פדיון כפרות עכשיו

מהו ציון ומהו ירושלים

בס"ד

לרגל ימי האבלות על חורבן הבית מאמרנו השבוע עוסק בשאלה מתי העיר קרויה ירושלים ומתי העיר קרויה ציון? מתי מזכירים בתפילה ציון ומתי ירושלים? מה משמעות של כל שם? היכן המקומות הללו היום? איזה הלכות יחודיות יש לירושלים העתיקה בימינו אנו? האם השכינה גלתה מירושלים? או שמא היא לא זזה מכותל המערבי? ואם כן כיצד מתפללים המחזיר שכינתו לציון? והרי היא כבר שם? כיצד בני ירושלים אמורים להתפלל 'והביאנו לציון עירך ברינה', והרי הם כבר נמצאים בציון? בשאלות אלו ועוד עוסק מאמרנו השבוע.

 

מהו ציון ומהו ירושלים

מאמרנו השבוע עוסק בהבדל בין ציון לירושלים, מהו נחמת ציון ובנין ירושלים, ושאלות נוספות הקשורות לנ"ל.

מהו ירושלים ומהו ציון

בתנ"ך מוזכר העיר 'ירושלים' 667 פעם [לרוב בכתיב חסר 'ירושלם'], מאידך השם 'ציון' מוזכר מעל 150 פעמים. במדרש (במדבר רבה יד ב; שיר השירים זוטא א א; מדרש תדשא י; מדרש הגדול ויגש מח ו) מובא שיש לירושלים 70 שמות, אך כמעט כולם נאמרו בצמידות לשם ירושלים או ציון, והוזכרו פעם אחת או פעמים בודדות בתנ"ך, להבדיל מירושלים וציון שהוזכרו פעמים רבות [מלבד עיר דוד שהוזכר 39 פעמים]. ונשאלת השאלה מתי העיר קרויה ירושלים ומתי היא קרויה ציון. והאם מדובר באותו דבר. ומדוע חלק מהתפילה אנחנו מבקשים על ירושלים, ואילו בחלקה אנחנו על ציון, אימתי מזכירים אנו בתפילה לגאולה את ירושלים ואימתי את ציון.

כאשר אנחנו באים לדון על ירושלים וציון, עלינו לדון על כמה מבטים שונים של העיר, דבר ראשון עלינו לברר האם מדובר באותו מקום ואלו רק שמות נרדפים, או שמא מדובר בשני מקומות שונים, ירושלים לחוד וציון לחוד, ואם כך עלינו לברר היכן ממוקם ציון והיכן ממוקם ירושלים.

כמו כן עלינו לברר מהו המשמעות של השם ירושלים ומהו משמעותו של השם ציון.

מאידך עלינו לדון מה מבטא ציון ומה מבטא ירושלים, וכאשר אנחנו מתפללים על הגאולה ומדברים באופן כללי מתי עלינו להשתמש בשם ציון ומתי בשם ירושלים.

האם ציון וירושלים הם מקום אחד או שני מקומות

הכפתור ופרח (פמ"א) והרדב"ז (ח"ב סי' תרלג; ח"ב סי' תשלא) מוכיחים שציון וירושלים הם שני מקומות מהפסוק (מלכים א ח, א): אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם, לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית ה' מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן'. מבואר ששלמה המלך אסף את כל ראשי העם לירושלים כדי להעלות את הארון מעיר דוד שהיא ציון שאינה בירושלים. [וכן הוא בדברי הימים (ב' ה ב)]. ומכך הוכיחו שציון הוא שם של מקום הסמוך לירושלים ואינה ירושלים עצמה, והיא קרויה עיר דוד. הכפתור ופרח כתב שבזמנו עדיין היתה קיימת הכיפה שהיתה קרויה היכל דוד, ששם לפי המסורת היה מונח הארון. ולדעתו מקום זה גם לא התקדש בקדושת ירושלים. [ראה להלן בהבדלים הלכה למעשה מכך]. וראה להלן היכן בימינו היא ציון לדעתם.

כמו כן בכמה מקומות מוזכר בתנ"ך שעיר דוד היא ציון, ושם היה ביתם של דוד ושלמה עד שבנה שלמה ביתו במילוא, ושם נקברו דוד ושלמה ורוב מלכי בית דוד, ומאז מוזכר עיר דוד בתנ"ך כמעט רק לגבי שהמלכים נקברו שם.

וכך במדרשים רבים (ילקוט שמעוני איכה רמז תתרכב; ירמיהו רמז רעח; מדרש אגדה דברים א; תרגום יונתן תהילים קלג א) מפורש שציון וירושלים הם שני מקומות שונים הסמוכים זה לזה. וכפי שנבאר לקמן עוד לגבי מיקומם של ציון וירושלים.

מאידך הרד"ק (צפניה ג ד; עמוס א ב, ועוד) כתב שציון וירושלים היינו הך והוא כפל לשונות בפסוק, אך גם הרד"ק הרד"ק (תהילים עו ג) כתב שהמלך גר בציון והעם בירושלים, אלא שביאר הרד"ק (יהושע טו סג; ישעיהו סב א; תהילים ב ו) שציון הוא שם המצודה והמבצר שהיה בירושלים, והכל עיר אחת, כלומר גם החלק של ציון וגם החלק של ירושלים הם עיר אחת המורכבת משני חלקים.

אולם רש"י (יומא עח.) והאבן עזרא (ויקרא א יא) כתבו בפירוש שציון היא מחוץ לירושלים, וכן נראה מרוב המקורות שהובאו לעיל. אולם עדיין יש לברר האם גם ציון התקדשה בקדושת ירושלים כפי שנראה ברד"ק, או שרק ירושלים התקדשה כפי שכתבו הכפתור ופרח והרדב"ז.

נציין שהרא"ש (ברכות פ"ז סי' כב) ורבינו ירוחם (אדם וחוה נתיב יב חלק יט) כתבו שאף שאין לחתום ברכה בשני ענינים, בתשעה באב חותמים את ברכת בונה ירושלים בנסוח 'מנחם ציון בבנין ירושלים', משום שציון וירושלים הם אחד. וביאר במעדני יום טוב (שם אות ד) ששתיהן נחשבות לעיר אחת. ומשמע שאף שהם שתי ערים, הם נחשבות לעיר אחת.

מיקומה של ציון

אולם למעשה מעיון בחז"ל ובמפרשים מוצאים אנו מקומות שונים לחלוטין היכן מיקומה של ציון.

מהפסוק (תהלים עח סח-סט): 'וַיִּבְחַר אֶת שֵׁבֶט יְהוּדָה אֶת הַר צִיּוֹן אֲשֶׁר אָהֵב. וַיִּבֶן כְּמוֹ רָמִים מִקְדָּשׁוֹ כְּאֶרֶץ יְסָדָהּ לְעוֹלָם'. משמע שהמקדש נבנה בהר ציון שבנחלת יהודה. אלא שיש להעיר שאמנם הר הבית היה בחלקו של יהודה ובחלקו של בנימין, אך המקדש והמזבח נבנו ברצועה היוצאת מחלקו בנימין.

וכך נאמר במכילתא (בא – מסכתא דפסחא פרשה א) נאמר: 'ועד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדברות [כלומר הנביאים הנתבאו בכל העולם], משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות [ויותר לא התנבאו הנביאים בחו"ל – אלא לצורך ארץ ישראל כנביא יחזקאל]. עד שלא נבחרה ירושלם היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלם יצאת ארץ ישראל, שנאמר 'השמר לך פן תעלה עולותך בכל המקום אשר תראה כי אם במקום אשר יבחר ה' אלהיך'. (דברים יב יד). עד שלא נבחר בית עולמים היתה ירושלם ראויה לשכינה, משנבחר בית עולמים יצאת ירושלם שנאמר 'כי בחר ה' בציון וגו", ואומר 'זאת מנוחתי עדי עד'. (תהלים קלב יג – יד)'. מבואר מדברי המכילתא שקודם נבחרה ארץ ישראל, ואחר כך נבחרה ירושלים מתוך ארץ ישראל, ושוב נבחר בית עולמים מתוך ירושלים. האור שמח (מלואים להל' בית הבחירה בסוף הספר) מבאר את הראיה של המכילתא מהפסוק 'כי בחר ה' בציון', כלומר ציון שהיא מחוץ לירושלים והיא הר המוריה נבחרה, וכפי שנאמר בפסוק לעיל ויבחר את שבט יהודה את הר ציון אשר אהב, ושם בנה את מקדשו. אמנם הגר"א גרס שהפסוק כי בחר ה' בציון הולך על בחירת ירושלים ולא על בחירת מקום המקדש.

בגמרא (יומא נד:) נאמר שהתנא הסובר שאבן שתיה שהיה בקדש הקדש נקרא שתיה משום שממנו הושתת העולם, הוא כדעת התנא שהעולם נברא מציון. בגבורת ארי (מילואים ד"ה תנן) הקשה שהרי המקדש האו בירושלים וציון הוא במקום הסמוך לו. ותירץ שמוכח מכאן שקדש הקדשים היה בציון, והביא ראיה לכך שכאשר הגמרא (ר"ה ל. סוכה מא.) מביאה מקור שצריך לעשות זכר למקדש היא מביאה את הפסוק (ירמיהו ל יז): 'צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ' שמשמע שצריך לדרוש את ציון, הרי שדרישת ציון זהו דרישת המקדש ועשיית זכר למקדש, ומוכח שציון והמקדש היינו הך.

וכן הוא בגמרא (סנהדרין צה.) שהמקדש קרוי הר ציון, ואילו העזרה קרויה גבעת ירושלים.

בתפילות רבות מצינו שציון הוא בית המקדש, כגון 'מזבח חדש בציון תכין', בתפילה על השבת העבודה מבקשים על החזרת השכינה לציון. בירושלמי (יומא פ"ז ה"א) הובא מחלוקת מהו הברכה על המקדש האם 'הבוחר במקדש' או 'השוכן בציון'. וכן נאמר בזוהר (שמות קח.) שהמקדש קרוי ציון. וכן כתב המהר"ל (נצח ישראל פ"ד) שירושלים הוא מחנה ישראל, הר הבית הוא מחנה לויה, וציון הוא מחנה שכינה [כלומר העזרה והמקדש]. וכן ביאר הרד"ק (ישעיהו יד יג) את הפסוק 'ואשב בהר מועד בירכתי צפון', שהר שעם ישראל נועדים עליו [כלומר הר הבית] שהוא הר ציון הוא לצפון ירושלים.

וכן כתב המלבי"ם בכמה מקומות (ישעיהו מ ט; נב א; סב א; ישעיהו ב ב בי' המילות; ישעיהו לג כ ב המילות) שמקום המקדש הוא בציון ולא בירושלים. המלכות והסנהדרין.

מצד שני בפסוק (דברי הימים ב' לג יד) משמע שעיר דוד שהיא ציון היתה מערבית לנחל הגיחון [השילוח], כלומר שציון היה בצד המזרחי של העיר.

מאידך רש"י (תהלים מח ג) מפרש ש'הר ציון' נקרא גם 'יפה נוף' משום שהוא הר הזיתים, הנמצא במזרח העיר. [אפשר ששיטת רש"י שכל ההרים מסביב קרויים ציון, וכפי שנאמר בזוהר (השמטות בראשית רנו. סי' כג) שהצדיקים המחוברים בכנסת ישראל נקראים הר ציון והם ההרים המסובבים את ירושלים, ומשמע שכל ההרים המסובבים את העיר קרויים הר ציון, הן הר הזיתים במזרח, והן מה שמכונה היום הר ציון במערב, והר הבית בצפון].

דעת האבן עזרא (ויקרא א יא; תהילים מח ג) הרד"ק  (ישעיהו יד יג; תהלים מח ג) והאברבנאל (ישעיהו יד יג; תהלים מח ג) שירכתי צפון מלמד שהר ציון הוא בצפון ירושלים.

אמנם בשוחר טוב (תהילים מח ב) ובילקוט שמעוני (רמז תשנה) הקשו כיצד נאמר שהר ציון הוא בירכתי צפון, והרי הוא בדרום, ולכן ביארו שהכוונה שבו היה המזבח שהקדשי קדשים נשחטים בירך הצפוני של המזבח. וכן פירש רש"י (תהילים מח ג). והדבר מסתדר עם שיטת רש"י סובר שציון הוא הר הזיתים המצוי במזרח ירושלים.

וכן כתב בסידור היעב"ץ (שיר של יום שני) שבמפות 'ציון' מצוי בדרום מערב ירושלים, ולכן ביאר שירך הוא מליצה על הנתח המשובח ביותר – וצפון העולם הוא הישוב הנבחר של העולם, והירך של הצפון, כלומר המשובח שבחלק המשובח הוא ציון.

מצד שני בפסיקתא זוטרתא (שיר השירים ד ד) נאמר: 'כמגדל דוד צוארך. למה נמשל בית המקדש לצואר, מה הצואר בין כתיפיו של אדם אף בית המקדש בין ציון ובין הר הבית, שנאמר (דברים לג יב) ובין כתיפיו שכן'. כלומר שהמקדש היה בין ציון להר הבית. וכן כתב המלבי"ם (שמואל ב כד) שהמקדש הוא בין ציון לירושלים.

אך גם במלבי"ם עצמו, מצינו כמה סתירות רבות האם המקדש היה בציון, אך באופן כללי מפרש שציון הוא עיר המלוכה או המקדש או מושב הסנהדרין או תופשי התורה, או השרים, ואילו ירושלים הוא מקום המון העם. ראה מלבי"ם (שמואל ב כד; ישעיהו מ ט; נב א-ב; סב א; בי' המילות לג כ; ישעיהו ב; ישעיהו ד ג; ישעיהו ל יט; מ ט; נב א-ב; סב א; ירמיהו נא לה; תהלים קמז יב; יואל ד טז-יז; עמוס א ב; צפניה ג יד-טו).

מהדברים הללו נראה שלעיתים ציון בפסוק הוא מקום פיזי מסוים, והוא המצודה עיר דוד קבר דוד ושאר המלכים. ולעיתים ציון בא כמושג מופשט שבא לתאר מצב מסוים, ואז הלשון של ציון מתאר את עיר המלוכה, או את מקדש מלך, או לשכת הגזית ועוד.

וכפי שהגמרא (תענית ה.) לומדת מהפסוק (תהלים קכב ג) 'יְרוּשָׁלִַם הַבְּנוּיָה כְּעִיר שֶׁחֻבְּרָה לָּהּ יַחְדָּו', שיש ירושלים של מטה וירושלים של מעלה, וכתב על כך הרשב"א (פי' ההגדות שם): 'שיש בזה סוד. ודע שירושלים של מטה וציון ובית המקדש כולם ציורים לענינים שכליים דקים מאד'. כלומר מעבר למקום הגיאוגרפי של ציון וירושלים הדבר מבטא מושגים מופשטים, ואכן ע"פ רוב בתפילה הכוונה למושג של ציון וירושלים ולא רק לעיר הפיזי, ועלינו לברר מה המושג כולל.

וכן כתב הר"ן (חידושיו מו"ק כט.): 'דכתיב ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון וזה בשעת פטירתן שנהנין מזיו השכינה וזהו ציון של מעלה שהוא כנגד ירושלם של מטה הבנויה כעיר שחוברה לה יחדו'.

דין ורחמים

בזוהר (בראשית וישב קפו.): נאמר שציון וירושלם מסמלים דין ורחמים, והריקאנטי (במדבר כב ב) פירש שציון זה רחמים וירושלים הוא דין. בדומה כתב הגר"א (ישעיה ד ג) שהשמות ציון וירושלים הם כנגד אהבה ויראה, וכן כנגד חכמה ובינה.

דבר זה מתאים לדברי המדרש (בראשית רבה נו י) שמקור השם ירושלים הוא מכך ששם בנו של נח קרא לעיר 'שלם', ואילו אברהם אבינו קרא למקום 'הר יראה', ולכן נקבע שם המקום משילוב של 'יראה' – 'שלם' 'ירו – שלם'. ולכן ירושלים הוא כנגד דין ויראה.

מיקומה היום

הכפתור ופרח (פמ"א) מציין שיש אהל עם כיפה הנקרא היכל דוד, ששם היה הארון עד שהועלה לבית המקדש. והוא מקביל לדרום הר הבית, ובצפון מערב ההיכל יש רחוב שהוא גם חלק מציון והוא קרוב לבית הכנסת ושכונת היהודים [בית כנסת הרמב"ן והאיזור הסמוך ברובע היהודי], ויתכן שגם השכונה ובית הכנסת הם מציון ולא מירושלים, אך הוא מסיים את דבריו 'אבל מה נעשה היום שהרי דרכי ציון אבלות ומסילות ירושלם שוממות ולא נכר גדריהם בברור'.

אך הרדב"ז (ח"ב סי' תרלג; ח"ב סי' תשלא) לגבי האם ניתן לפדות מעשר שני בירושלים היקל לפדות בשכונת היהודים [חלק העליון של הרובע היהודי בימינו], אף שהכפתור ופרח הסתפק בכך, משום שהוא איסור קל, ולכך ניתן לסמוך על כך על המסורת שבפי הנכרים ששכונת היהודים הוא ציון, ומפתח השוק הוא 'אל קודס' [כלומר העיר הקדושה], ואין סיבה לחשוש שהם משקרים, ויש עוד כמה צירופים שמנה שם להקל, ולכן די בספק זה שמא אין שכונת היהודים ירושלים.

בעיר הקודש והמקדש (ח"ג פ"ז) הרחיב שיוסף בן מתתיהו (מלחמות היהודים ה ד) כתב שציון הוא בדרום מערב העיר. וע"פ דברי ודברי שאר סופרי דברי הימים של בית שני נקט שציון היא כפי שמקובל בהר ציון וברובע היהודי,  וכן נקט ששם קבר דוד בהר ציון, ולא מדרום לעופל היכן שמכונה היום עיר דוד.

כך גם מעיד מהר"ם חביב (גט פשוט סי' קכח ס"ק כו) ששמע מזקני ירושלים שחצי רחוב היהודים המפסיק בשוק היהודים הוא הגבול שבין ירושלים לציון. והחלק מערב דרום העיר סמוך לקברות המלכים [המכונה קבר דוד היום] הוא ציון עיר דוד. ואילו מזרח וצפון העיר [עתיקה כפי שהיה בימיו] זהו ירושלים. והברכי יוסף (סי' רצד סעיף ו) הביא את דבריו להלכה לגבי דיני מעשר שני ונטע רבעי [ראה להן].

למעשה לפי שיטות אלו מה שמכונה בימינו הר ציון והאיזור של שער ציון, הוא ציון לדעות אלו, ויתכן שהגיע עד איזור החורבה ובית כנסת הרמב"ן שברובע היהודי, בעוד שהחלק התחתון של הרובע היהודי והרובע המוסלמי ועיר דוד הם ירושלים העתיקה.

המהרי"ט (יו"ד סי' לז) כתב שקבר דוד שבציון, וקבר חולדה שבראש הר הזיתים היו מתחילה מחוץ לעיר, ואח"כ קידשו את המקום והקיפו חומה, ומפני כבודם לא פינו אותם כפי שפינו את שאר הקברים, אלא עשו מחילה שתוציא את הטומאה לנחל קדרון. ולדבריו גם הר הזיתים וגם הר ציון הם חלק מירושלים המקודשת.

נציין רק שיש עוד שיטות רבות בין החוקרים, ולחלקם התייחס בעיר הקודש והמקדש (ח"ג) שמוקדש לבירור מיקום ירושלים וציון.

האם השכינה זזה מציון

מצינו במדרשים רבים (דברים רבה מהד' ליברמן פר' ואתחנן; ילקוט שמעוני מיכה רמז תקנב; שוחר טוב תהילים ה ז) שלא זזה שכינה מציון, שנאמר (מיכה ד י): 'כִּי עַתָּה תֵצְאִי מִקִּרְיָה וְשָׁכַנְתְּ בַּשָּׂדֶה', ושדה זה ציון כפי שנאמר (ירמיהו כו יח): 'צִיּוֹן שָׂדֶה תֵחָרֵשׁ'. בחלק מהמדרשים (שמות רבה ב ב;) אף מוקד יותר המקום שבו נמצאת השכינה ע"י הכותל המערבי, ונלמד מהפסוק (שיר השירים ב ט): 'הִנֵּה זֶה עוֹמֵד אַחַר כָּתְלֵנוּ'.

ונשאלת השאלה אם כן כיצד אנחנו מתפללים שתשוב השכינה לציון, והרי השכינה כבר שם, יתרה מזו בפסוק נאמר (זכריה ח ג): 'שַׁבְתִּי אֶל צִיּוֹן וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ יְרוּשָׁלִָם', הרי שבגלות השכינה אינה בציון ולכן היא שבה אל ציון לאחר גלות בבל, והרי היא מעולם היא לא זזה מציון.

ולמעשה יתירה מזו יש להקשות, שהרי בגמרא נאמר שבבית שני (יומא כא:) חסרו חמישה דברים, ואחד מהם הוא השראת השכינה, והרי גם בזמן הגלות השכינה עדיין בציון, וכן הנביא זכריה כתב במפורש שבבית שני השכינה שבה אל ציון. וכן נאמר בגמרא (ר"ה לא.) שלאחר חורבן בית שני השכינה גלתה עשר מסעות, והדבר קשה, אם לא היתה שכינה בבית שני כיצד גלתה, ואם היא גלתה כיצד נאמר שמעולם לא זזה שכינה.

בדומה בסליחות לשבעה עשר בתמוז נאמר, 'הרסו אויבינו ההיכל, וברחה שכינה מזוית היכל', ובסידור של"ה פירש 'מזוית היכל', 'מכותל המערבי'. ונשאלת השאלה הרי חז"ל אמרו שמעולם לא זזה שכינה מכותל המערבי.

היפה תואר (הארוך, דפוס ויניציאה תי"ז, שמות רבה ב ב) כתב שבשמות רבה יש מחלוקת האם השכינה נסתלקה או שלא זזה מכותל המערבי, ואכן כל הסוגיות הנזכרות חלוקות בכך. וכתב המהרש"ם (ח"ד סי' סו ד"ה אולם; דעת תורה או"ח סי' תקסא סעי' ב) שבזה תלוי מחלוקת הרמב"ם והראב"ד (ביהב"ח פ"ו הט"ז) האם קדושת המקדש וקדושת ירושלים בטלה בחורבן, וכבר קדמו הרמב"ן (שבועות טז. ד"ה והא) והתשב"ץ (ח"ג סי' רא) שמשמע מדבריהם שמחלוקת האם קדושתם לעולם תלויה בנידון האם השכינה נמצאת בזמן החורבן.

רבינו בחיי (בראשית פמ"ו פכ"ז) פתח הדביר (סי' קיב סק"ב) המלבי"ם (זכריה ח ג) מפרשים ביארו שיש דרגות שונות בהשראת השכינה, והדרגה העליונה שבצורה קבועה השכינה מצויה לא היתה רק בימי בית ראשון, ומאז היא ירדה מדרגה לדרגה עד הדרגה הנמוכה בימינו שהיא עדיין מצויה בכותל המערבי, ואלם מתפללים אנו ששכינה תחזור בצורתה המלאה והקבועה בקרוב בימינו.

בעל הלשם הגאון המקובל רבי שלמה אלישיב זצ"ל (ספר הזכרון תפארת רפאל עמ' קלט) ובכנף רננה (או"ח סי' עז) ביארו שהשכינה בצורה גלויה אינה מצויה, אך בצורה של העלם לא זזה מכותל המערבי.

בעל הערוך לנר (בנין ציון ח"א סי' ג) ביאר זאת שהשכינה דומה לשמש, והאור המגיע מהשמש קרוי שמש, וכאשר פותחים חלון נכנס השמש לחדר, וככל שיש לנו מניעות וחסימות אור השמש אינו מגיע אלינו. ושער השמים שמשם מגיע קדושת השכינה לעולם הוא מכותל המערבי, והוא מגיע כפי שיש בכוחנו לקבל. אולם בבית ראשון השכינה עצמה שרתה בבית, ועל כך אנחנו מתפללים שתשוב השכינה לשרות בבית המקדש עצמו.

מדוע תמיד הנחמה שייכת יותר לציון מאשר לירושלים

ע"פ הדברים נבין מדוע בתפילה הנחמה תמיד מיוחסת לציון, ואילו הבנין מיוחסת לירושלים, משום שהנחמה פירושו מבט חדש מחשבה חדשה (רש"י בראשית ו ו), השכינה מצויה בציון, אולם אנחנו מתפללים שהיא תהיה בצורה שונה, בצורה גלויה, בצורה קבועה, בצורה שלנו יהיו את הכלים לקבל את הדברים, ובשביל כך צריך נחמת ציון, שהדבר הקיים יהיה בצורה אחרת במבט חדש, והתפילה הוא שתחזיננה עינינו בשובך לציון, כלומר שהמבט שלנו שהכלים שלנו יראו את קדושת השכינה בציון. אך ירושלים חרבה וצריך לבנות אותה מחדש, ולכן תמיד התפילה היא על בנין ירושלים.

בתפילה

נביא לכך דוגמאות שונות מהתפילה:

בתפילת העמידה נתקנו שתי ברכות נפרדות, אחת ולירושלים עירך ברחמים תשוב, ותשכון בתוכה וכו', בא"י בונה ירושלים. וברכה נוספת של רצה שבה אנחנו מתפללים על 'והשב את העבודה לדביר ביתך' ומסיימים בתפילה: ותחזינה ענינו בשובך לציון ברחמים, בא"י המחזיר את שכינתו לציון'.

בברכת המזון נתקנה ברכה על בנין ירושלים ובה אנחנו מבקשים: רחם וכו' ועל ירושלים עירך ועל ציון משכן כבודך, ועל מלכות בית דוד משיחך, ועל הבית הגדול והקדוש וכו'. הרי שירושלים ציון ובית המקדש הם שלשה דברים נפרדים. בשבת מוסיפים בקשה והראנו בנחמת ציון עירך ובבנין ירושלים עיר קדשך.

בקדושה של שבת אנחנו מבקשים: 'מתי תמלוך בציון וכו', תתגדל ותתקדש בתוך ירושלם עירך'.

בברכת ההפטרה מברכים: 'רחם על ציון כי היא בית חיינו וכו', בא"י משמח ציון בבניה'.

במוסף של הרגלים מבקשים: 'והביאנו ה' אלוהינו לציון עירך ברנה ולירושלים בית מקדשך בשמחת עולם'.

בראש השנה ויום כיפור בתפילת ובכן תן פחדך, מבקשים: "ותמלוך אתה לבדך בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך'.

האם בני ירושלים משנים את הנוסח

המהר"ם חביב (כת"י הו"ד בישורון יד עמ' פ, הובא התשובה בארץ חיים סי' סא) העיר מדוע בירושלים אין אומרים בתפילה והביאנו ה' אלוקינו בציון עירך, ולא לציון עירך, שהרי אנחנו כבר בציון. בארץ חיים (או"ח סי' סא) הביא התשובה לגבי ברכת אהבה רבה, וסיים 'ואין המנהג כן'. וכך כתב בילקוט יוסף (קצוש"ע או"ח סי' נט-ס סעיף יד): שאין לשנות את הנוסח, משום שהתפילה אינה עלינו אישית בלבד, אלא שתעלה את כל ישראל לציון ברינה.

הלכות שונות הנוגע לקדושת ירושלים

במסגרת מאמר זה לא נרחיב בהלכות הנגועות בירושלים בימינו, אך נציין את חלקם בקצרה:

הפירות הגדלים באילן ב3 שנים ראשונות הם ערלה, ואילו הפירות של השנה הרביעית הם נטע רבעי, ויש לפדותם או לאוכלם בירושלים. ומותר לפדות פרדס שלם על פרוטה, ולכן בעל הפרדס פודה את כל היבול על פרוטה, אותה הוא משמיד.

אך בירושלים המקודשת לא ניתן לפדותם, ולכן מותר רק לאוכלם בירושלים. אולם נחלקו הפוסקים האם ניתן לאוכלם בזמן הזה בירושלים אף שאנחנו טמאי מתים, או שאין להם תקנה כיון שלא ניתן לפדותם, וצריך לאכולם בטהרה, ולכן אם יש לאדם עץ בירושלים לא ניתן לאכול את הפירות גם בשנה הרביעית.

מעשר שני צריך לאוכלו בטהרה בירושלים [ב4 מתוך 7 שנים יש להפריש 9% מהתוצרת למעשר שני], אך גם מעשר שני ניתן לפדות כל כמות של פירות על פרוטה, ולכן ניתן בקלות לסדר את הדבר, אולם פירות הנמצאים בירושלים לא ניתן לפדות, וכן אסור לטמאות אותם, במעשר שני הכל מודים שאין אפשרות לאוכלם בטומאה.

בכל העולם מצות ארבעת המינים ביום הראשון הוא דאורייתא, ואילו בשאר ימי החג הוא רק מדרבנן. שיטת הרמב"ם לדעת הערוך לנר שבכל ירושלים המקודשת יש ליטול ארבעת המינים בכל שבעת ימי החג מדאורייתא, ולכן יש רבים המקפידים ליטול שוב ארבעת המינים ליד הכותל, כדי לקיים את המצוה מדאורייתא.

הרדב"ז (ח"ו סי' ב' אלפים קצט) והברכי יוסף (יו"ד סי' רצד סק"כ) כתבו שאסור לנטוע אילנות בירושלים כמבואר בגמרא (ב"ק פב:), אך כיון שהשלטון הוא נכרי, והם לא מקפידים על כך, גם לישראל מותר [כיון שבלאו הכי יהיו אילנות בעיר].

הצטרף לדיון

4 תגובות

  1. לפעמים ניתן להבין לפי הפירושים השונים שהובאו לעיל, נניח אם מדברים על הר הזיתים וכתוב ציון זה מובן מאוד וכו'.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *