פדיון כפרות עכשיו

בירך על דעת לשנות מקום בסעודת פת – מה יאכל במקום השני?

שאלה:

אם התחלתי סעודת פת ותכננתי מראש לשנות מקום ולהמשיך לאכול במקום אחר, האם אני מחוייב לאכול פת גם במקום השני או שאפשר לאכול דברים אחרים רק?

תשובה:

לברך במקום השני אא"כ אכל שם פת, ולא שאר הדברים, אפילו מיני מזונות לא מספיק.

מקורות:

פרי מגדים סי' קעח משב"ז סק"ט, והובא במשנה ברורה סי' קפד סק"ט.

פרי מגדים אורח חיים משבצות זהב סימן קעח ס"ק ט: (ט) אלא. עיין ט"ז. המכוון מדבריו, דרוצה להוכיח לדידן דכרב חסדא קיימא לן כבסעיף (ה') [ב] בהג"ה, ופת אפילו בית אחר אין צריך ברכה למפרע ולא ברכה ראשונה. ומכל מקום לכתחלה לא יעקור ממקומו בלא ברכה שמא ישכח, וגם דצריך לברך במקומו, כמו שכתב המ"א [ס"ק] ח' בשם הב"ח. לזה אמר דעת מהני דיוכל בנישואין לעשות כן לכתחלה (והמ"א גם כן באות ח' דעתו כן, אלא דסובר באות יו"ד דבסעיף א' דווקא מחדר לחדר מהני דעתו, לא מבית לבית לדעת המחבר דעתו לא מהני, ועל כן בסעיף ד' בעבר מיירי, ומלת "כמו" שנוהגין הולכי דרכים הוא לאו דוקא. ותיקן בזה קושית הב"ח בסעיף ג' ד"ה ומ"ש רבינו דהרא"ש הקשה דברי המחבר אהדדי, יע"ש). והוכיח מסעיף א' וסעיף ד' דלכאורה הפסקים סותרים זה את זה, כמו שכתב הב"ח, דמדכתב כמו שנוהגין הולכי דרכים משמע לכתחלה עושה כן, דלא כמ"א [ס"ק] יו"ד, ומיירי שהיה בדעתו ומהני אפילו מבית לבית בפת אפילו להמחבר דפסק כרב ששת בסעיף א'. והקשה על הגהות הר"ב בסעיף א' דפסק דוקא מחדר לחדר כו' (ולמ"א ס"ק יו"ד אתי שפיר) א"כ כל שכן לדידן בפת אם דעתו כך כמו בנישואין רשאי לילך לשם ושם יברך ברכת המזון על אכילה שנייה ואין צריך המוציא פשיטא לדידן, אלא דרשאי לילך לכתחלה לשם לברך שם ברכת המזון. (והמ"א ס"ק ח' ג"כ הביא ראייה מסעיף א', והט"ז לא הונח לו בזה די"ל דמכל מקום יש לחלק בין חדר לחדר ובין בית לבית). ומיהו יראה דוקא כשאוכל בבית אחר כזית "מפת" דווקא, דאז גם מקום השני הוה מקומו, ומברך שם. אבל אם אכל פחות מכזית, וכל שכן שאכל פירות או שלא אכל כלל במקום הנישואין, לא מהני דעתו, ואפילו עבר צריך לחזור למקומו שאכל ויברך ברכת המזון שם. אבל במ"א [סימן] קפ"ד אות א' ג' ד' לא כתב כן, ויבואר אי"ה בסמוך. נמצא פסקן של דברים לפי שיטת הט"ז הוא כך, בדברים הצריכים ברכה במקומן אם אכל כאן אסור לזוז משם עד שיברך ברכת המזון, כבסימן קפ"ד [סעיף א] ומ"א [כאן] [ס"ק] ח', אלא א"כ מצוה עוברת (להתפלל בעשרה אף שלא יעבור זמנה). ואם עבר, כשחוזר יוכל לאכול עוד ואין צריך למפרע, ולא המוציא, לדידן כרב חסדא. ואם דעתו לאכול בבית אחר כמו נשואין, עושין כן, אוכלין בבתיהם על מנת לגמור הסעודה בבית החתונה. ובמ"א [סימן] קפ"ד אות ד' בשם הל"ח [דברי חמודות ברכות פ"ח אות לד], ואפשר זה דוקא דיעבד שם, אבל לעקור מתחלה מכאן על דעת לאכול שם כזית בעינן, מפת לא מכסנין, ומכל שכן שלא לאכול כלל לא מהני דעתו לכתחלה. והא דכתב המ"א בסימן קפ"ד [ס"ק] א' באם המקום אין נקי שם אי אפשר בענין אחר, וגם זה הוה כדיעבד כמו שכתב שם ואפשר כו', ועיין סימן ר' וסימן ר"י [ס"ק א] במ"א. ומפינה לפינה בחדר אחד גדול אפילו חוץ לד' אמות מקומו הוה, וכן כתב המ"א [סימן] קפ"ד [ס"ק] א'. ובלא מחיצות תוך ד' אמות אפשר מקומו הוה, כמו בתפלה וכדומה תוך ד' אמות הוה קביעות מקום. וחוץ לד' אמות, ברואה מקומו סגי, כן כתב המ"א כאן [ס"ק] ב' וסימן קפ"ד [ס"ק] א'. ולדידי צ"ע דבסימן רע"ג [ס"ק] א' בקידוש כתב דיעבד, דלכתחלה יש אוסרין, וא"כ כאן אתי שפיר. מה שאין כן בסימן קפ"ד לכתחלה, י"ל דאסור גם רואה מקומו, הראב"ד פרק ד' מהלכות ברכות הלכה (א) [ג] השיג על הר"מ בפתח ביתו, והמחבר כאן סעיף א' פסק כר"מ וכמו שכתב בכסף משנה שם, משמע דב' בתים לא מהני רואה מקומו, כמו שכתב הט"ז במגן לגן, וכדבעינן למימר שם אי"ה. ומה שכתב הט"ז בפירות ושתה יין צריך לחזור ולברך, המ"א (בס"ב) [בס"ק י"ב] כתב ספק ברכות לקולא. ולי ההדיוט יש דברים בגו, והנני פורטם בעזרת השם יתברך. קשיא לי למאן דפסק כרב חסדא (דיעה ב' בסעיף ב' בהג"ה) איך יפרנס הירושלמי אכל במזרחה של "תאנה" צריך לחזור ולברך, והוא ירושלמי דברכות [פ"ו הלכה ח], אם לא באחד משני פנים, או דהירושלמי מיירי בנמלך ממש (עיין מגדל עוז פרק ד' מהלכות ברכות הלכה ה ובכסף משנה), או דפוסק כרב ששת. והר"ב מדשתיק במזרחה של תאנה, משמע דסובר העיקר כמאן דאמר מיני דגן דווקא. וי"ל המ"א סובר דיש חולקים "בכל" מה שכתוב בסימן זה אף "אתאנה" כדאמרן, והט"ז באות ה' רמז לזה "בכל" מה שכתוב אתרתי, ועד השלישי לא בא. ומסתברא הכין, דאם לא כן ראוי לפסוק כדיעה א' כרב ששת, דירושלמי סייעתא ולומר דלא פליג אבבלי אף על גב דתניא כוותיה דרב חסדא כו', ומשום הכי כתב הט"ז "דביין" והוא הדין תאנה חוזר ומברך. ומכל מקום מי יקל ראש נגד המ"א, (ומ"ב) [וספק ברכות] להקל משום חומר לא תשא. ועוד, כיון דמחמירין מספק לברך במקומן ממילא לקיבעא קמא הדר. ובדין פירות של הגן הוא כך, אכל במזרחה של תאנה ואח"כ במערבה צריך לברך ברכה ראשונה ולא מהני דעתו לכך, כיון דאין מחיצה הוה כמבית לבית אחר ממש דלא מהני דעתו (כי אם מחדר לחדר כבסעיף א') בדברים שאין צריכים ברכה במקומן. וזהו שכתב אכל במזרחה ולא התנה דעתו לכך, אף על גב דעתו לכך לא מהני כל שאין מחיצה. ובסעיף ג' "בגן" דווקא מוקף מחיצה מהני דעתו (דלא כבאר הגולה סוף אות ה', ולזה מסכים המ"א ס"ק ט'. והמעיין בב"י ד"ה גרסינן בארחות חיים הלכות ברכות סימן יח משמע דאינו כן, מכל מקום לדינא כתב המחבר כן). ואמנם בחדר אחד באין רואה כתב המ"א דאין צריך ברכה, יע"ש באות ה', הא באין מוקף עכ"פ ברואה אין צריך ברכה. והט"ז חידש מאילן לאילן לא מהני רואה, כמו מגן לגן דלא מהני רואה. והנה מה דפשיטא ליה להט"ז דמגן לגן לא מהני רואה, צ"ע טובא, דבסימן רע"ג בטור וב"י בשם רב שר שלום [מובא ברי"ץ גיאת הלכות קידוש עמוד י] ברואה אין צריך לחזור ולקדש, וכתב הב"י [ד"ה ובחדר] שלמד מזימון בסימן קצ"ה [סעיף א] מבואר דאפילו ב' בתים ממש מצטרפין כל שרואין. ואם נאמר דקידוש קיל, דבסעיף א' לפתח ביתו לא מהני רואה, קשה תרתי. א', דהר"ב למד מקידוש לכאן, בסעיף א'. ב', במזרחה של תאנה באין מחיצה לא מהני דעתו כפי הנראה ממרוצת דבריו כאן וממ"א [ס"ק] ה' וט', אפילו הכי רואה מהני שם, אלמא אף מבית לבית מהני רואה. ומה אעשה שעוונותי גרמו שלא זכיתי להבין כל זה. ומכל מקום אתה למד מכאן דבפירות שאין צריכים ברכה במקומן מהני דעתו מחדר לחדר כמו מאילן לאילן. ולענין אכילה במקום השני שיברך במקום הב' בדברים הצריכים ברכה במקומן ברכת המזון או מעיין שלש, עיין סימן קפ"ד [מ"א ס"ק ד] אם כזית דווקא או פחות, ולעיל כתבנו מזה ואין להאריך יותר. והניח מקצת חבירים בדברים שצריך ברכה במקומו, לכתחלה י"ל דאסור, ודיעבד מהני לדידן באין צריכים ברכה במקומן, אבל צריכים ברכה במקומן לא נפקא מינה בהא דהניח, ועיין מה שאכתוב אי"ה באות יו"ד. ובשוגג שעקר עיין סימן קפ"ד במ"א [אות] ג' אי"ה מזה:

השאר תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל