בירך על חלבי בתוך שש שעות מבשרי

שאלה:

שלום. למדנו בבית הכנסת שהרב עובדיה אומר שאם אדם שאכל בשר ובתוך שש שעות בירך בטעות על שוקולד חלבי, עליו לטעום מהשוקולד קצת, כי הברכה זה דאוריתא ושש שעות דרבנן. השאלה האם במצב כזה יכול במקום לאכול את השוקולד החלבי לאכול איזה סוכריה פרווה שהיתה גם על השלחן ובכך גם לצאת מהאיסור של שעות מבשר? והאם זה משנה האם היה בדעתו בשעת הברכה הל השוקולד החלבי לאכול מהסוכריה הפרווה גם בהמשך הזמן או לא.

תודה רבה

תשובה:

לפי המבואר בשו"ע ומשנה ברורה בסי' רו לכאורה זה לא יועיל כיון שהברכה לכתחילה נאמרה על השוקולד, ולכן בודאי אם לא היה בדעתו על הסוכריה זה לא מועיל, אבל גם אם היתה דעתו נחלקו בכך הפוסקים כיון שהברכה בעיקרה לא נאמרה עליה.

מקורות:

שולחן ערוך אורח חיים הלכות ברכת הפירות סימן רו

סעיף ו

נטל בידו פרי לאוכלו ובירך עליו, ונפל מידו ונאבד או נמאס, צריך לחזור ולברך אף על פי שהיה מאותו מין לפניו יותר כשברך על הראשון. הגה: רק שלא היה עליו דעתו לאוכלו (הגהות מיימוני פ"ד וכל בו ואבודרהם ותשובת מהרי"ל סי' צ"ב). וצריך לומר: ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא ש"ש לבטלה; ואם אמר כשנפל: ברוך אתה ה', ולא אמר אלהינו, יסיים ויאמר: למדני חוקיך (תהילים קיט, יב), שיהא נראה כקורא פסוק ואין כאן מוציא ש"ש לבטלה. אבל העומד על אמת המים מברך ושותה, אף על פי שהמים ששותה לא היו לפניו כשבירך, מפני שלכך נתכוון תחילה. הגה: ועיין לעיל סי' ר"ט סעיף א' אם ברך בטעות מה דינו. 

משנה ברורה סימן רו ס"ק כו

(כו) רק שלא היה דעתו – ר"ל שלא היה דעתו בפירוש בשעת ברכה על כולם רק בסתמא דאם היה בדעתו בשעת ברכה לאכול גם השאר א"צ לחזור ולברך [ואפילו כשלא היה מונח לפניו אז על השלחן] ועיין בבה"ל דיש כמה ראשונים שסוברין דאפילו בסתמא ג"כ א"צ לחזור ולברך דכיון שהיה מונח לפניו על השלחן הוי כדעתו בהדיא על הכל. וספק ברכות להקל. בירך על פירות ובעודו מברך הביאו לו פירות יותר יפים יאכל מהראשונים תחלה כיון שבירך עליהם אף שהיה דעתו לפטור היפים. ואם לא היה דעתו לפטור היפים צריך לחזור ולברך עליהם [מ"א] והא"ר מצדד דא"צ לחזור ולברך כיון שהוא מין אחד. בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט מן המים וישפוך השאר ואם אמרו לו שהתקופה נופלת ויש אז חשש סכנה לשתות המים ימתין מעט עד שתעבור התקופה ואח"כ ישתה ואפילו למ"ד שיש חשש סכנה אף בכה"ג כיון שהיו אז המים תלושים מן הקרקע אפ"ה ש"ד כי שומר מצוה לא ידע דבר רע: