שאלה:
שלום לכבוד הרב, האם מותר לרסק תותים, ואינו נחשב כמבטל איסור לכתחילה?
1. ללא ניקיון ועל ידי ישראל ? לכתחילה ובדיעבד?
2. על ידי גוי ללא ניקיון? לכתחילה ובדיעבד?
תשובה:
הכלל הוא כך:
כאשר אנחנו יודעים שיש חרקים אסור לטחון כי אין מבטלים איסור לכתחילה, כאשר יש רק ספק שמא יש תולעים מותר לטחון ואין בכך חשש של אין מבטלין איסור לכתחילה, ובלבד שמטרת הטחינה אינה לבטל את האיסור אלא כדי ליצור קמח. לכן יש לנקות היטב היטב עד כמה שאפשר שלפחות יהיה בכלל ספק, ואז אפשר לטחון.
פרקטית לא הייתי סומך על כך, כיון שבדבר יבש כמו חיטה זה נעשה קמח דקדק ואתה יכול להיות בטוח שאין בריה, בדר לח כמו תות, הרבה פעמים התולעים נשארות שלמות וסתם מסתובבות על הלהב של הסכין כמו בקרוסלה…
לגבי ביטול איסור לכתחילה על ידי גוי, אין קולא רק כאשר הוא עושה לצורך עצמו, ואני מניח שלא בזה מדובר… ראה קיצור שולחן ערוך פויפר, תערובות סי' ח פרק ד סעי' ג מכמה אחרונים.
מקורות:
אכן, בריה, ובכללה חרק שלם, אינה בטלה אפילו באלף. כלומר, אם נפלה תולעת לתוך תבשיל, כל זמן שלא מצאו את התולעת והוציאו אותה מתוך התבשיל, התבשיל כולו נאסר באכילה, אף אם כמות האוכל הכשר היא פי אלף מהתולעת.
עם זאת, אין חובה לברור את גרגירי החיטה מתולעים וחרקים לפני שהן נטחנות בטחנות הקמח. אמנם תולעת שלימה אינה בטלה אפילו באלף ואף אם מתה ונמעכה, כל עוד היא שלימה – אינה בטלה. אבל תולעת שנחתכה, וקל וחומר אם נטחנה, בטלה ברוב. מכיוון שכל החיטים עומדות להיטחן, אין חשש שתישאר ביניהן תולעת שלימה, ולכן מותר לטחון את הכל (שו”ע, יו”ד סימן פד, סעיף יד).
לכאורה יש להקשות על דין זה מכלל נודע ש”אין מבטלים איסור לכתחילה” – אסור לכתחילה לגרום לביטול איסור בהיתר, ואין לסמוך על כלל של ביטול אלא בדיעבד. לאור כלל זה, לכאורה קשה: היאך אפשר לטחון את החיטים עם התולעים, ולבטל בכך את איסורן, והרי יש בכך מעשה ביטול איסור לכתחילה?
על זאת כתב ה’תרומת הדשן’ שכיון שמדובר רק בספק איסור (כי ייתכן שברחו התולעים מחוץ לרחיים מפני קול הטחינה), וגם אינו מכוון לבטל את האיסור (אלא כוונתו לטחון את החיטים וליצור קמח), הדבר מותר (שו”ע, יו”ד סימן פד, סעיף יד; ש”ך, ס”ק מ, עיי"ש בדבריו היטב, הבאנו דבריו למטה). מכאן יש ללמוד שבמקום שאין ודאות של הימצאות תולעים, ואין כוונה לבטל את התולעים אלא כוונה אחרת (כגון יצירת קמח או מיץ), מותר לטחון את הפרי, ואם היו בו תולעים שוב אין בהן איסור, מאחר ובטלות הן בתערובת.
בט”ז (סימן צט, ס”ק ז) כתב שההיתר לטחון את הפירות (במקום שאין כוונתו לבטל את האיסור) נאמר רק אם אין אפשרות לסלק את האיסור באופן אחר. ב’פתחי תשובה’ (שם, ס”ק ד) הביא מדברי ה’פרי מגדים’ ועוד פוסקים כי בכל מקום שיש טרחה מרובה מותר, אבל במקום שניתן לבדוק ולסלק את האיסור בקלות, אין היתר לבטל את האיסור בטחינה. לכן, מאכל שאין בדיקתו קשה במיוחד, יש לבדקו מחרקים, ולא לסמוך על טחינה.
מכאן ההיתר של מייצרי יין או מיצים שונים לטחון את הפירות לצורך יצירת מיץ, בלי לבדקם מתחילה. אולם בפירות וירקות הידועים כנגועים, חובה לנקותם עד כמה שאפשר (כגון לשטוף פטרוזיליה במים עם סבון). וכתבו הפוסקים שבמקום שקשה לבדוק ולנקות באופן מוחלט, יש לבדוק באופן יעיל (המסיר בדרך כלל את הנגיעות), ומותר לטוחנו כדי לצאת ידי כל חשש של תולעים (ראה ספר ‘בדיקת המזון כהלכה’, עמ’ 140).
ש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות בהמה וחיה טהורה סימן פד סעיף יד ס"ק מ: מותר לטחנן. שאין דרך כלל שיטחנו התולעים כי כששופכים החטים בתוך האפרכסת כל נקב שיש לפניהם שיכולין לצאת רוחשים ובורחים לחוץ דרך דופני האפרכסת מפני קול ונדנוד הרחיים עכ"ל ת"ה ולפ"ז ברחיים שאין בהם אפרכסת כגון רחיים דידא היה אסור אלא שאח"כ כתב שם להתיר מטעם אחר שאף אם יטחנו התולעים בטלים בס' בתוך הקמח ואין זה מבטל איסור לכתחלה כיון דספק הוא אם יתערב שום איסור כלל וגם אינו מכוון לבטל עכ"ל ולפ"ז בכל רחיים מותר וכן משמע מדברי המחבר אך נראה דבמקום שאפשר לטחון ברחיים גדול שיש בהן אפרכסת אין לטחנן ברחיים אחרת:
איסור בטל אבל טומאה איכא?
הנושא של טומאה וטהרה אינו רלוונטי לנו בזמנינו.
טומאת שרץ שבלע על זה נאמר , מכים מלאכים את האדם עם מקלות אש , לאחר המוות. האם זה אינו רלבנטי ?
מה שאינו אסור אין בו עונש והלשון טומאה אינה בדוקא [אינני יודע מנין הציטוט אבל עצם הרעיון הוא פשיטא]. טומאה נוגעת לזמן שהמקדש קיים ויש אכילת טהרות וביאת מקדש.
השאר תגובה