טוען רבני – כשר

שאלה:

שלום לכבוד הרב שליט"א

רציתי לדעת משהו מכבוד הרב, יד הרבה אנשים שאומרים ויש בטענתם שטועני רבני נוראים ושקרנים וכדומה.

והנקודה לטענות אלו שבמקום לעזור בעלי דינים הדין יצא לאמת יש מאלו שעושים בדיוק כעורך דין של ערכאות כמו של מדינת עכו"ם. ועל זה יש איסור וכבר לימדונו חז"ל במשנה.

מ"מ עין משפט לא כולם יודעים להסביר את עצמם באופן המועיל וחס ושלום יכול להיות שיש רשעים תקיפה מפני חוסר ידיעה של טענה של אנשים תמים.

ובזה יש מצוה למי שיכול לטעון וללמד האנשים להביא טענותיהם באופן נכונה ללא לבנות דרך לנצח בכל אופן אף בתערובת שקר כמו שעושים עורך דין שלא מוזהר על זה.

לכן מבקש אני ממעלת כבוד חכמים בית המדרש שתכתבו בבקשה משהו על הנושא, סדר ברור על הגבלה של מקצוע זו מה יכול לטעון איך לעזור באופן הלא מוציא הדבר מן האמת.

אולי כאשר הכי מפורסם הדבר להמון אז יסתלק מן הרגילות ויקשה למי שאינו רוצה לטעון אמת להצליח במרמה.

תודה רבה

תשובה:

שלום וברכה,

לפי הלכה אין איסור לבע"ד להביא טוען רבני, וכמו כן אין איסור להיות טוען רבני. הבעיה הנפוצה שפעמים רבות הטוען רבני רוצה להתפרסם כאדם מוצלח ויהיו לו הרבה קליינטים, ולכן משקר בבית דין ועובר על כל תנאי האנושות כדי להוציא את הבע"ד שלו זכאי. במקרים אלו שהטוען רבני משקר או מחביא מסתמכים כדי לעוות את הדין, גדול עוונו מנשוא, וגם הבע"ד שרואה שהטו"ר שלו משקר ולא מוחה בו גם הוא עובר את האיסורי תורה.

יש טוענים רבנים [מעט במספר] שלא משנים את האמת רק מנסים למצות את זכויותיו של הבע"ד שאותו הם מייצגים, ואין בדבר איסור תורה.

אעתיק לך כמה נקודות שעסקנו בהם בדברים, אולי יהיה לך בזה חפץ.

לגבי עצם ההיתר לעסוק במקצוע זה של טוען רבני, הנה שאלה זו עתיקה, וכבר הריב"ש (סי' קז) התריע על כך. אלא שצריכים לדעת שיש דברים שמותר לעשות כטוען רבני, ויש שאסור. במשנה באבות שם ביאר הברטנורא: "כאותן אנשים שעורכים ומסדרים טענות בעלי הדין לפני הדיינים שאסור לאדם לגלות דינו לאחד מבעלי הדין לומר לו עשה כך בשביל שתזכה בדינך, ואע"פ שיודע שהדין עימו". וראה שם בתוס' יו"ט שכוונתו לומר שאסור לעשות כפי שעשו ר' יוחנן ור' נחמן (בכתובות נב,ב) שייעצו לקרוביהם לעשות פעולה שעל ידי כך יפסידו עפ"י דין בעלי דינם. אבל סידור הטענות לפני הדיינים של הדברים שנעשו על כה מותר ואף ראוי לסייע לו. אולם דעת הרמב"ם בפירושו שם במשניות כי גם סידור הדברים אסור במקום שיש חשש לרמיה ותחבולות שיידע מה עליו לטעון.

ראה בספר חפץ חיים (הגר"ח פאלג'י סי' קב אות י') שכתב ונראה דאם האחד מבעלי דינים חרוץ ופקח והאחד תם וישר ועמום הלשון ומסתמא ודאי עלהיותו כך יפסיד בדין לא יהיה איסור ללמדו אפילו לדעת הרמב"ם על דרך שכתב הרב נאמן שמואל ז"ל דהוא כמשיב אבידה והכל לפי הענין והאדם ובכל דרכיך דעהו".

יש דיון מעניין בעצם הדיון על תקפיד עורך דין המייצג אפילו בבתי הדין. שהרי המשנה במסכת אבות אומרת: "אל תעש עצמך כעורכי הדיינים". אבל אני מבין שלא זה השאלה במקרה דנן.

אין ספק שיש איסור חמור לתבוע בעכראות, כפי שכתב בשו"ע (חו"מ סי' כו סעי' א') כאילו הוא מרים יד בתורת משה. נציין כי בדרך כלל בשולחן ערוך הפסיקה היא בתורה החלטית וסתומה כמו פטור, חייב, מותר, אסור, וכד'. כאן הפליג השו"ע וכתב דברים חמורים כאלה. כמו גם אין ספק שבתי המשפט היום בארץ דינם כערכאות שהרי אינם דנים כלל לפי משפט התורה.

ואם כך, גם למסייע לאדם התובע בערכאות ישנו איסור, מסייע לדבר עבירה. ואיסור זה אינו תלוי כלל אם התבוע ימצא עו"ד אחר או לא. עצם הסיוע לדבר עבירה הוא אסור. כבר בראשונים אנו מוצאים התייחסות למסייע לאדם שפנה לערכאות.

ראה מה שכתב בשו"ת הריב"ש סי' קב (אלג'יר לפני יותר מ600 שנה, מהפוסקים הבולטים בתקופת הראשונים): "אם ידכם תקפה עליה, ואין אימת השופט עליכם, תוכלו לנדותה ולהחרימה כפי מה שיראה בעיניכם, וכן לנדות ולהחרים כל המחזיק בידה ועוזר אותה". כלומר, לא רק התובע בעצמו שפנה לערכאות חייב בנידוי כפי שרואים ברבים מהפוסקים, אלא גם המסייעו. כן אנו רואים גם בשו"ת הרשב"ש (בנו של התשב"ץ תלמיד הריב"ש, סימן רעו): "ולעזור התובע ביד תקיפה של האומות, ולהעמיד מלפניו ומלאחריו זקפין, ארור הוא לה' אלהי ישראל, ובנדוי ובשמתא ליהוי, ויהיה על פני השדה לדומן, וכל עוזרי האמת ומועדדו יתברך באלהי ישראל אמן ואמן".

אמנם, יתכן שמקרים אלו היו באופן, שהמסייע היה פעיל בתביעה בערכאות ברמה כזו שאם לא היה זה מסייע לו, יתכן שלא היתה פניה כזו. אולם אין ספק שיש איסור גם למסייע באופן המדובר בשאלה. ראה מה שכתב מרן הגר"ע יוסף זצ"ל (שו"ת יחוה דעת ח"ד סי' סה): "ולכן עורך דין ירא שמים שנדרש לייצג בבית המשפט אדם שתובע ממון מחבירו, לפי ההלכה חייב להימנע מכד, שהרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה, ואינו יכול לבוא בטענה שהוא רק עושה בשליחות התובע, והקולר תלוי בצוארו, זה אינו, כי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ואין שליח לדבר עבירה. (ועיין בחו"מ סימן לב סעיף ב' ובש"ך ובאחרונים שם). אבל לייצג נתבע שנאנס לבוא לבית המשפט מצד שהתובע מסרב להתדיין בדין תורה, וכופה את הנתבע להתדיין בבית המשפט, מותר לעורך דין לייצגו להציל עשוק מיד עושקו. ואם נדרש להופיע בערכאות לקבלת צו ירושה, חייב להימנע, ויפנה אותם לבית הדין הרבני לקבלת הצו".