים מה דין עבר הירדן המזרחי, האם יש בו מקדושת הארץ, בשו"ת ישועות מלכו (יו"ד סי' סז) הביא שיש שנקטו דעבר הירדן המזרחי לא היה קדוש מעולם בקדושת הארץ ואפי' בזמן משה ויהושע. וכן נראה מדברי התשב"ץ שם, ולמד זאת ממה שאמרו דמשה רבינו לא זכה להקבר בא"י, ואם גם עבר הירדן המזרחי נתקדש בקדושת הארץ מה חילוק יש בינו לא"י.

אולם בישועות מלכו שם האריך להוכיח שלא כדבריהם, דהיאך יתכן לומר ששבט ראובן גד וחצי שבט מנשה הפקיעו עצמם מקיום מצוות התלויות בארץ וממצות ישיבתה כדי לזכות במרעה רב לצאנם. ויתירה מזו, הרי כלל נקוט הוא בידינו שאין היובל נוהג אלא בזמן שכל יושביה עליה, ואם מתחילה כבר היו ב' שבטים ומחצה מחוץ לגבולות א"י היאך היה היובל נוהג.

ואין לחלק ולומר שכיון שנחלו חלקם מעבר הירדן הם אינם בכלל יושביה שתהא ישיבתם מעכבת את קיום היובל, שכן אמרו בגיטין פ' השולח שמשגלו שבט ראובן וגד בטלו היובלות, ומבואר שישיבתם היתה נחשבת אף היא כישיבת א"י ועיי"ש עוד, וע"כ מסיק שגם בעבר הירדן המזרחי נוהגת קדושת הארץ.

וכדבריו מצינו גם במשך חכמה ריש פ' ראה, שהביא מה שהקשה הרד"מ אהא דאמרינן בסוטה: דרש רב שמלאי: מפני מה ביקש משה להכנס לארץ, וכי לאכול מפריה הוא צריך, ומפרשינן דלכך נתאוה משה להכנס לא"י כדי לזכות ולקיים את המצוות התלויות בה. והקשה הרד"מ מדוע לא אמרו שנתאווה משה לקיים את מצות ישיבתה. ומחמת קושיא זו סבר להוכיח כשיטת התשב"ץ שמצות ישוב הארץ אינה מצוה בפני עצמה, אלא יסוד חיובה הוא כדי לאפשר את קיום המצוות התלויות בה.

ובמשך חכמה דחה את דבריו, וכתב, דלכך הוצרך לומר שמשה התאווה לקיים את המצוות התלויות בה, משום שמצות ישוב ארץ ישראל קיים כבר בעבר הירדן המזרחי שאף הוא קדוש בקדושת הארץ, ולא היה צריך לכנוס לשם כך לא"י. והטעם שלא יכל לקיים שם את המצוות התלויות בה כיון שלא נצטוו בהם עד אחר גמר הכיבוש.

הזמן בו נתקדש עבר הירדן המזרחי – בכיבושו או בישיבת כולה

בישועות מלכו שם דחה את תרוצו של המשך חכמה על קושית הרד"מ, ונקט דאף שעבר הירדן המזרחי נתקדש בקדושת הארץ מ"מ לא חלה קדושתו עד אחר גמר הכיבוש, דכיון שעבר הירדן המזרחי אינו מעיקרה של א"י קדושתו נובעת מכך שנטפל הוא לה, וכל זמן שלא נתקדשה הארץ לא נתקדש אף עבר הירדן. וממילא לדבריו שבה קושית הרד"מ מפני מה לא אמרו שמשה נתאווה לקיים מצות ישוב א"י.

שבט לוי במצות כיבוש הארץ

אכן לכאורה יש להקשות עוד, מפני מה לא אמרו שמשה רבינו נתאווה לקיים את מצות כיבוש הארץ והחרמת ז' עממין.

ולכאורה י"ל לדרכו של הבית הלוי המובא בדברינו בענף א, שנשים אינן חייבות במצות ישוב א"י לפי שאינן נוטלות חלק בארץ, וכל שאינו בכיבוש אינו בישיבה, דכמו כן י"ל לגבי שבט לוי שאינם נוטלים חלק בארץ דע"כ אין חייבים בכיבושה, וכל שאינו בכיבוש אינו בישיבה, ומשום כך לא אמרו שמשה נתאווה למצות כיבוש וישוב הארץ לפי שהיה משבט לוי, ובזה סרה מאליה קושית הרד"מ.

[לדרכו של הרשב"ש המובא בענף ב שמצות כיבוש אינה מוטלת על יחידים אלא על כלל ישראל כעם היה אפשר לישב קושיא זו האחרונה באופן אחר, דמשה נתאווה למצוה שחלה אקרקפתא דגברא ולא למצוה זו שחלה על כלל העם, שזה יכול שפיר להתקיים גם ע"י יהושע].

ולענין הלכה נקט המור וקציעה שם, שלענין מצות ישוב א"י גבולות הארץ הן מים סוף ועד נהר פרת, מקום מגוריהם של כל עשרה עממין, וכן כל עבר הירדן המזרחי. אלא שאותם מקומות שלא נכבשו אפי' ע"י עולי מצרים כעמון ומואב ומצידון צפונה, אף שמצוה לישבם מ"מ אין ישובם דוחה שבות דשבת משום שאינם כא"י לגמרי.