שאלה:
עומד אני לשאת שיעור בהלכות שבת לפני מאות (!) תלמידים – לפנינו איזה ספיקות, מהו הדין לתת ג'ל או מי סוכר על הפיאות בשבת? האם ניתן לסמוך על המקילים לענין מוטב שיהיו שוגגים וכו', או מאחר שיש לומר שיקבלו הדברים ראוי להתריע בזה.
ב) מהו בענין מברשת של שבת האם יש להקל בזה?
נא להשיב במוקדם כי יש בזה משום זיכו הרבים.
תשובה:
שלום וברכה
- אסור לשים ג'ל על הפיאות בשבת, היות ועל ידי הג'ל מעמידים את השיער בצורה מסויימת, ויש בזה משום איסור בונה מדרבנן, ראה שלחן ערוך אורח חיים סימן שג סעיף כו, ומשנה ברורה ס"ק פב, ושמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף נו (והבאנו דבריהם במקורות). לכן ודאי יש להתריע בהם על כך. יש שחששו בזה גם לאיסור ממרח, שהרי זה כמו שמן סמיך – משחה – שמבליעים אותו בפיאות.
- מברשת רכה שאינה משירה שערות מותר להשתמש בה בשבת, וראוי לייחד מברשת לשבת. ראה משנה ברורה סי' שג ס"ק פו-פז ובשער הציון שם.
מקורות:
הנה למה שכתבנו בדין הראשון באיסור לשים חומר סיכה על הפאות דיש בזה משום בונה, יעוי' בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן שג סעיף כו, שכתב: אסור לקלוע האשה שערה בשבת, ולא להתיר קליעתה, אבל יכולה לחלוק שערה. הגה: ויש אוסרים לחלוק שערה, דהיינו לעשות השייטי"ל (רש"י וא"ז). וכן נהגו לאסור לעשות ע"י כלי, אבל באצבע בעלמא נהגו להקל. ובמשנה ברורה שם ס"ק פב שכתב בזה הלשון: לקלוע – מדרבנן משום דדמי לבנין [ וכדדרשינן על הפסוק ויבן ה' אלהים את הצלע מלמד שקילעה הקדוש ברוך הוא לחוה והביאה אל האדם ושכן בכרכי הים קורין לקלעיתא בניתא] אבל הקולע נימין בתלוש חייב משום אורג כמ"ש הרמב"ם והכא בשער לא חשיב אריגה משום דהוא מחובר בראשו ועוד דאין סופה להתקיים שעומדת לסתירה [מ"א וש"א בשם התוספות]. והנה כ"ז במחובר והקולעת שער פאה נכרית [שקורין פארוק] אף דאין בזה משום בונה אסור עכ"פ משום אורג דאף אם נימא דאין סופה להתקיים עכ"פ מדרבנן מיהו אסור ומ"מ נראה דאין כדאי למחות במקום שלא ישמעו לנו:
ובספר שמירת שבת כהלכתה פרק יד סעיף נו כתב בענין זה, וזה לשונו: אסורה האישה להתיז על שערוציה תרסיס (ספריי) כדי לשמר את התסרוקת (ובהערה שם אות קמד כתב דהרי על ידי הנוזל נדבקות השערות זו לזו וזה דומה לבנין). וכן אל לה לעשות כל פעולה עם כל חומר שהוא כדי להגביה את השערות. גם לא תתיז נוזל מקשה שערות על הפאה הנוכרית. ובהערה קמו שם דן במה שמשמע דבתלוש ל"ש משום בונה, והביא בשם הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך זצ"ל כי יש לומר דהא דמקילים בתלוש היינו באופן שעשוי לסותרו בידיים משאין כן בנידון דידן שכשעושה על מנת לקיים אף דממילא מתבטל, אסור משום תיקוני מנא.
ובענין השני בענין מברשת רכה שאינה משירה שערות, יעויין בדברי המשנה ברורה (סימן שג סעיף כז) בסעיף קטן פו שכתב בזה הלשון: שאי אפשר וכו' – וע"כ אף אם אינו מכוין לתלישת השער ג"כ אסור דהוי פסיק רישא ובגמרא איתא דכל הסורק להשיר נימין המדולדלין [היינו שנתלשו קצת ועדיין לא נעקרו לגמרי] מתכוין כדי להפריד היטב שערותיו ונ"מ מזה דאפילו במסרק רך [כגון בארש"ט רכה] שאינו פסיק רישא ג"כ אסור אם לא באופן שאין מכוין להשיר הנימין הנ"ל. כתב בספר ישועות יעקב ראיתי אנשים מקילים לסרוק ראשם בשבת וכמעט נעשה הדבר כהיתר אצלם ואוי לעינים שכך רואות לעבור בשאט נפש לחלל שבת בידים ומהראוי לכל חכם בעירו להזהיר ע"ז אולי ישמעו ויקחו מוסר עכ"ד ומה שמשיבין שמוכרח לתקן שערותיו כדי שלא יתגנה בפני חבריו הלא יכול לעשות באופן ההיתר כנ"ל וגם כדלקמיה בסקפ"ז ומלבד כל זה הלא יכול לחוף ולפספס שערותיו ביד ולמה יעבור איסור חמור כזה בידים. וכן במה שכתב בס"ק פז: שלא יעקרו שערות – ומכל מקום מותר לתקן מעט את שער הראש בכלי העשוי משער חזיר דדוקא לסרוק אסור בו דמשיר שער אבל לתקן מעט שרי ובמסרק אסור אף בזה ונהגו שיהיה הכלי העשוי משער חזיר מיוחד לשבת כדי שלא יהיה מחזי כעובדין דחול. ועוד יעויין בדברי השער הציון שם בס"ק עד שכתב: ואפילו למאן דאמר דפסיק רישא דלא ניחא לה שרי, כמו שכתוב סוף סימן ש"כ, מכל מקום כיון שהוא רוצה בהפרדת השערות, וזה אי אפשר זולת השרת השערות הוי כפסיק רישא דניחא לה [ריב"ש]:
ישר כוח יהא חלקו במזכי הרבים. (בבחינת את בנציבין וכו')
בנוסף לשאלה דלעיל מהו אם כבר עשה בערב שבת הפיאות בג'ל או במי סוכר, ורוצה לסדרו מחדש בצפרא דשבתא האם זה שרי, דלכאורה הוי רק מוסיף על הבנין עי' סי' שיג, ומה גם האם ניתן להורות כן לרבים.
תודה למפרע
ככל שזה לא נפרד לגמרי אלא רק רוצה לתקן מעט – יש להקל.
אני מעתיק לך תשובה שכתבנו בענין זה לפני שנים מספר כאן באתר:
בעניין סירוק הפיאות: אסור לסרק שער בשבת, לא על ידי מסרק ולא על ידי מברשת, אמנם מותר להפריד את השערות באצבעות, כמו כן מותר לתקן את השער קצת, על ידי מברשת שהשערות שלה רכות, ואינה תולשת שיער, וצריך לייחד את המברשת ולהשתמש בה רק בשבת ולא בימות החול.
ובעניין סלסול הפיאות: אסור לסלסל פיאות משום איסור בונה, אמנם אם הם עדיין הם מסולסלות קצת, מותר לגמור לסלסל אותם.
מקורות
בשולחן ערוך סימן ש”ג סעיף כ”ז מבואר שאסור להסתרק במסרק בשבת, משום שברור שיתלוש שער, אמנם עיין במשנה ברורה ס”ק פ”ז שמבואר שאם המסרק הוא משער רך שאינו משיר שער אפשר לתקן בו מעט את השער.
ומה שצריך לייחד את המברשת שיהיה מיוחד לשבת, היינו כדי שלא יהיה נראה כעובדין דחול [שמירת שבת כהלכתה פרק י”ד סעיף מ”ד].
ומה שמותר להפריד את השער בידיים מבואר ברמ”א שם ובמשנה ברורה ס”ק פ”ח
ובעניין סלסול פיאות עיין בתפא”י על המשניות פ”י דשבת יכין אות ל”ה שמבואר שאסור משום בונה, ועיין בספר מאור השבת ח”ב מכתב ל”ב שדעת הגרש”ז אוירבך זצ”ל שאם הפיאות קצת מסולסלות מותר לגמור לסלסל אותם. [ועיין בכל הנ”ל בספר אורחות שבת ח”א סימן י”ז סכיף י’ – ט”ו].
השאר תגובה