אם מותר לעשות תספורת לאביו?

שלום רב,

כיון שהתספורת עשויה להוציא דם בטעות, אסור ועדיף שילך לספר אחר כפי שכתב השו"ע ביו"ד סי' רמא סעי' ג' שלא יוציא קוץ לאביו שמא על ידי זה יעשה חבורה (יוציא דם).  אם התספורת ודאי לא אמורה להוציא דם, הבן יכול לספר את אביו. ראה עוד בשו"ת משנה הלכות חלק י"ב סי' קטו.

שו"ת משנה הלכות חלק יב סימן קטו:

בדבר שאלתו באב המבקש את בנו לספר אותו במכונת תספורת (שער מאשין בלע"ז) והמכונה מקולקלת קצת שעלול לעשות חבורה בשעת התספורת אם יכול הבן לספר אעפ"כ כיון דלא הוי ודאי שיעשה חבורה א"כ הו"ל עשה דכבוד אב ודאי וחבורה ספק או שלא יספר שיש כאן ספק חבורה והגם שיצטער אביו ממה שאין הבן שומע לו לספרו, וציין שם להא דסנהדרין פ"ה רב לא שביק לבריה למישקל ליה סילא ורמ"א יו"ד סי' רמ"א ס"ב ומש"כ בספרי משנה הלכות ח"ט סי' ת"ד.
והנה לכאורה אין להוסיף על מה שכתבתי שם ואדרבה כ"ש הוא משם שהרי התם מיירי רב דתחב לו קוץ ברגלו והרי הוא מצטער מהקוץ ואפ"ה לא שבק ליה לבריה שיקחנו מחשש שמא יעשה לו חבורה יותר מהצריך והרי על ספק לא שבק ליה ופסקו בש"ע יו"ד שם כותיה אלא דהרמ"א כתב דבמקום שאין אחר להוציאו מותר והטעם כיון דהאב כבר בצער שתחב לו קוץ והוא אין לו אופן אחר להוציאו אפ"ה אם יש אדם אחר אין להוציאו כ"ש כאן שאין כאן צער קודם שנסתפר להאב אלא שיצטער אם לא יספרנו על שלא שמע בקולו ואדרבה צריך לשמוח שאינו שומע לו מפני שחושש שלא יחבול בו ויבא לידי איסור וא"כ בנו אדרבה דייק במצות כיבוד אב, והאי צער לא צריך להצטער וכבר מצינו חילוק זה בין צער המוכרח ובא ובין צער שאדם מביא על עצמו עיין ברכות י"א ע"א אי משום טרדא אפילו טבעה ספינתו בים נמי וכ"ת הכ"נ אלמה אמר ר"א בר זבדא אמר רב אבל חייב בכל המצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שהרי נאמר בהן פאר שנאמר פארך חבוש עליך ומשני התם טריד טירדא דמצוה הכא טריד טרדא דרשות ועיין רש"י טרוד שמצער עצמו ופשוט דהי' לו שלא לצער על דבר רשות אבל התם טרוד טרדא דמצוה והכ"נ כ"ש הוא בתחב לו קוץ שהוא מצטער ובנו יכול להוציאו ולהצילו מן הצער אבל כאן לא היה לו לאביו לצער כלל בשביל זה.
איברא דאולי הוא בכלל מה שאמרו ז"ל יבמות דף ה' ודף ו' יכול אמר לו אביו היטמא או שאמר לו אביו אל תחזיר יכול ישמע לו ת"ל איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו כולכם חייבים בכבודי ועיין טוש"ע יו"ד סי' ר"מ סט"ו וקיי"ל דאפילו מצוה של דבריהם אל ישמע לו ועיין שם וברמב"ם וכיון דכאן איכא איסור דרבנן עכ"פ אפילו בלא מתכוין א"כ לא ישמע לו בכה"ג. וליכא למימר בכה"ג עשה דוחה ספק ל"ת וכ"ש דעשה זו יש בידו לומר לא בעינא וליכא לעשה כלל אלא דיש לחלק דאב שאמר לא בעינא לא בטלה לה לעשה דכיבוד אב וכבר הארכתי בזה במקום אחר והבן כי קצרתי.
אלא דיש לעיין בכה"ג ששערות ראשו מכאובין לו ומבקש לחתכן שהוא לשם רפואה אז כבר באנו לדין של קוץ תחוב לו ויהיה תלוי אז במחלוקת הנ"ל כיון דאז הוא כבר מצער עצמו ומבקש להצילו מצערו ובכן אם יש מי שהוא אחר שיכול לספרו נמי דינא הכי כמו בקוץ וכנ"ל וכמובן שבמקום שאין חשש לחבלה כלל אז לכאורה ליכא שום איסור ומ"מ אינו מדרך כבוד אעפ"כ לאביו שבנו יספרנו.
ומה שהביא בשם הגהות מוה"ר יעקב קאשטנר ז"ל שכתב שנ"ל דעת כל הפוסקים שווה שאם אין אחר לעשות והאב מצטער הרי זה מקיז וחותך כפי מה שהרשוהו ומינה תמה שכתבתי שם בספרינו הנ"ל דהמחבר מחמיר וס"ל דאפי' בדיעבד אין להבן להקיז דם.
הגהות הנ"ל לא ראיתי מ"מ לפענ"ד לא קשה חדא דיש לחלק בין אין אחר ואין בו סכנה לאין אחר ויש בו סכנה דכה"ג כ"ע מודי דבמקום סכנה יקיז וא"כ י"ל דכוונתו אין אחר והוא במקום סכנה, ושנית דלא דק בספרינו הנ"ל שם ד"ה ולהלכה שכתבתי שם דבדיעבד שליכא אחר או שאיננו פה יש לסמוך ארמ"א ז"ל ומה גם שיש לומר שהמחבר נמי מודה כה"ג להתיר בדיעבד ע"ש וא"כ אתי היתה בכה"ג ושלחתיה באופן אחר והבן.
אלו דברי אדם מועט לעולם טרוד בעבודת הקודש המברכו בברכת התורה, ויה"ר שיזכה ללמוד תורה לשמה וללמד ולסיים ולקיים את כל דברי תלמוד תורתיך באהבה הפך בה והפך בה דכולה בה ובאהבתה ישגה תמיד ויתרומם קרנו למעלה כעתירת וחפץ ידידו המצפה לגדולתו בלב ונפש, מנשה הקטן