תרומות – לחץ כאן

שיח נכון עם ילד מתבגר

שאלה:

שלום רב,
אנצל הזדמנות זו להודות לכם על פעלכם. אני תמיד בלי נדר משתדלת לבדוק קודם באתר ובכלל ברשת אם יש תשובה לשאלתי, וכשקשה לי למצוא, אני פותחת שאלה. אז, באמת תודה רבה, זה מאוד מאוד מקל.

שאלתי –
האם ילד קטן עד גיל מצוות הסמוך על שולחן הוריו מחוייב לשמוע לכל מה שהוריו דורשים?
מה לגבי ילד שכבר עבר גיל מצוות וסמוך לשולחן הוריו? האם הוא חייב או שזה רק הידור?
במיוחד אני שואלת, כי יש לנו בן בגיל 14, והוא רוצה לעשות שבת אצל חברים או ללכת לאיזה טיול. לפעמים אני לא רוצה כי זה נראה לי מסוכן ולפעמים בגלל שאנו פשוט רוצים שיישאר בבית איתנו.
עד שהיה בן 13, דיברתי איתו בצורה של דרישה: "אני לא מרשה לך כך וכך".
האם משפט כזה רלוונטי הלכתית מגיל מצוות? הרי הוא סמוך על שולחננו. וזה לא הגיוני שאני נותנת לו לאכול ומטפלת בבגדיו ומותר לו לעשות מה שרוצה. הוא נכנס בגיל 13 לישיבה פנימייתית. מאז – ראיתי איך הוא מתעסק בתורה אפילו בערב, כי תמיד הוא שם וכיף לו ללמוד עם החברים, אבל מצד שני, הצוציק הזה פיתח שם תחושה של עצמאות! זה די ברור שזה קרה לו בגלל החיים החדשים ללא ההורים. הוא היה כל כך תמים קודם. אבל אני משלמת לו המון כסף לישיבה והוא חוזר הביתה, מידי פעם, שלא לדבר על תקופת המגיפה וההסגרים. אני מכבסת לו וכולי. זה לא הגיוני שעכשיו אני צריכה לשנות את השפה שלי, כאילו הוא עושה לי טובה, או כאילו אני מתייעצת איתו.
אני רוצה עדיין לדרוש ממנו ולומר לו מה אני לא מרשה.
כיצד לנהוג?

תשובה:

שלום וברכה אם יקרה!

יש משהו בכל צורת הצגת השאלה שלך שנראה לי לא נכון… את מתייחסת לנושא כביכול "קח ותן", לא הגיוני שאני מכבסת לו ומשלמת עבורו והוא לא ישמע לי… דוקא הטענה הזו לא ממש משכנעת וגם לא נכונה בכלל בשיח בין הורים לילדים… כלומר הנושא כאן שהוא חייב לך כסף? או שאת קונה אותו בכסף? זה היה נכון אם היית עובדת לפרנסתך במשק בית אצלו, אבל זה לא היחס הנכון בין אם לבנה.

הנושא הוא אחר לגמרי! ובעצם שני נושאים: 1. מצות כיבוד הורים, שמחייבת את הילד לשמוע בקול הוריו ולמצוה זו יש גדרי שונים. 2. החובה שלנו כהורים לחנך את ילדינו, לדאוג שיהיו בחברה נכונה וטובה, שהשבתות שהם חווים יהיו לרוחנו, וגם כמובן אחריות לשמור על חייהם ועל בריאותם שלא יכנסו לסכנה. הם הרי תחת אחריותנו.

אמנם, מה שמאוד חשוב לדעת, זה שאכן ברוך ה' הילד מתבגר, והשפה שהיתה נכונה ומתאימה לחינוך שלו כשהיה קטן, אז זה היה באמת יותר מורכב מהוראות, ופחות הסברים וקשר חברי, עכשיו זה כבר עובד קצת אחרת, לא פקודות, יותר הסברים, יותר מרחב מחייה כי הוא זקוק לעצמאות, פחות לשים את עצמנו במרכז ויותר לחשוב מה באמת טוב לחינוך ולהתפתחות שלו. להיות אסרטיביים, נעימים חברים קרובים, אבל גם החלטיים ויודעי דבר, שירגיש שהוא יכול לסמוך עלינו, שאנחמנו מפקחים עליו ויחד עם זה דואגים לו ורוצים בטובתו הנפשית והפיזית בכל התחומים.

בהצלחה רבה מאוד ורוב נחת.

Join the Conversation

2 Comments

  1. תודה על תשובתכם.
    איפה אני יכולה לקרוא על הגדרים של כיבוד הורים ומצד שני על אחריות ההורים.
    כי לא ממש עניתם לי אם יש לי אפשרות "לא להרשות".
    אני באמת לאחרונה מדברת ומסבירה לו, אבל זה חשוב לי לדעת אם בסופו של דבר ההחלטה שלו או שלי. ואם בכלל שייך שאגיד לו: "אני לא מרשה". יש כאן איזו סתירה: הרי אם באמת מותר לו ללכת לאיזה מקום שירצה, אפילו סכנה חלילה, אז איך אפשר לצוות עלי שאהיה אחראית. ועד איזה גיל אני אחראית?

  2. בהחלט ילד בגיל הזה את יכולה לומר לו אני לא מרשה, הוא באחריותך והוא חייב לציית לך, אני רק הערתי שההחלטה צריכה להיות מה טוב ונכון עבורו, ולא אני מכבסת לו… זה לא רלוונטי.

Leave a comment

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שאלות שנצפות עכשיו:

מאמרים אחרונים

מדריכים הלכתיים

הכנו עבורכם
דבר תורה לשבת!

מחפשים כל שבוע איזה דבר תורה להגיד בשבת?

מעכשיו תקבלו כל שבוע דבר תורה ואת כל השאלות הכי מעניינות אליכם למייל