שאלה:
שלום וברכה!
בבית הכנסת אצלנו המנהגים חלוקים בעניין הנחת תפילין בתשעה באב על כן הוצע פתרון להניח תפילין בשחרית בביה"כ ולפני הקינות להסירם ולחזור ולהניח שוב תפילין בביה"כ במנחה ובכך לעשות שלום בין המתפללים ולגרום שלא יעברו על לא תתגודדו.. יש בעיה עם פתרון זה? יש פוסק שכתב פתרון כזה או דומה לו?
תשובה:
למיטב ידיעתי כל הספרדים שמניחים תפילין בשחרית מסירים לפני הקינות, כך שלא הבנתי במה אתם עושים שונה. כמו כן לא הבנתי מה הרווח, אלו שנוהגים שלא להניח בשחרית הבעיה שלהם היא לא שהם רוצים להניח במנחה, אלא שהם לא מניחים בשחרית, אז מה הרווחתם בכך שקבעתם להם להניח פעמיים? באופן כללי כיון שחילוקי המנהגים ידועים נראה שהמיקל לומר שמותר שחלק יניחו וחלק לו יש לו על מה לסמוך ואין בזה משום לא תתגודדו. מהודר יותר שכל אחד יתפלל בבית כנסת בו עושים כמנהגו. ובבית הכנסת כאן יעשו כמנהג רוב המתפללים.
הרווח הוא לשמור על המתפללים שלא ילכו למקומות אחרים וירגיש בנוח בבית הכנסת שהם רגילים להתפלל בו, וכך יוצא שאלו שנהגו להניח בשחרית כולם מניחים ביחד איתם ואלו שנהגו להניח במנחה כולם מניחים ביחד איתם, השאלה אם זה פתרון נכון או שזו המצאה שלא מקובלת על הפוסקים? יש לפתרון זה מקור? יש פוסקים שיצאו כנגד זה?
אצלינו בחוה"מ יש את אותה בעיה (בחו"ל רבים נוהגים להניח תפילין בחוה"מ) ואכן יש קהילות שחלק מתפללים בביהכנ"ס וחלק בעזרת-נשים כאשר מחליטים מי יזוז מפני מי לפי מנהג הבכנ"ס וישנם קהילות "מעורבים"
ברור שזה פתרון לא נכון, שהרי לאלו שנהגו שלא להניח בשחרית, יש ענין מיוחד לא להניח בשחרית על פי הכתוב לתת פאר תחת אפר, כמו אבל ביום הראשון לאבלותו וכו', מה זאת אומרת שהם יוותרו על מנהגם ויניחו תפילין, הרי זה סותר את מנהג אבלותם?
יש לשלום חשיבות גדולה מאוד ראינו בהמון מקרים שמבטלים דברים מפני השלום וכאן בנידוננו כדי להשכין שלום לא שווה לעשות כך? הרי אם עושים כפי המנהג ומורידים את התפילין לפני הקינות מקיימים את המנהג פאר תחת אפר..
ומחילה שאני כך אומר זה רק לשם הלימוד, שח"ו לא יובן שיש כאן איזה שהוא זילזול אנחנו מעריכים ומכבדים מאוד את הרבנים כאן ובכלל ופשוט שאנו עפר לרגליכם, כשכבוד הרב כתב "ברור שזה לא פתרון נכון" זו דעתו של הרב (שהיא מוערכת וודאי בעלת משקל) או שיש איזה שהוא ספר הלכתי שהתייחס לנושא הזה וכתב כך?
לא הבנתי למה יש בעיה של מריבה וחוסר שלום, הרי כולם יודעים שיש בזה שני מנהגים, למה לא לכבד איש את מנהגו של רעהו? למה מי שנוהג שלא להניח תפילין בשחרית צריך לבטל מנהגו? אנשים לא מבינים שהוא לא בדה זאת מליבו וכך הורו לו רבותיו? אנשים לא יכולים להיות ג'נטלמנים ולהבין שהמנהג בבית הכנסת נקבע על פי רב המקום או על פי רוב המתפללים? ולגבי שאלתך אם יש ספר.., אינני יודע. אבל אני כן מכיר הרבה מאוד ספרים שעסקו בשאלות כעין אלו, האם מותר באותו בית כנסת לעשות שני מנהגים [לענין תפילין בחול המועד ועוד] יש שהתירו משום שזה מנהגים קדומים, ויש שאסרו ועשו זאת בשני חדרים שונים, ויש שהנהיגו מנהג אחד לפי רוב בני המקום, ויש שדנו מה קורה כשהמייסדים נהגו באופן אחד ווהשתנה הציבור ועוד נידונים רבים בענין זה. אבל לא שמעתי מעולם, שאנשים יבטלו מנהגם כאשר הם הרוב, כדי להזדהות עם מנהג אחר. מנהג אינו ענין חברתי, זה נושא הלכתי שצריך לקיימו בכלים הלכתיים. ואגב, אם יחליטו להניח תפילין בשחרית, אין כל צורך להניח שוב במנחה, אין הבדל בין תשעה באב לשאר ימים, מי שהניח כבר היום לא חייב להניח שוב, יש מצוה בכל רגע עם תפילין אבל זה נכון בכל ימות השנה.
השאר תגובה