שאלה:
היה לנו מרק פרווה. שהיה בצלחת עם כף בשרית שאינם בני יומם.
בטעות הכנסנו לצלחת רביולי שהתברר כחלבי. המרק היה חם. כבר אכלנו ממנו באותו זמן, אבל באיטיות עקב חומו.
מה דין הכף? והצלחת שהיתה מחרסינה?
תשובה:
לכאורה כיון שפעמים רבות הצלחת היא כלי שני ולא שלישי, וכן הרביולי הוא גוש שרבים מהפוסקים החמירו שדינו ככלי ראשון, הוא מפליט ומבליע, וממילא הכף טעונה הכשרה והצלחת נאסרת ואין לה הכשרה. אמנם אם מדובר בצלחת שהיא חלק מסט ויש הפסד, הסומך על הסוברים שכלי שני אינו מפליט ומבליע ולהשתמש אחר שיעבור שוב יממה – יש לו על מה לסמוך, בפרט אם יגעילנה שלוש פעמים שליטשת קצת ראשונים זה מועיל גם בחרס. אבל רק בהפסד ממש כיון שמדובר בגוש, ואשכנזים יחמירו בזה יותר.
מקורות:
שולחן ערוך יורה דעה הלכות תערובות סימן קה סעיף ב
חום של כלי ראשון שהיד סולדת בו, מבשל ואוסר כולו. אבל חום של כלי שני אינו מבשל. ויש אומרים שגם כן אינו מפליט ואינו מבליע. וי"א דמכל מקום הוא מפליט ומבליע, ואוסר כדי קליפה. וראוי לחוש ליזהר בדבר לכתחלה (ועי"ל סי' ס"ח סעיף י"ג), אבל בדיעבד מותר בלא קליפה, ובהדחה בעלמא סגי.
הרביולי עצמו לא היה חם, רק המרק שהיו בו ירקות מגורדים, זה עדיין נקרא דבר גוש? (מאידך היו שם קצת חתיכות שלא התגרדו כראוי והיו מעט יותר גדולות).
ובקשר למרק, המצקת לא מגדירה אותו ככלי שלישי?
במקרה כזה זה לא גוש.
לגבי המצקת זה נדון גדול, שיטת הט"ז המקובלת שזה תלוי כמה זמן המצקת היתה בכלי ראשון, שאם הספיקה להתחמם ממנו מאוד היא לא נחשבת כלי שני. אמנם יש שעשו הכרעה ואמרו שאמנם המצקת נחשבת כלי ראשון, אבל הצלחת כבר נקראת כלי שלישי, כלומר לגבי הצלחת לא נחוש לדעת הט"ז. כל הנדון הזה הוא עוד צירוף להקל, אבל זה לא דבר מוכרע כל כך. בכל מקרה עד כמה שהרביולי לא היה רותח יש להקל.
השאר תגובה