שאלה:
שלום רב,
בתשובתכם בגליון "תורה והוראה" לפרשת דברים בעניין קיזוז חוב של הבעל ממשכורתה של אשתו העליתם כמה וכמה היבטים הנוגעים לזכייה של הבעל ומאפשרים למעסיק לקזז את חוב הבעל ממשכורתה של האישה. הנחת המוצא בתשובה היא שלבעל זכות במעשה ידיה, והשאלה היא מתי הוא זוכה בכך. אלא שהנחה זו כלל איננה פשוטה. גם אם נניח שהבעל זן את האישה כדין (מה שלא נבדק בתשובה), מקובל היום בבתי הדין הרבניים ששכר עבודה נחשב בדרך כלל כהעדפה על ידי הדחק (ובפרט בשכר מלאכה מחוץ לבית), ולבעל אין זכות בכך, כפי שכתבו הב"ח, החלקת מחוקק והבית שמואל (אה"ע פ), ראו למשל תיק (תל אביב) 1076453/3, הרבנים בן יעקב, הדאיה ובצרי; תיק (חיפה) 562636/8, הרבנים אדרי, יוסף ובר שלטון.
אני חושש ששגגה נפלה מלפניכם, וגם אם יש ספק – האישה מוחזקת ולכן גם טענת קים לי או המוציא מחברו לא תועיל לבעל. גם העצה שרשמתם ש"תועיל לדעת כולם" איננה נכונה אם הבעל לא זכאי למעשה ידיה. ההוראה שלכם, אם כן, עלולה לתמוך חלילה בגזל האישה על ידי המעסיק.
לענ"ד ראוי לתקן את הדברים או לכל הפחות לסייג אותם.
בברכה,
אבישלום וסטרייך
תשובה:
שלום רב,
ישר כח על ההערה החשובה, אכן היה מן הראוי לחדד יותר את הדברים.
המוחזק במקרה הזה הוא המעסיק, הוא בפועל מחזיק בכסף. כדי שהוא יוכל להמשיך להחזיק כסף הטיעון אמור להיות שמעשה ידיה שייכים לבעלה. אכן אם מעשה ידיה שייכים לאישה ברור שאין לו רשות להחזיק בכסף. ומאחר שיש מחלוקת בנושא הזה האם זה נחשב למעשה ידים השייכים לבעלה, או שמא מאחר שעבודות אלו אינה חייבת לעשות (בדרך כלל שכר העבודות בזמנינו אינם מסוג העבודות שהיא חייבת בהן), אולי הם שייכים לאישה. יש בזה מחלוקת ראשונים. וכמובן גם הנושא של העדפה ע"י הדחק אין זה מוסכם שבכל מקרה זה ייחשב להעדפה ע"י הדחק, ראה כאן בהרחבה בנושא (ראה אות ב' ואילך).
לכן, אילו האישה היתה מוחזקת ודאי לא היה מקום להוציא את זה מידיה ואני מניח שזה גם רוח הפסק דין שציטטת, אבל אם האישה אינה מוחזקת אלא המעסיק, לכאו' מדוע שלא יטען קי"ל כשיטות שזה שייך לבעלה וממילא הוא יכול להמשיך ולהחזיק בזה.
בעניין ההערה שכתבת אם הבעל אינו זן. זה ודאי נכון, אבל לא נכנסתי לנושא הזה, כי ברמה המעשית זה כמעט שלא שייך, שהרי כבר כתב המהרי"ט (ח"ב חו"מ סי' סז) שאם ניזונה אפילו בתחילת חיי הנישואין משלו אע"פ שבהמשך היא זו שפירנסה משך השנים, בכל זאת עדיין מעשה ידיה שלו.
