שאלה:
שלום לרבנים.
אבי נפטר לפני כשבוע. אותי הוא עזב לפני 35 שנה. הוא פגע במשפחה שלנו בכל דרך אפשרית. בהלוויה הכרתי את משפחתו החדשה שיצר כאשר היה נשוי לאימי. שמעתי עליו כל כך הרבה דברים טובים, כשאני מכירה כל כך הרבה דברים רעים. הוא מעולם לא ביקש סליחה, אך אני סלחתי. כעת מאוד קשה לי כשהצדק לא יוצא לאור וכולם מצפים ממני לשתוק ולתת כבוד למת. כואב לי שהוא לא חשב לפחות לרשום את האמת למשפחתו כדי שאני לא אצטרך להיות זאת שמביאה דברים קשים. האם עלי לנצור את לשוני לעד, ולהמשיך לתת כבוד לכולם ולהנהן בראש על מעשיו הטובים. האם אוכל אי פעם ליצור קשר עם הילדים שלו, בלי לומר לזוגתו או לילדיו כמה כאב הוא גרם לנו.
מה עלי לעשות?
אני ממש מתייסרת בין הרצון להוציא את האמת לאור ובין הרצון לתת כבוד למת ולמשפחתו ואולי לזוז מדרכם לנצח.
תשובה:
שלום וברכה
הכאב הוא עצום, אני בטוח. אבל בסופו של דבר יש חובה של כבוד האב וכבוד המת. ולספר את האמת זו לא תמיד מצוה מקודשת… סלחת וזה נפלא, המשיכי בדרכך הטובה, תרחמי על אנשים שהיה להם אבא והם אהבו אותו, למה להכניס אותם לקונפליקט הזה ולסערת רגשות. גם אם הוא עשה לך רע ואינני יודע מה היה, הם לא עשו לך דבר, ולמה הם צריכים לסבול כך.
שתדעו רק טוב ושמחה כל הימים.
