שאלה:
שלום לכבוד הרב שליט"א
בעבר כשהיה מצוי יותר מצות תוכחה והיו נביאים מוכיחים אפילו מלכים הדברים היו אחרים.
היום אם כל הפינוק של אנשים, שברוב מדינות הופכים הפינוקים לחוק ואי אפשר לומר לאנשים חוטאים משהו אלא אם אתה יהודי אז כולם יכולים לומר לך משהו ואף כשמצב שיהודי מהגן על עצמו להציל חייב ילעגו עליו ויחייבוהו על משהו ואשם, ולנו כמעט אין רשות קיום. שהכל יהודי עושה האומות מרשיעים ורק לומדות חובות עלינו. ה' יצלינו מידם.
ורצינו לדעת, אז בעבר כשידינו תקפה ובעזרת השם לעתיד, מה היחס לחוטא במזיד?
ומתוך זה איך היו מתיחחסים לחוטאים לדוגמא שוכבי משכב זכר שמתהלכים בפהרסיא גאים באורח חיים נגד רצון השם, מה היה היחס? ברור שלא לפני הרבה זמן אנשים כאלו לא "יצאו מן הארון" והיו מתביישים להתנהג בחברה בצורה כזאת בפומבי אלא היה סתר.
אם כל האי אפשרות לומר משהו לאף אחד היום, האם בעבר היו אומרים משהו? גלוי הלכה שאם היו עושים מעשה בפני ב' עדים שהיו חייבים מיתה, ומה כשלא היה עדים בעת מעשה אבל כהיום גלוי לכל אחד שהדבר של משכב זכר העקר בחיים של אדם מה היו עושים? היו מכים מכת מרדות?
תודה
תשובה:
בודאי היתה סמכות לבית הדין לענוש ולמנוע איסור גם מעבר לעונשים הנזכרים בתורה. בענין זה בכלל צריך לדעת יסוד גדול:
עונשי התורה כלל לא עוסקים בתיקון החברה, אלא רק בכפרת עוונות. למשל, ישאל השואל, במדיה ונקים מדינת הלכה, מה יהיה עונשו של גזלן שודד בנקים? על גניבה יש עונש בתורה – כפל, אבל על שוד לאור יום אין כל עונש? בכלל, בתורה לא מוזכרים עונשי מאסר, מה נעשה עם הפושעים, הם יסתובבו חופשי?!
התשובה: זה פשוט וברור שיש סמכות לבתי הדין לאסור ולענוש לתיקון העולם כראות עיניהם כמו כל חברה מתוקנת, וגם במשך הדורות האחרונים, במקומות רבים היתה סמכות מהשלטונות לקהילה לנהל את עניניה לבדה, והיו עמודי קלון ובתי קהל ששימשו למאסר ועוד כידוע מספרי ההיסטוריה. עונשי התורה פשוט לא עוסקים בכך, זה מסור לבית הדין ונקבע לפי הענין. עונשי התורה כל ענינם כפרה, ולכן גנב שמחלל שם שמים שמסתתר מבני אדם ולא מאלוקים צריך כפרה, גזלן, אינני יודע מה כפרתו אבל עונש מאסר מבית הדין ודאי יקבל… פושעים לא יסתובבו חופשי.
ברכה והצלחה ויום נעים.
