מבט של אתון…

שאלה:

מה עושה בעלי-חיים ל"חכמים" או "סכלים"? יש בפסוק "והנחש היה ערום מכל חית השדה" ובמדרש יש על כך שעלינו להודות לבורא-עולם שלא נתן לבעה"ח את כח הדיבור מפני שאז לא היינו יכולים לעמוד בתוכחתם שהראיה היא שהאתון שהיא הסכל שבבהמות בלעם גדולם (או חכמם) של אומות-העולם ולא יכל לעמוד בתוכחתה.

תשובה:

הכוונה בודאי אינה שבעלי חיים חכמים יותר מהאדם…. שהרי ניכר וברור שזה לא כך… אלא שהרי אין אדם חוטא אלא אם כן נכנסה בו רוח שטות, אין כל הגיון בחטא, וכל פיתויי היצר הם שטות והבל, אלא שזה מפתה… ממילא, בעלי חיים שאין להם יצר הרע, וכל כולם מוכנים לעשות רצון בוראם, כמו הצפרדעים במכות מצרים, אם רק היה להם פה לדבר היו מראים לנו אפילו במיעוט שכלם, שאנחנו פשוט שוטים… מי יתן ונבין זאת בעצמנו בלי שבורא עולם יזדקק לפתוח עבורנו פה לאתון…

מקורות:

רק ארחיב מעט בענין המופלא הזה שה' פתח את פי האתון. הנה כותב רבינו בחיי על הפסוק שם וז"ל, ויפתח ה' את פי האתון. ע"ד הפשט דבור האתון נס גדול וחוץ מדרך הטבע והיה זה לכבוד ישראל, כי הקב"ה הפליא לעשות ורצה לשנות סדרי בראשית בדבור הבהמה לומר שאפילו הבהמה תכיר ותדע שאין השליחות הזה ראוי להעשות, והנה זה כאדם שאומר להרים שיכסוהו ולגבעות שיפלו עליו, ואין צריך לומר המין האנושי שהוא משכיל, כי אפילו הבהמה שאין לה שכל תשכיל שאין ראוי להסכים בקללת עם כי ברוך הוא. עד כאן לשונו. ומבואר בדבריו שהיה זה נס ופלא בשינוי מסדרי בראשית, ומדוייק בדבריו שלא רק מה שהאתון דיברה היה הנס והפלא הגדול, אלא גם זה שהבהמה שאין לה שכלת היא משכילה שאין ראוי להסכים בקללת עם ישראל. ולכאורה מבואר כאן שלא שהאתון כה חכמה אלא שהיה כאן נס עצום שגם הבהמה ידעה את הדבר הזה.

ועוד כתב שם באמת שיש לדמות דיבור האתון לנחש וז"ל, ואם תשכיל בנסתר בענין הפרשה תמצא כי דבור האתון כדבור הנחש, וזה וזה לא מדעת עצמן כי אין בהם נפש מדברת, וטעם זה סמך לויפתח ה' את פי האתון ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה', כי תיכף שדברה ומתה נגלה לו המלאך ודבר עמו, ולכך הזכיר בפרשה שלשה פעמים ותרא האתון את מלאך ה', כי נטיתה מן הדרך ולחיצת הרגל והרביצה שהם שלשה סימנים כל אחד ואחד היה מצד המלאך, ואין צריך לומר הסימן הרביעי שהוא הדבור. והסתכל בדבור המלאך שאמר לו על מה הכית את אתונך זה שלש רגלים, הושוה עם הדבור של אתון שאמר לו מה עשיתי לך כי הכיתני זה שלש רגלים. ותשכיל בכאן שלשה אנשים נצבים שהיו אנשים ממש והיו מלאכים ממש, וזה תבין בדברי המלאך שהזכיר לו יצאתי, והיה יכול לומר הנה אנכי לשטן, אבל אמר יצאתי כלומר אחר דבור האתון יצאתי אני לדבר לך ולהשטין לך, וזהו מבואר. ואין כאן המקום להאריך בכל דבריו, רק שרואים שאכן האתון דיבורה דומה לנחש ואין בהם נפש מדברת רק שיש כאן נס ולכן האתון מתה מיד.

והספורנו שם כתב וז"ל, "ויפתח ה' את פי האתון" נתן בה כח לדבר כענין ה' שפתי תפתח. וכל זה היה כדי שיתעורר בלעם לשוב בתשובה בזכרו כי מה' מענה לשון גם לבלתי מוכן כל שכן שיוכל להסירו מן המוכן כרצונו וכל זה כדי שלא יאבד איש כמוהו, עכ"ל. ולכאורה יש לדייק מדבריו שכל הנס היה פתיחת הפה של האתון ונמצא שמה שאמרה כן לא היה בכלל הנס. וכן משמע במלבי"ם שם שכתב וז"ל, "ותאמר לבלעם מה עשיתי לך", אמרה וכי עשיתי לך דבר כזה מעודך עד שהיית חושב שאני חמור שעסקיו רעים והכיתני, וזה עצמו מה שאמרה ההסכן הסכנתי לעשות לך כה, רק שבלעם לא הבין את דברי האתון וחשב שמ"ש מה עשיתי לך ר"ל מה עשיתי לך עתה, וע"ז השיב כי התעללת בי, ופרשה לו שכונתה מה עשיתי לך מעודך עד היום הזה, ור"ל הלא כשראית שנוי כזה שלא קרה לך מימיך היה לך לשום על לב שאינו מקרה רק שיש לו סבה, ולדרוש על הסבה, בפרט שדרך הקוסמים לשום לב על כל עכוב שיקרה להם בדרך, כמ"ש ולא נפתח אזור חלציו, ואמרו פתי נפלה מפי מקלי נפל מידי וכדומה, עכ"ל. ומשמעות הדברים שאכן יש באתון איזו הבנה פשוטה של הדברים שהיא אומרת רק שבדרך כלל אינה יכולה לדבר.