שאלה:
כידוע שינם האוכלים תרנגול הודו וישנם המפקפקים במסורת. שאלתי היא מה הסיבה לכך? האם בארצות מסויימות המסורת לא עברה או שהזן הזה לא היה קיים אצלם בעוד שבאיזורים אחרים היה יותר רצף. ואם יבוא מישהו ויאמר שאצלו היו אוכלים יונים במסורת האם זה יתיר לו לאכול אותם גם במקומות אחרים ומה בקשר לדברים המותרים ואחרים נוהגים בהם איסור. (שמעתי ספציפית על יונים)
תשובה:
שלום וברכה
המשא ומתן לגבי כשרות התרנגולי הודו הובא בדרכי תשובה סי' פב ס"ק כו, בשם שואל ומשיב ועוד, ושם נאמרו כמה טעמים לקולא, ראשית קהילת היהודים בהודו היתה להם מסורת לאוכלם, ומי אמר שלא די בכך גם בשביל קהילות שלא הכירו מין זה, ועוד יש לצרף שהוא ספק ספקא, ספק שמא זה נחשב מסורת לכולם, וספק האם בכלל צריך מסורת ככל שיש את כל סימני הטהרה הידועים בעוף, ולכן נהגו ברוב הקהילות להקל. ראה עוד שם באורך.
והביא לשון המשיב דבר דבנידון זה כיון שכבר אוכלים אותם שם במקום הזה מכבר בחזקת כשרות אין להחמיר, כל זמן שאין לנו ראיה להיפך שהוא ממין טמאים. דבעל כורחנו מה שהחמיר הרמ"א להצריך מסורת הוא רק בעוף הבא מחדש לפנינו ולא שמענו ממנו, אבל בעוף שידוע שכבר נהגו לאכלו ויש לו הג' סימנים והוא שכן ונידמי, אע"פ שידוע שלא היה לאבותינו שום מסורה עליהם אין לנו לאוסרם ולהוציא לעז על אבותינו שאכלו עוף טמא ח"ו. ע"כ אוכלים אנו עוף אינדי"ק אע"פ שהרבה מערערים עליהם כי בשעה שהביאם מאינדיא לא היה מסורת על כשרותם, וגם עד היום יש מחמירים ופורשים מהם, מ"מ כבר נהגו להתיר ואין פוצה פה והוא משום שכבר הוחזקו להיתרא.
העוף הגיע מיבשת אמריקה, אז על איזו מסורת של יהודי הודו מדובר?
אני מעתיק מהדרכי תשובה סימן פב ס"ק כו:
עי' בנחל אשכול הלכות סימני בהמה חו"ע פרק כ"ב אות י' שהאריך בדבר התרנגולת שקורין אונדיש"ע הינע"ר שבא זה ג' מאות שנה מארץ הודו לענגלאנ"ד ומשם לאשכנז ואנו אוכלין אותו בכל מקום בלי פקפוק אף שהם משונים מאוד מתרניגולת שלנו לא לבד שבמדה ובקומה ואורך ורוחב הם כשתי תרנגולת שלנו אף גם ראשם משינה שיש להם דלדולי בשר אדמדם תחת ראשם פעמים בא באריכה ופעמים בקצרה וכאן הבן שואל מאין יצא ההיתר לאכלה ואת"ל שסמכו עצמם על מסורות מדינות בני מזרח ….
ראו בבקשה הסבר המקבל את מציאות מקורו באמריקה ומדוע התקבל בכל זאת, וכן מדוע השל"ה אסר
https://www.hamichlol.org.il/%D7%AA%D7%A8%D7%A0%D7%92%D7%95%D7%9C_%D7%94%D7%95%D7%93%D7%95
ובפרט:
"
כשרות העוף
תרנגול ההודו נזכר בספרות ההלכה לראשונה במאה השבע-עשרה. הוא הוכשר לאכילה ברוב קהילות ישראל על אף שהובא מיבשת חדשה, שלא התקיימה בה מעולם קהילה יהודית, שיכולה הייתה להעביר מסורת קדומה. הדבר מנוגד לשיטת הפסיקה האשכנזית, לפיה חובה שתהיה מסורת אכילה לעוף על מנת שיותר לאכילה.
לקושי זה ניתנו מספר הסברים, והחוקר זהר עמר מציע פירוש היסטורי. לפיו, נראה שהתרת פוסקי אשכנז את אכילת תרנגול ההודו היא תוצאה של התבססות תרנגול זה במשק החי של האימפריה העות'מאנית, בה שלטה עדיין בעיקר שיטתו של הרמב"ם במאות השש-עשרה והשבע-עשרה. לפי שיטה זו ניתן להסתפק בסימני טהרה בלבד כדי להתיר את העוף למאכל ואין צורך גם במסורת. רק מאוחר יותר התקבלה שיטת רבי יוסף קארו לפיה אין להתיר עוף בסימנים בלבד, וקיים חיוב הכרחי במסורת אכילה.
כאשר תרנגול ההודו התפשט באירופה, סמכו הקהילות שם על ההיתר של אנשי המזרח, על פי ההנחה שניתן להעביר מסורת למי שאין בידיו מסורת[2][3].
כיום העוף נחשב לכשר לאכילה, אף על פי שבשנים הראשונות להופעתו באירופה, אסרוהו רבים מחכמי אירופה, מאחר ש"אין עוף טהור נאכל אלא במסורת". בספר דרכי תשובה[4] מובאות דעות האוסרים והמתירים. גם היום ישנן משפחות הנוהגות שלא לאכול תרנגול הודו, בפרט המשפחות המיוחסות לשל"ה[דרוש מקור].
"
השאר תגובה