פדיון כפרות עכשיו

הבדלי נוסחאות / מי אני ומה אני?!

שאלה:

שלום כבוד הרב ושבוע מבורך,

המחשבה הראשונה שהביאה אותי לכתוב הפעם היו שלושת השאלות הראשונות ואז נוצרה בי השראה למחשבות והרהורים נוספים בעת ניסוח השאלות. כך שיש פה לא מעט מחשבות והרהורים וטקסט די ארוך, מחילה.

1. מדוע קיים הבדל בין נוסחי התפילות בין אשכנז לספרדים (לגבי ספרד חסידים קראתי, הבנתי שנוסח ספרד הוא סינטזה בין כתבי האר"י והקבלה לבין נוסח אשכנז וספרדים).

2. הבנתי שבנוסח הספרדים ועדות המזרח ישנם תוספות לנוסחי התפילה וכוונות וכל אלה עקב הסתמכות על הקבלה – מדוע באשכנז אנחנו לא מתייחסים לקבלה בחיי היום היום כפי שהיא שגרת חיהם (נוסחי תפילה) של הספרדים והחסידים?

–עד מתי כן כול היהודים התפללו בנוסח אחיד? בימי סוף ביהמ"ק השני/ ימי הכנסת הגדולה?

–הבנתי גם שלכל שבט משנים עשר השבטים יש שער תפילה יחודי לו – ז"א שבימי ידיעת מי בן ובת כל שבט התפללנו בנוסחים ונוסחאות שונים?

2.5. האם חלק מהסיבה לשאלה השניה זה הויכוח בן מאות שנים בין אשכנז לחסידות אשכנז?

3. בבית הכנסת שאני מתפלל בו קבוע (כשאני מתפלל במניין) בעיקר התפילות הן בנוסח ספרדים (בעיקרון תלוי בש"ץ). כאשר התפילה בנוסח ספרדים אני לפעמים הולך לאיבוד כי יש לספרדים תוספות שאין לנו ולהפך – מצאתי פתרון: אני מתפלל שמו"ע מסידור אשכנז ובתפילת ציבור ומה שנאמר בקול אני קורא מסידור עדות המזרח והספרדים ואומר על פי נוסחיהם – הן זה תקין, זה לא "אל תיטוש תורת אמך"?

ואם אני קבוע במניין ספרדים, איך עליי לנהוג עוד?
נגיד, שמתי לב שלא מעט מבני עדות המזרח הולכים עם ציציות בתוך המכנס ולא גלויות – האם עליי להכניס את הציציות שלי כשאני נכנס להתפלל עמם?

4. מדוע לדעתך רוב ה"מסורתיים" (ע"פ שאלוני דמוגרפיה; סביבות ה80%) הם מקרב עדות המזרח וצאצאיהם (גברים ונשים) ובין בני ובנות אשכנז הנוהג הזה לא כמעט ולא רווח (כלומר, תפילות, עיון יהדות, קבלות שבת, תפילין, חגים ומצוות נוספות כל אחד על פי יכולתו בתקופת חיים אבל לא קיום אחרות כמו שמירת שבת כהלכתה – יש לי משפחה של חברים, הבעל תימני והאישה עיראקית והם שנים עושים קבלות שבת, והבעל מבקר מדי שבת בבית הכנסת ויחד עם זאת כן נוסעים, צופים בטלויזיה ועוד)

– זה נראה כאילו אצלנו זה או להיות חילוני גמור או להיות על סקאלה הדתית במלואה (חרדיות או ציונות דתית). ואז נראה כאילו בגלל התפיסה המוחלטת החילוניים מרגישים מרחק שנות אור מקיום אפילו מצוות בודדות.

וסתם תהיה, לאיזה "זרם" או "אסכולה" ביהדות או בדתיות אני משתייך? אני יהודי ישראלי אשכנזי ממוצא בריה"מ-אוקראינה, לא חרדי, לא חסיד, לא בן הציונות הדתית (למרות שציוני והכיפה שלי סרוגה וחלק מידידיי וידידותיי מציבור זה) , לא חבר בשום חצר, כמובן לא רפורמי, לא קונסרבטיבי (למרות שדי אדם ליברלי אך לצד זה מאמין במסורת אבותינו ושאין להתפלל בנוסחם ולנהוג כמוהם ולא מניין גברים ונשים). אין לי רב מסוים שהפכתי ל"רבי" כמאמר "עשה לך רב" מלבד אתר זה ורבניו. הקהילה הדתית שאני מרגיש בה שייך זה בבית הכנסת שאני מבקר בו מספר פעמים בשבוע שעיקרו תפילות בנוסח ספרדים, לעתים בנוסחים אחרים וציבור מתפלליו מורכב מכל העדות והזרמים מחרדים לחסידים לבני הציונות הדתית ומסורתיים.

אז אם שואלים אותי מה מי ומי רבי מה לומר?

אני בכלל לא מגדיר עצמי כדתי (כי זה נשמע לי יומרני מדי ומוקדם מדי, כי אני לא שומר שבת במלואה ואני מלא בעוונות שיש לתקנם). האמת שגם קשה לי להתחייב שיש כוח עליון באמונה שלמה (מבלי לפגוע בציבור רבני האתר והחברים באתר) – רוב חיי הייתי חילוני וקצת בתקופות מתחזק – אך כיום ההתקרבות שלי למצוות ולתפילות מעניקות לי תחושות התעלות נפשית שקשה להגדירה, משהו קסום שלא היה קיים בי בניסיונות התחזקות הקודמים. אני מרגיש שבתוך המצוות והתפילות מצאתי לי "בית" ושייכות אמתית (למרות שאני לא חבר בשום קהילה דתית) אלא בתוך עצמי, בית פנימי בתוך היהדות – כאילו סוף סוף אמרתי לעצמי ולעולם אינני גרוע מאחרים – היהדות על מצוותיה ותרבותה ומורשתה היא גם שלי, כדת ולא רק כעם אתני. ותפילותיי בחודשים אלה מלאות נשמה, התלהבות ותחושות של התעלות, אני מתרגש לפני התפילות ובאמת מרגיש שההתחזקות שלי בפעם הזו בא ממקום כנה יותר, שכאילו איזה רובד בנפשי נגלה הפעם, שירדה איזו קליפה – אולי יש למותו של סבי לפני חודש וקצת קשר לכך? אך ההתחזקות שלי קדמה מבחינת זמן, בכחודש טרם מותו.

למרות שהולך בחודשיים האחרונים:
אני הולך עם כיפה וציציות בחוץ (כבר לא מתבייש ומרגיש תחושת "רווחה נפשית" ותחושת התעלות – קשה להסביר. האמת, שמתי לב שזה גם מקנה לי תחושת שחרור וביטחון עצמי לגדל זקן שבו תמיד התביישתי כי הוא לא גדל מסודר) ומניח תפילין, מתעטף בטלית, מתפלל שלוש תפילות, מברך בסעודות שבת, משתדל לברך ברכות נהנין בחול, נוטל ידיים מברך אשר יצר כל פעם, טבילות במקווה מדי פעם, משתדל שמע שעל המיטה חלק מהזמן, תפילת הדרך, תיקון חצות, תיקון כללי, תהילים, תפילות שתיקנו לבקשות אישיות, מקבל את השבת ועושה הבדלה בצאתה, מבקר לעתים בבית הכנסת שמחוץ לעירי אבל עדיין לא שומר את השבת במלואה כהלכתה (החלטתי להתקדם צעד צעד לעת עתה – בין השינויים קבעתי בדירה חדר שהוא מיועד לספרי קודש בעיקר בו אני מתפלל גם בחול, מתעטף בטלית ומניח תפילין ובשבת לא מחלל בו שבת, לא מעשן, לא מדליק את האור (שמתי פנס מיוחד גדול שלא מחובר לחשמל שמחזיק קרוב ל20 שעות).

אני מאמין שחלק גדול מהקושי בשמירת השבת היא הרווקות ותחושת הבדידות שלי, שגם אם הייתי מצטרף לארוחת שבת עם חבר'ה דתיים ולא הייתה נפטרת (התפילות בבית הכנסת וסעודת שבת היא זמן מצומצם שבסופו חוזר לדירה לבד) אלא המזור היחידי לבדידות זו היא זיווג הגון, ללא זה אני מרגיש חסר – ואם הייתי בזוגיות הייתי מצליח בקלות לשמור שבת כהלכתה עם בת זוגתי ואפילו אם היא לא הייתה שומרת מצוות אבל מכבדת את דרכי. למרות שאני דווקא מתפלל שהמיועדת לי תהיה מתחזקת או שומרת מצוות. אך בכל זאת השבתות האחרונות באמת מרגישות לי לראשונה שבתות מיוחדות ובקדושה בגלל התפילות, קבלת השבת וסעודת השבת שאני עושה לבדי בדירת הדיור הציבורי של סבתי וסבי זיכרם לברכה.

– ולא שאלה, אלא בקשה – האם יש תפילה ממש טובה ומנוסה למציאת זיווג הגון ופתיחת שערי אהבה, גם אהבה עצמית וגם אהבה של בת זוג עתידית? או שתפילה שתיקן החיד"א (נמצאת בסידור כלילת יופי) ובקשות אישיות בנוסחי שלי הן די והותר?

וסתם דבר פעוט, האם זה יהיה יומרני אם אחליף את תמונת הפרופיל שלי במדיות החברתיות לחזות הנוכחית שלי: כיפה, ציצית, זקן שצומח? או שזה יהיה יומרני מדי ויעלה תהיות וערעור מצד אחרים ועדיף שלא אולי עוד שנה או משהו?

ועוד הרהור שעלה בי בעת סגירת השורות האחרונות לטקסט זה: האם לראיונות עבודה שאתחיל בקרוב בסיעתא דשמיא, להגיע בחזותי הנוכחית (כיפה, ציצית בחוץ, זקן בצמיחתו) או להוריד את הכיפה, אולי להחליפה בכובע? ולהסתיר את הציצית במכנס ולהתגלח? מה יהיה נכון?

תודה הרב.

תשובה:

שלום וברכה

מחמת אריכות הדברים אנסה להשיב בקצרה:

1. חשוב לדעת שבכל המרכז והשלד של התפילה אין שום הבדל בין בני אשכנז לספרד, נוסח הברכות בעצם זהה, בהבדלים מינוריים. אנחנו מעניקים להם חשיבות רבה, אבל זה לא מעכב, כלומר אדם ספרדי שיתפלל כמו אשכנזי יצא ידי חובה כי בעצם בכל הנוגע למשמעות הכל זהה לגמרי, וזה אחד הדברים המפליאים, כיצד למרות הניתוק העצום בין חלקי עם ישראל בשנות הגלות הכל נשאר, למעט שינויים קלים שהתקבעו מחמת הגלות ושינויי מנהגים שונים במה שאינו עיקרי.

2. בודאי יש התחשבות והתייחסות רבה גם לבני אשכנז לקבלה, המגן אברהם מאבות הפסיקה האשכנזים מביא רבות מדברי האר"י, כמו כן הרבה ממנהגי האשכנזים מיוסדים על גדולי הקבלה האשכנזים הקדמונים שחיו בתקופת הראשונים כמו בעל הרוקח ועוד, אלו קדמו לאר"י כמה מאות שנים. אצל הספרדים וגם אצל החסידים נתנו משקל נוסף במנהגים, שוב לא בהלכות מחייבות אלא יותר במנהגים, גם לעניני קבלה, ככל שזה אינו סותר להלכה. נראה שהסיבה לכך היא שמנהגי אשכנז היו מאוד מסודרים בתקופה קדומה יותר על ידי המהרי"ל ועוד, ולא ראו לשנות מנהגם מחמת הקבלה שהתפתחה ונודעה, בשונה מהספרדים שמנהגיהם לא היו קבועים כל כך במקומות השונים.

3. במה שאתה מתפלל בעצמך תאמר מסידור אשכנז, ומה שאומרים מחמת הציבור כמו קדושה תאמר כמו בני המקום, הבילבול יכול להיות לך בעיקר בתחנון בימים שני וחמישי, בכל השאר אני לא וראה בעיה, תחנון תאמר  איתם, למעט הפרק לדוד אליך נפשי שבמקומו תאמר רחום וחנון כמו בני אשכנז. את הציציות תשאיר בחוץ.

4. התפעלתי מדבריך המלאי רגש והנעימים! ידידי היקר, אני חושב שאתה יכול בהחלט להגדיר את עצמך ברור, ומכאן מענה לרוב חלקי שאלתך… אתה בעל תשובה! אתה בדרך, עוד לא התקבעת בשום מקום, משום שאתה באמצע תהליך, אבל אתה בהחלט בדרך לעשות הכל וזה נפלא! תמשיך להתקדם כל הזמן ולהצליח, ואנא ממך, אל תחשוש כל כך, תהיה חזק בדעתך ובאמונתך כי יש לך את זה אתה רק צריך להאמין בעצמך! אתה כן דתי! ותהיה גאה בפרופיל שלך, בכל מקום שאתה מיוצג בו, אם זה בתמונות השונות שאתה מפרסם בהם את עצמך ואם זה ברעיונות עבודה, תהיה יהודי דתי גאה בן לאבינו שבשמים וזה נפלא. אל תסתכל כל הזמן מה חסר, אלא מה כבר צברת ואיך צוברים עוד, תמשיך עם המבט האופטימי השמח והרוצה להמשיך והכל מצויין!

רק אל תבוש בעיני עצמך בזהותך המלאה, בן אתה לאבינו שבשמים.

[לגבי התפילות הכי חשוב וטוב זה התפילה מעומק הלב בשפתך שלך].

בהצלחה רבה ויום נעים.

הצטרף לדיון

תגובה 1

  1. אחד הדברים ששאל הוא מה הסיבה שיש כמה נוסחאות וכו':
    כל נוסח יסודתו בהררי קודש, ויש לכל נשמה את הנוסח ששייך לנשמתה, ומשמים מסדרים שכל נשמה תתפלל בנוסח שלה, (כך שלא צריך להילחץ ולחפש וכו').
    ואכן לפני כן כשידעו מי מאיזה שבט וכו', אז הי' הסדר שהי' "שער" לכל שער שבט ושבט.

    (כל זה על פי מה שכתוב בספרים הקדושים, ראה מגן אברהם סימן ס"ח סק"א, וראה בתחילת הקדמת ספר שער הכולל להגאון ר' אברהם דוד לאוונט, ועוד, ויש להאריך ואין כאן מקומו).

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל