לתרומות לחץ כאן

נותן טעם לפגם

שאלה:

האם נותן טעם לפגם הוא דין בפני עצמו לכל אדם ואדם או זה תלוי ברוב העולם מה נחשב לטעם לפגם. נפקא מינה פשוטה אם מישהו חושב שהאוכל לפניו ממש מגעיל אבל לעדה מסוימת זה סוף העולם טעים. והדבר המטעים הוא דבר אסור. (משל בעלמא)

תשובה:

טעם לפגם פירושו שמחמת קילקולו ועיפושו נעשה פגום, מה שאתה לא אוהב מתכון כזה או אחר אינו נחשב טעם פגום.

 

מקורות:

עי' למשל בלשונו של הרמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק יד, שכתב בהלכה י': כל האוכלין האסורין אינו חייב עליהם עד שיאכל אותן דרך הנאה, חוץ מבשר בחלב וכלאי הכרם לפי שלא נאמר בהן אכילה אלא הוציא איסור אכילתן בלשון אחרת בלשון בשול ובלשון הקדש לאסור אותן ואפילו שלא כדרך הנייה. ובהלכה יא: כיצד הרי שהמחה את החלב וגמעו כשהוא חם עד שנכוה גרונו ממנו או שאכל חלב חי, או שעירב דברים מרים כגון ראש ולענה לתוך יין נסך או לתוך קדרה של נבלה ואכלן כשהן מרין, או שאכל אוכל האסור אחר שהסריח והבאיש ובטל מאוכל אדם הרי זה פטור, ואם עירב דבר מר בתוך קדרה של בשר בחלב או ביין כלאי הכרם ואכלו חייב. ולכאורה כל דבריו אמורים בזה שעירב דברים מרים וכל כדו' דהיינו שהמאכל בעצמותו נפגם ולא לבן אדם מסוים שאינו רוצה לאכול אותו מחמת טעמו.

הצטרף לדיון

6 תגובות

  1. אוקי צודק המשל אינו נכון. אבל מה אם האיסור עשה טעם פגום לי אבל לרוב העולם הוא לשבח. רק לסבר את האוזן דוגמה לחלב שקצת מקולקל נגיד רוב העולם בסדר עם זה ואני לא.

  2. זה פשיטא, הרי הנושא כאן אינו אם אתה נהנה מהמאכל או לא, אלא אם יש כאן תערובת איסור או לא, וזו נקודה אובייקטיבית ביותר. נקל להבין שאין כזה דבר מאכל שמותר באכילה לראובן ולא לשמעון… ההנאה אינה רלוונטית אלא הגדרת המוצר.

  3. אנו בכולל ממש כעת אוחזים ביורד קג ובדיוק השבוע העלנו את אותה השאלה, איני משוכנע בתשובה ואנו מסתפקים בדבר.
    מה שכבודו כתב מדידו זה מסברא שלו עצמו.
    למשל, נקח לדוגמה גבינות עובש. אלו גבינות שהעלו עובש וטעמי לוואי של רקבון וסרחון, ועינינו הרואות שיש אנשים שאוהבים את הגבינות האלה( לא זכיתי להבין איך!)
    אבל איך זה התחיל,מישהו טעם גבינה שהעלתה עובש פעם, זה היה דוחה בעיני כל העולם ומצא חן בעיני הטועם וכך לאט לאט הצתברו עוד ועוד אנשים שאוהבים טעם מסריח ומשונה של גבינה שהעלתה עובש!
    אז מנן לן שלא יכול להיות שלפלוני התערובת של גבינת עכום שהעלתה עובש עם דבר היתר (באופן שהגבינה היא מיעוט בתערובת) תהיה מותרת באכילה, ולאלמוני שהחליט שטעים לו טעם עובש רקוב ומסריח, זה יאסור את התערובת?

  4. נקטת דוגמא קיצונית של מאכל שבאמת נמכר ונאכל ונחשב ומן הסתם יש בו מתכונים שונים וחישובים, ויש שמואסים בו ויש שאוהבים אותו, אבל זה לא משנה את העיקרון, נטל"פ זו הגדרה במאכל ולא קשור למחלוקת שיש בין אנשים בענין טעמים שונים. אם אדם לא אוהב רוטב צ'ילי זה לא אומר שזה לגביו נטל"פ, כך שנכריע שלו מותר לאכול את המאכל ולחברו אסור, זה דבר שאין לו סברא ובודאי אינו נכון.

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל