מרק על הפלטה באמצעות שעון שבת, מותר?

יש להמנע משום איסור חזרה, אף שזה עדיין אינו דולק.

מקורות:

במאכל לח שיש בו איסור בישול אחר בישול ודאי אסור להניח בשבת עצמה, אלא שנחלקו בזה הדעות לגבי אם מותר להניחו לפני שבת:

בענין זה נחלקו הדעות, וכפי שהובא בספר ילקוט יוסף שבת ח”א עמ’ קו: יש אומרים שמותר לתת מערב שבת תבשיל צונן שיש בו מרק על גבי פלאטה חשמלית שאינה פועלת ובמשך השבת הפלאטה תדלק על ידי שעון שבת והתבשיל יתחמם בשבת, ויש חולקים ואוסרים אפילו כשנותן התבשיל מערב שבת. להלכה, דעת הגרש”ז אויערבך לאסור [למעט מאכל יבש מבושל שאין בו איסור בישול] ובילקוט יוסף שם נקט שהעיקר לדינא להקל כסברא ראשונה, ומכל מקום המחמיר תבוא עליו ברכה. במה דברים אמורים בערב שבת, אבל בשבת עצמה הכל מודים שאסור לתת שם את התבשיל שהרי הוא גורם לבישולו. לענין זה אין הבדל בין תבשיל צונן לדבר שאינו מבושל כלל, כיון שאנו נוקטים שיש בישול אחר בישול בלח שהצטנן.

המקור למחלוקת:

ראה ילקוט יוסף שם הערה יא שהאריך בשיטות האחרונים בזה, על פי דברי הרמ”א סי’ רנג סעי’ ה שאסר להניח את הקדרה במקום שהגוי יהבוא אחר כך ויבעיר אש אף שלא צוהו לעשות זאת, וכמו כן כאן שהאש תבוא מעצמה, וזאת על פי מה שאמרו בגמרא שאם אחד הביא את העצים והשני הביא את האש, אף הראשון – פטור אבל אסור. לגבי ערב שבת שם דנו אם הדבר נחשב כשהייה כיון שכבר עכשיו מונח במכשיר שהחום יבוא על ידי החשמל. וע”ע שו”ת הר צבי או”ח סי’ לו שהאריך בזה, ובשו”ת מנחת יצחק ח”ד סי’ כו – כז. וראה שם בילקוט יוסף שקיבץ מדברי רבים מהאחרונים שהחמירו וודאי יש לחוש לדבריהם.

לגבי מאכל יבש:

להניחו לפני שבת מותר, אבל בשבת עצמה אסור – ראה חזון איש סי’ לח ס”ק ב, ומשום איסור חזרה [אף שלא שייך איסור בישול].